כשאין כלל הלימה בין תוכניות הבנייה לתוכניות התחבורה, שלא לדבר על תשתיות משלימות אלמנטריות – אישורי הבנייה נבלמים // דעה
ידיעה שהופיעה לאחרונה באמצעי התקשורת משכה את תשומת ליבי. על פי אותה ידיעה הכריזה ראשת עירית נתניה מרים פיירברג כי היא מקפיאה את קיומן של כ-30 אלף יחידות דיור חדשות במסגרת התחדשות עירונית, ובכלל, זאת בין היתר בשל הקפאת קידום כביש הרוחב 461 שעתיד לחבר את כביש החוף (מספר 2) עם כביש השרון הישן (מספר 4) ובשל העדר תשתיות משלימות הנדרשות לקידום מספר כה רב של יחידות דיור.
כשקראתי את אותה ידיעה מעניינת, נזכרתי במקרים דומים שפורסמו במהלך השנים האחרונות. במיוחד בולט המקרה של ראש העין, שם העיר כבר פקוקה לעייפה, אין יוצא ואין בא, זאת כתוצאה מהעדר תשתיות הולמות לגידול במהיר בבנייה המאפיין את העיר שהכפילה את תושביה לכ-70 אלף ועתידה תוך שנים ספורות לחצות את מספר הקסם, 100 אלף, זאת שעה שאין עדיין תשובה להעדר תשתית תחבורה, חניות ומוסדות ציבור אלמנטריים.
אולם, וזה אולם גדול, הדוגמאות הן של נתניה והן של ראש העין, הינם רק משל לדוגמאות רבות של ערים הצומחות וגדלות במהירות הבזק בכל רחבי הארץ, זאת כשאין כלל הלימה בין תכניות הבנייה לתוכניות התחבורה, שלא לדבר על תשתיות משלימות אלמנטריות, החל מבתי ספר וקופות חולים וכלה בתעסוקה, קניות, בילוי וכיו"ב.
זוהי בדיוק נקודת התורפה העוצרת את הגדלת היצע הדיור בכלל והתחדשות עירונית בפרט. ברגע שאין תכלול ב"כלים שלובים" בין מקבלי ההחלטות בנושאי דיור, תחבורה, תעסוקה ומוסדות ציבור, שלא לדבר על העובדה שכל עיר ועיר הפכה להיות "קריית הוותיקן" מעין מדינה בתוך מדינה המקבלת החלטות ללא קשר למה שקורה בערים שכנות ובכלל המדינה, לעובדה זו יש השפעה קריטית על עצירת האתגר של הגדלת ההיצע.
נתניה, ראש העין, וכמוהן עוד ערים רבות אחרות הגדלות במהירות הבזק ובקצב שלא ידענו מעולם, דוגמת הוד השרון, חדרה, בית שמש, יבנה, אשקלון והרשימה עוד ארוכה, מסוגלות ויכולות בהחלט לספק את ההיצע הנדרש לשוק הדיור לדורות הבאים. אם עד שנת 2050 צפויה אוכלוסיית מדינת ישראל לגדול לכדי כ-18 מיליון, זה אומר שעד אז יצטרך שוק הדיור עוד כ-3 מיליון דירות נוספו, כלומר כ-130 אלף דירות לשנה.
ועל מנת להגיע למספר הבלתי נתפס הזה, כפליים לערך יותר מהתחלות הבנייה השנתיות כיום, ניתן יהיה להצליח בכך, לא רק באמצעות שיווק קרקע מוגבר וקיצור הביורוקרטיה, משתנים שדנו בהם בהחרבה באמצעי התקשורת ובכלל. לטעמי ניתן יהיה להצליח בכך אך ורק באמצעות מיפוי מדוקדק של כלל הצרכים בכל עיר ועיר ובמיוחד על ידי כך שערים, במקום להתחרות האחת עם רעותה על אותם מקומות תעסוקה, קניות, בילוי ותושבים חדשים, ישלימו האחת את השנייה.
נקודה חשובה במיוחד תהיה להפוך את הסדר, לא להתחיל לבנות ואחר כך לחפש את האור מתחת לפנס כשמתברר שאין דרכי גישה, מקומות חנייה ומוסדות ציבור. התפיסה צריכה וחייבת להיות הפוכה – להתחיל מדרכי הגישה ומוסדות הציבור ושאר תשתיות למיניהן, ורק אחר כך לקבוע כמה בדיוק יחידות דיור ייבנו והיכן. תפיסה אסטרטגית נכונה שכזו תביא בסופו של דבר להגשמת היעד שבו חפצים כולנו, להגשים את חלום ההתחדשות העירונית בכל רחבי הארץ ובד בבד להגדיל משמעותית את ההיצע ולהבריא את שוק הדיור!
*כותב המאמר, אייל בהרי, הנו מנכ"ל קבוצת צים בהרי נדל"ן
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
