סוף לסיפור של דיירת סרבנית שהגיעה עד לבית המשפט העליון

הדיירת הסרבנית הגיעה עד לבית המשפט העליון, כנגד פרויקט תמ"א 38/2 שמקדמים שכניה: נדחה ערעור של בעלת דירה בתל אביב נגד חיובה לחתום על הסכם מול היזם, ובכך הסתיים מאבק משפטי שהחל בלשכת המפקחת על המקרקעין, ועיכב את ביצוע פרויקט ההתחדשות במשך שנים.

העותרת היא בעלת דירה ברחוב ויתקין בתל אביב. מדובר בבניין ישן בן 7 דירות, ולדיירת הסרבנית יש דירה בת 33 מ"ר. דיירי הבניין ביקשו לקדם פרויקט תמ"א 38 הריסה ובנייה, וחתמו על הסכם מול יזם. רק העותרת סירבה לחתום, ואף הגישה התנגדות להיתר בנייה לתכנית. בראשית שנת 2020 הוצא היתר בנייה, לאחר שההתנגדות נדחתה.

לאחר שהדיירת המשיכה להתנגד לתכנית, ולא הסכימה לחתום על ההסכם, הגישו נגדה שכניה תביעה למפקחת על המקרקעין. לטענת השכנים, הדיירת הסרבנית מבקשת להכשיל את ההסכם במטרה לקדם אינטרס אישי שלה ושל בן זוגה, אשר ביקש לשמש כיזם בפרויקט בעצמו ואולם, הצעתו נדחתה על ידי בעלי הדירות האחרים. עוד טענו הדיירים כי על מנת להכשיל את הפרויקט, המערערת ובן זוגה נקטו בהליכים שונים על מנת להוביל לעיכוב הפרויקט ובכלל כך בהתנגדות לבקשה להיתר, ערר לוועדת הערר, עתירה מנהלית, ערעור לבית המשפט העליון, וכן תביעה לבית המשפט המחוזי.

הדיירת הסרבנית, מצדה, טענה כי למרות הבניין ישן, הוא תקין ויציב ואינו נמצא בסכנת קריסה או מוגדר כבית מסוכן ולכן אין כל צורך בהריסתו. עוד טענה הדיירת כי ניתן לחזקו בהתאם להוראות תמ"א 38/1. עוד טענה כי כפיית ההסכם עליה תגרום לה לנזק כלכלי ניכר, הואיל ואין בהסכם כדי למצות את זכויותיה בדירתה ואת הפוטנציאל הכלכלי הגלום בזכויותיה אלו. במהלך הדיון הוזמן היזם לעדות, אך מכיוון שהדיון נדחה והוא עזב את הארץ, הדיון נערך בהיוועדות חזותית. בסופו של דבר, המפקחת דחתה את טענותיה של הדיירת הסרבנית, והורתה לה לחתום על הסכם התמ"א. 

על רקע זה, הגישה הדיירת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בין השאר, נטען בערעור כי לא היה מקום לאפשר ליזם להעיד בהיוועדות חזותית, מכיוון שהוא שהה בגרמניה שם חל איסור העדת עדים בשטחה בידי בית משפט זר באמצעות היוועדות חזותית. עוד נטען כי החברה שעמה נחתם ההסכם  אינה נכללת בין החברות אשר הוסמכו על ידי משרד השיכון לביצוע פרויקטים של פינוי בינוי ואינה עונה אחר דרישות חוק התחדשות עירונית. כמו כן, הדיירת הסרבנית טענה כי למפקחת לא הייתה סמכות לדון בתביעה. בנוסף, נטען כי המפקחת התעלמה מכך שהדיירת מודרה ולא זומנה לאסיפות הדיירים.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בפסק דין מפורט. בכלל זה נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שהתמורות הכלכליות במסגרת הפרויקט אינן הולמות, וכי אין לקבל את טענתה בדבר "מידורה" מהליכי קידום הפרויקט. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענותיה של המבקשת לפיהן לא היה ניתן להעיד את מנהל החברה בהיוועדות חזותית.

הדיירת לא אמרה נואש, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נגד פסק הדין במחוזי. השופטת דפנה ברק ארז דחתה השבוע את הבקשה, וקבעה בהחלטתה כי "לא מצאתי כי המקרה שבפני מעורר שאלות עקרוניות כלשהן, ואף לא כי הענקת רשות ערעור נחוצה למניעת עיוות דין. טענותיה של המערערת נבחנו לפני ולפנים על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו בפסקי דין מנומקים. לא התרשמתי אפוא כי נפל בהכרעותיהן פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן