צילום: אוהד גיגי
צילום: אוהד גיגי

"לירושלים אין תוכנית אסטרטגית, לא יכול להיות שאף אחד לא מסתכל קדימה ואומר לאן אנחנו רוצים להגיע"

את הדברים אמר מהנדס עיריית תל אביב לשעבר, עודד גבולי, במהלך פאנל שולחנות עגולים בכנס הארצי של מגדילים בירושלים. לדבריו: "אם אין לך תוכנית אסטרטגית אתה יודע לאן אתה הולך אבל לא יודע לאן תגיע"

רונן דמארי 28.07.2022

שולחן עגול שדן בסוגיה 'ירושלים לאן? – האם ירושלים יודעת לאן היא הולכת תכנונית? מה החזון התכנוני?' סיפק לא מעט כותרות במהלך כנס הנדל"ן השנתי של מגדילים בירושלים. את הפאנל שיזמה התאחדות האדריכלים הנחה אדריכל פרופסור דוד גוגנהיים ונטלו בו חלק אדריכלים בכירים ומנוסים שדנו בסוגיה. מהנדס עיריית תל אביב לשעבר, עודד גבולי, מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של עיריית ירושלים ואמר בין היתר: "עודד גבולי: "אני לא צריך לספר לכם שנדל"ן הוא כישלון עצום בגלל רגולציה מטורפת, ההיי טק הוא סיפור הצלחה בגלל שאין לו רגולציה, אבל הרבה מאוד מהמיזמים בהיי טק לא מגיעים למימוש בגלל ניהול כושל. כשרון חולדאי נכנס לתפקיד בשנת 1998 הוא נתן הוראה להכין את פרופיל העיר ממה היא בנויה וכו'. אין חברה בעולם שיכולה להצליח בלי אסטרטגיה. מי שחושב שהיא יכולה להתנהל בכל סיטואציה לא מבין מה זה ניהול. אם אין לך תוכנית אסטרטגית אתה יודע לאן אתה הולך אבל לא יודע לאן תגיע וזה סוד ההצלחה של עיריית תל אביב. התוכנית בתל אביב לא הייתה פוליטית, הורכבה מאנשי עירייה ומאנשים מבחוץ, וכך נוצרה תוכנית אסטרטגית.

לתוכנית האסטרטגית והמתאר יש קבועות זמן שבהן חייבים לשבת, לחשוב ולעדכן. זה בדיוק מה שחסר בירושלים. לא יכול להיות שמערכת עירונית כזו שיש לה אולי 4,000 שנה אחורה ועם כל הכבוד לתל אביב, היא מיוחדת במינה, אף אחד לא מסתכל 20,30,50 שנה קדימה ואומר לאן אנחנו רוצים להגיע. אם יעשו זאת, אולי יעשו את הדברים כמו שצריך".

עוד אמר גבולי: "תל אביב נחשבת בטעות לעיר עשירה אבל זה לא נכון יש לה הוצאות כלכליות משמעותיות, מעיר שהייתה על סף פשיטת רגל והגירה שלילית היא הפכה לעיר עם הרבה זכיות ברמה העולמית. ראש העירייה ומנכ"ל העירייה קבעו בצורה ברורה שמינהל הנדסה הוא הגוף הכי חשוב בעירייה ולצערי המדינה לא מבינה את זה. נדרש כוח עצום לייצר עירוניות נכונה. ההישג הכי גדול של רון חולדאי הוא להפריד את הפוליטיקה מהדרג המקצועי, יש התנהלות מקצועית פרופר. בלי כלים ובלי סמכויות ובלי שהמדינה תשקיע בדרג המקצועי שלה, שום דבר לא ישתפר". 

