המועצה לשימור אתרים ומתכננת המחוז הגישו ערר נגד אישור תמ"א 38 // depositphotos

המועצה לשימור אתרים ומתכננת המחוז הגישו ערר נגד אישור תמ"א 38

הוועדה המקומית ירושלים אישרה תמ"א 38/2 אולם מתכננת המחוז, נציג המשרד להגנת הסביבה והמועצה לשימור אתרים התנגדו להחלטה. ועדת ערר קיבלה את העררים אולם המבקש עתר לבית המשפט המחוזי, אשר דן בסוגיות העולות מהבקשה ודחה לבסוף את העתירה

רונן דמארי 29.04.2019

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה עתירה שהגיש תושב העיר, שביקש לבצע פרויקט תמ"א 38 במבנה המוגדר כמבנה לשימור. העתירה הוגשה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה שדחתה בקשה להיתר שהגיש בנושא. העותר חויב בתשלום הוצאות משפט בסך עשרות אלפי שקלים.

המועצה לשימור אתרים ומתכננת המחוז התנגדו לבקשה
העותר הגיש בקשה להיתר בנייה ביחס למבנה בן שתי קומות ברחוב רחל אימנו בירושלים. כעולה מהבקשה להיתר שצורפה, היא התבססה על תוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה ותוכנית חיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה בירושלים (תוכנית 10038), במסלול "הריסת מבנה והקמתו מחדש" (תמ"א 38/2). על המבנה חלה תוכנית מפורטת 2878, ושבהתאם להוראותיה הוא מוגדר כ"מבנה אופייני".

הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים אישרה את הבקשה להיתר בכפוף למספר שינויים ותנאים, כאשר  נגד החלטת הוועדה המקומית הוגשו שלושה עררים – ערר מתכננת המחוז ונציג המשרד להגנת הסביבה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ערר בני זוג המתגוררים במבנה סמוך וערר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

ועדת הערר המחוזית קיבלה את העררים וקבעה כי אין צורך להידרש למכלול הטענות השונות שעלו בעררים, שכן דין העררים להתקבל ודין הבקשה להיתר להידחות מן הטעם שמדובר בהריסה של מבנה לשימור, שאינה מתיישבת עם הוראות תמ"א 38 ותוכנית 10038, ומשכך לא היה בסמכות הוועדה המקומית לאשרה.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה לבית המשפט כאשר בנוסף להשגה על החלטת ועדת הערר, העתירה מופנית כלפי עצם הגשת ערר על ידי מתכננת המחוז וכלפי החלטת הוועדה המקומית, לאחר הגשת העררים, לדון מחדש בהיתר שניתן לעותר ולבטלו.

ההבחנה בין מבנה לשימור למבנה אופייני
לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט השופט עודד שחם לדחות את העתירה. בפסק הדין השופט מתייחס לאחד הסעיפים בתוכנית 10038 בו נאמר: "לא תותר מכוח תכנית זו הריסת מבנים לשימור על פי תכנית או על פי תנאים לשימור לפי סעיף 78 לחוק. לא תותר מכוח תכנית זו הריסת מבנים שהוגדרו כמבנים אופייניים בתכניות תקפות ולא תותר מכוח תכנית זו הריסת מבנים שהוגדרו כבעלי ערך היסטורי או אדריכלי מיוחד על ידי מהנדס הועדה או על ידי ועדת השימור העירונית".

השופט ציין בפסק הדין כי: "ממכלול הוראות אלה עולה כי לא ניתן לפעול במסלול של הריסה ובנייה מחדש לפי תוכנית 10038 ביחס למבנה, בהיותו מוגדר כמבנה אופייני בתוכנית תקפה. בשים לב לכך שעל פי לשונה המפורשת, הוראת סעיף 6.5.4 לתוכנית חלה על מבנה אופייני, יש לדחות את טענת העותר כי יש להבחין בין מבנה לשימור לבין מבנה אופייני. מעבר לצורך אציין כי מעיון בתוכנית 2878 עולה כי יש ממש בטענת המשיבים לפיה תוכנית זו, בה הוגדר המבנה כמבנה אופייני, נועדה להחיל על מבנים מסוג זה את ההגבלות החלות כיום על מבנים לשימור. לא למותר להוסיף כי העותר עצמו, בבקשה להיתר הבנייה שהגיש, התייחס אל חלקו הקיים של המבנה כאל "מבנה היסטורי לשימור".

