כיצד מקבלי ההחלטות יצליחו ליישם את הקמת אותה רשות ממלכתית לבטיחות, והאם יהיו לה בכלל "שיניים" אפקטיביות לבצע את מלאכתה כיאות? // דעה
אקדים ואומר, כי שמחתי לקרוא את הצעתו של סגן שר הכלכלה יאיר גולן, אודות כוונתו להקים רשות ממלכתית לבטיחות, כזו שתאגד בתוכה בין היתר את מנהל הבטיחות שבמשרד העבודה, את הרשות לבטיחות וגיהות ושאר גופים שזה מכבר אינם מתפקדים כלל ואינם אוכפים את הבטיחות באלפי אתרי הבנייה הפרושים ברחבי מדינת ישראל, לא מניה ולא מקצתיה.
לדידי זהו מהלך נכון לכשעצמו, שמעיד על כך שגם בדרגים המיניסטריאליים הבכירים ביותר הטמיעו מקבלי ההחלטות שתאונות בתארי הבנייה שהפכו למכת מדינה, אינן מכת גורל משמיים שאי אפשר למנוע אותה, אלא מגיפה של ממש, הן ברמת אובדן כוח אדם בהרוגים ונפגעים והן מכה כלכלית אנושה לענף הבנייה בכלל.
יתרה מכך. בעידן בו כולם מדברים על קידום התחדשות עירונית, ובמיוחד בלב ליבן של הערים הגדולות, אין צל של ספק שריבוי אתרי הבנייה בלב אזורים צפופים, רק יגביר פי כמה וכמה את כמות התאונות, הן עם נפגעים בתוך אתרי הבנייה והן, חלילה, גם נפגעים מבין העוברים ושבים ודיירי הבניינים הסמוכים.
עד כאן הכל טוב. אולם, וזה אולם גדול, ומעבר למימד ההצהרתי, נשאלת השאלה כיצד גולן ויתר מקבלי ההחלטות יצליחו ליישם את הקמת אותה רשות והאם יהיו לה בכלל "שיניים" אפקטיביות לבצע את מלאכתה כיאות? מטעם מי היא תפעל, מי יהיו ה"אבא" וה"אמא" שלה, כמה תקציבים יעמדו לרשותה ושאלת השאלות כמה כוח אדם ואיזה סוג של כוח אדם היא תעסיק?
אלה אינן כלל ועיקר שאלות "קיטבג", אלא שאלות הנובעות מהניסיון המר שיש לי במהלך שנות עבודתי כמייצג קבלנים שלא חטאו ולא פשעו, אבל בגלל העדר אכיפה כהלכתה, נסגרו אתרי הבנייה שלהם וחלקם אף קיבל סנקציות כלכליות חמורות, וכל זאת בגלל שלמנהל הבטיחות של משרד העבודה ויתר הגופים לא היו פקחים מקצועיים שיבצעו את עבודת האכיפה כנדרש.
לית מאן דפליג לתאר את המצבים שבהם לקוחותיי זכו לביקור של פקח עירוני, שלא היה לו לא מושג וללא צל של מושג בפיקוח על הבטיחות באתר, ובגלל סיבות אזוטריות, שלא לאמר מגוחכות, דוגמת גדר שחרגה ברעב מטר במיקום מסוים, סגרו לאלתר את אתר הבנייה וגרמו לאותו לקוח נזק כלכלי ותדמיתי חסר תקנה.
ומצד שני, למען האיזון, היו ברחבי המדינה אינספור אתרים אחרים שבהם לא יושמו תקנות בטיחות בסיסיות ביותר, כולל העדר כובעי פלדה ורתמות בטיחות, אבל איש ממנהל הבטיחות לא ביקר בהם, מהטעם הפשוט שעשרות בודדות של פקחים לא יוכלו לעולם להשתלט על אלפי אתרי בנייה.
את האתגר הזה יצטרך כמובן סגן השר יאיר כולן לנסות וליישם. הוא יצטרך לשם כך תקציבים גדולים בעשרות מונים לעומת התקציב העומד כיום לרשות מנהל הבטיחות. הוא יצטרך כוח אדם מקצועי ומיומן של מאות רבות(!) של פקחים מקצועיים שיצטרכו לעבור הכשרה מקצועית מזורזת. הוא יצטרך שיתוף פעולה מלא של העיריות וכמובן של ארגוני הקבלנים ושל הקבלנים עצמם. ולא פחות חשוב, הוא יצטרך בדיקה מדוקדקת מחודשת של תקני הבטיחות במדינת ישראל והתאמתם לסטנדרטים המקובלים באירופה וביתר מדינות העולם המתוקנות.
זו תהיה, ללא ספק, מלאכה קשה, כמעט בלתי אפשרית לכאורה, אולם מחויבת המציאות. אחרת, המדובר על עוד החלטה פופוליסטית שלא מבשרת דבר ונמשיך, חלילה, לשמוע חדשות לבקרים אודות פועלים עלומי שם בנפלו מהפיגום אל מותם ועם חברות בנייה שקרסו, מסיבה זו או אחרת, בגלל שלא דאגו מראש לבטיחות באתרי הבנייה שלהם. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות!
*כותב המאמר, עו"ד אלדן דנינו, הוא מומחה לבטיחות בענף הבנייה ולאחריות תאגידית
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