אדריכל דוד גוגנהיים // צילום: אוהד גיגי
אדריכל דוד גוגנהיים // צילום: אוהד גיגי

אדריכל פרופסור דוד גוגנהיים: "אנחנו בבעיה כלל ארצית במדינה שהולכת להיות עם אוכלוסייה של 15 מיליון איש תוך עשרים שנה, כמות מטורפת של אוכלוסייה על שטח קטנטן והשטח הזה אמור להיות גם ירוק, גם מותאם לנופש, לחיים התרבותיים וגם לדורות הבאים. תפיסת העולם שלי אומרת אנחנו חייבים לגדול פנימה, להפסיק לחשוב על עוד פרבר לעיר הזו ואחרת אלא לגדול פנימה. איך שומרים על הייחודיות הגדולה והמיוחדת הזו של ירושלים? איך גודלים פנימה? שכונות שנות השבעים בירושלים דורשות התחדשות עירונית. האם ירושלים יודעת לגדול? יש לה תוכנית מתאר מתחילת שנות השישים, תוכנית מתאר 2000 שלא אושרה ולא מומשה. לתל אביב יש תוכנית מתאר מאושרת, יש הרבה תוכניות אב לא מחייבות שכל כמה שנים אומרים שהן לא רלוונטיות. כולם מדברים על כמויות ומספרים וייעודי קרקע אבל עיר זו מערך מרחבי. אחת הבעיות בהתחדשות עירונית שהיא כל כך נדל"נית וכלכלית, זה המוטו. לא חשוב איך זה נראה ומה המקום וגם בירושלים זה קורה. אנחנו עוסקים במרחב, בתלת מימד והתחדשות עירונית היא התחדשות של המרחב ולא של מספר קומות".

אדריכל דניאל מינץ: "לפני 120 שנה אם היינו מגיעים למקום הזה היינו מגלים עיר מוקפת חומה בתוך מרחב קוסמי קלאסי. היום, החברה שלנו מדברת ביחידות דיור וצוברת חומר, ככה אנחנו מוחקים את העיר עצמה. מוחקים את ירושלים במהותה. יש דרך לצבור חומר ששונה מהאופן שהחברה הישראלית עושה והדרך הזו לא חדשה. המושג של עיר לא ידוע בחברה הישראלית, מדברים על שכונות שזה מושג אנטי עירוני במהותו. הרעיון של עיר ים תיכונית – העתיד שלו עדיין לפניו, יש כאן תופעה של גריסת העכשיו לטובת מימוש פרויקטים".עוד אמר מינץ: "כרגע מה שקורה זה שאנחנו מזהים מגרשים ריקים ופשוט שמים שם עוד בניין של 20-30 קומות וזה פשוט נזק. מה שצריך לעשות עוד לפני שמתחילים, צריך להכניס מתחת למציאות סדר. החברה שלנו לא מבינה על מה מדובר. יש כאן בורות גדולות, לא נראה לי שיש תמימות. צריך לחלק את המקטעים לקילומטר על קילומטר, לכל עיר יש את הגבולות שלה והזהות שלה וזה יצמח להיות איים  – ערים".

אדריכל מייק טרנר: "ירושלים הייתה ואיננה עוד. חסר לנו חזון וקו מנחה. לציבור לא היה דיון על תוכנית הרכבת, חילקו לשלוש תוכניות בלי חיבור ביניהן וזה מצביע על הבעיה. צריכים להפסיק את סרסרות המקרקעין, להפסיק את הנושא של התחדשות עירונית כפרויקט אלא להפוך את זה לתהליך. שכחנו את האנשים שנמצאים פה. הייתי אומר שיש לנו כמה מחשבות ויש לנו שיח להביא מהקצוות קיום של רווחה נפשית לטובת ירושלים והמדינה. איבדנו ערך תרבות להגדיר מהי עיר בירה. בירה זה משרדי ממשלה? זה הזוי. צריך לפזר משרדי ממשלה לשלומי ולירוחם, צריך להגדיר מחדש את המושג של עיר בירה.האחריות שלנו כאדריכלים היא לאייש מקומות. 'קרקע משלימה' דרך המושג הזה אנחנו מבינים שאי אפשר לפתור את הבעיה בתוך המסגרת, צריכים לשנות את צורת הקופסה ולא לחשוב מחוץ ממנה וזה בדיוק העניין". 

אדריכל ארז אלה: "כולנו מסכימים שמה שחסר לירושלים ולתכנון בישראל בכלל זה חזון, למרות מה שאנחנו חושבים העיר השתנתה מאוד. הבסיס של מה זו עיר טובה השתנה מאיך שאנחנו חווים את העיר, המרחבים, השטחים הירוקים. בשני העשורים האחרונים עם המהפיכה הדיגיטלית שאנחנו חווים החיים השתנו לגמרי. המשימה שלנו היא לא רק לחזור אחורה אלא להציל את מה שעדיין ניתן, לנסות ולממש את הפוטנציאל. לממש רעיונות שבעבר לא האמינו שאפשר כמו רחובות בלי רכבים. לדעתי חייבים את העניין, הבעיה שאף אחד לא רוצה לשמוע על הבעיות. בנושא האסטרטגיה מדובר בעבודה סיזיפית לאן העיר הולכת, זה לא מעשה של אדם אחד אלא עבודה מאוד קשה בעידן הנוכחי שבו הכל חייב להיות מהיר. אנחנו צריכים כלים אחרים לתכנון שכרגע לא נמצאים. הכלים הקיימים לתכנון למימוש צריכים כלים אחרים שכרגע לא נמצאים. אנחנו צריכים מנגנון סטטורי כלכלי בירוקרטי".