לכל האמור יש להוסיף כי תוכנית 10038 הותקנה מכוח סעיף 23 לתמ"א 38, בו נקבע כי מוסד תכנון מוסמך לאשר תוכנית מפורטת שמטרתה חיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, תוך התאמת הוראות התמ"א למאפייני היישוב".

השופט ציין כי במסלול הריסה ובנייה מחדש בתמ"א 38 קיים סייג לפיו "הוראות סעיף זה לא יחולו על מבנים שמיועדים לשימור ומבנים בעלי ערך היסטורי ואדריכלי".

תמ"א 38/2 איננה הריסה פנימית
העותר טען בעתירה הוא אינו מבקש לבצע הריסה מלאה של המבנה, אלא לבצע הריסה פנימית תוך שימור חזיתות המבנה. עוד טוען העותר, כי יש לפרש את סעיף 6.5.4 לתוכנית 10038 כך שאינו אוסר על הריסה פנימית תוך שימור חזיתות.

השופט דחה טענה זו: "הוראת סעיף 6.5.4 לתוכנית ברורה. היא לא הוגבלה להריסה שאינה כוללת שמירת חזיתות. העותר עצמו בחר להגיש את בקשתו להיתר במסלול של הריסת מבנה והקמתו מחדש (תמ"א 38/2), בשונה ממסלול של תוספת בנייה לצורך חיזוק (תמ"א 38/1). בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענתו כי למעשה אין מדובר בהריסה. זאת ועוד, העותר אינו חולק על כך שמלבד הריסת פנים המבנה, מבוקשת על ידו גם הריסת אחד הקירות החיצוניים. בנסיבות אלה, אף לשיטת העותר לא מדובר בהריסה פנימית גרידא".

נדחתה טענה לסעיף המאפשר הריסת מבנה היסטורי
העותר העלה טענה נוספת, לפיה ההריסה המבוקשת מתיישבת עם הוראות תוכנית 2878, ומשכך חל בענייננו סעיף 6.5.5 לתוכנית 10038. לטענת העותר, סעיף 6.5.5 הוא הסדר ספציפי, המאפשר הריסת מבנה היסטורי במקום בו ההריסה המבוקשת מותרת על פי תוכנית לשימור. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע: "סעיף 6.5.5 הנזכר קובע כי "במבנה היסטורי, כהגדרתו על פי תכנית זו, לא תותר מכוח תכנית זו הריסה ו/או תוספת בנייה שאינה מתיישבת עם הוראות התכנית לשימור…". כפי שכבר צוין, הגדרת מבנה היסטורי בתוכנית 10038 רחבה יותר מסוגי המבנים הנזכרים בסעיף 6.5.4 לתוכנית. בעוד שסעיף 6.5.4 קובע כי לא תותר כלל מכוח התוכנית הריסת מבנה לשימור או מבנה אופייני, קובע סעיף 6.5.5 הוראות נוקשות פחות, אשר חלות על כל מבנה היסטורי כהגדרתו בתוכנית. בענייננו מדובר במבנה אופייני עליו חל סעיף 6.5.4, ומשכך אין רלוונטיות להוראות סעיף 6.5.5. הוא הדין בהוראות נוספות החלות על כל מבנה היסטורי כהגדרתו בתוכנית (כגון סעיף 6.5.1, המתנה הריסת מבנה היסטורי בחוות דעת מטעם ועדת השימור העירונית).

המסקנה המתקבלת מכל האמור היא כי בצדק קבעה ועדת הערר כי לא ניתן לתת לעותר את ההיתר המבוקש במסלול הריסת המבנה והקמתו מחדש".

לאור דחיית העתירה קבע השופט כי העותר ישלם הוצאות משפט בסך 35,000 שקלים.

המועצה לשימור אתרים ומתכננת המחוז הגישו ערר נגד אישור תמ"א 38
5 מתוך 5 (דירגו 1 איש)

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

קומה אחת למטה

ועדת הערר המחוזית בתל אביב גיבתה את הועדה המקומית שהפחיתה קומה בפרויקט תמ"א בגבעתיים: "זכויות מכוח תמ"א 38...
רונן דמארי 11.07.2019

אחת נגד כולם

פרויקט תמ"א 38/2 בבני ברק לא ייצא לפועל בשל התנגדותה של בעלת דירה אחת בבניין. ועדת הערר דחתה...
רונן דמארי 11.07.2019
נשמח לדבר אתך
נגישות