אדריכלית אורלי כהן -מואס: "אסטרטגיה דורשת אומץ. התהליך בתל אביב היה סדור. היו לו את הקשיים שלו כמו בכל תהליך פורץ דרך, יש הרבה מאוד שלבים של כישלונות, ניסוי וטעייה, וזה מצריך הרבה מאוד עבודה קשה. צריך לקדם את העניין האסטרטגי ולתרום את אלו שאנחנו חושבים שלא רוצים לשמוע את דעתנו ולייצר אתם את השיח. ירושלים היא לא תל אביב ולעולם לא תהיה. היא לא רוצה להיות כזו, היא צריכה להסתכל על עצמה ולצופף את עצמה לדעת זה לא פתרון. אני חושבת שצריך להניח את הכלים של ציפוף איכותני מותאם לירושלים כפי שקורה בערים היסטוריות אחרות בעולם שאנחנו נלהבים מהן כל כך. צריכים להסתכל איך אנחנו מייצרים משהו רחב עבור אנשים. בסופו של דבר ובתחילת הדבר אנחנו מייצרים כאן איכות חיים. אנחנו חייבים אסטרטגיה ברורה כי מה שקורה זה ההיפך – סוג של אנרכיה וזה בלתי אפשרי".

על תהליכי ההתחדשות העירונית בעיר אמר כהן-מואס: "אם נשים בשולחן אחד את כל מה שיש וטרם אושר ומצריך עדכון, יש תמ"א 38 שמוכיחה את עצמה הרכבת הקלה והמטרו הדברים האלו קורים, צריך לחשוב איך קובעים אסטרטגיה אחרי מה שנעשה בחוכמה, להסתכל על ירושלים לא רק על המבנה הבודד על פי שנת הקמתו אלא על פי חשיבותו והערך שלו, כי כל שכונה היא עיר בפני עצמה. אם בערים אחרות בעולם אנחנו מתכננים במשנה זהירות מקומות מסוימים אז גם כאן צריכים לחשוב עשר פעמים לפני שניגשים לדבר עצמו. צריכים לייצר מדיניות סדורה כדי שגם כאדריכלים נוכל לתת את הדעת ליזמים שבאים לפתחנו".

אדריכלית סלמה ארד: "אנחנו בתחום מרתק, ישנו פער בין העובדה שירושלים היא עיר קדושה לכמה דתות ורוצים לחיות בה ולדאוג שתהיה בה איכות חיים. ישנו פער בין ההיסטורית ובין השכונות, היא אמורה להפוך לעיר אחת. צריך להכיר בזה שירושלים ייחודית גם במדינה וגם בעולם ולחשוב על חזון לטווח ארוך וראייה כוללת על איך העיר הזו אמורה להתחבר עם איכות חיים". עוד אמרה ארד: "אני חווה פערים מאוד גדולים בין אמירות כוללניות של שימור מרכז העיר והעיר וההיסטורית ובין חיי יום יום שנוגעים לבניין מסוים או לאדן חלון או בניין פירמידה ברחוב המלך גורג' שמה לדבר הזה ולירושלים. אין מספיק פארקים גדולים בעיר ומאחר שאין תוכנית אסטרטגית החמיצו הזדמנויות, קלקלו למשל אפשרות להגדיל את גן סאקר לסנטרל פארק רציני, אין שטחים פתוחים. צריך לדאוג לירוק הזה בשכונות". 

אדריכל דינאי אורנשטיין: "מצלצלים אליי בכל יום ארבעה יזמים שרוצים מגדלים, בסופו של דבר אלו אנשים. בירושלים זה לא קורה מספיק טוב. לירושלים יש פוטנציאל מטורף והרבה כוחות שמושכים לכיוונים שונים אבל אין מדיניות ולכן הכל מתפזר". 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות