הוועדה ביטלה היטלי השבחה שהוטלו על נכסים לשימור בטענה שבכך ערכם עלה. הוועדה מתחה ביקורת על העירייה: "שגגה מוסרית"
האם תכנית השימור של העיר תל אביב משביחה את ערך הנכסים הנכללים בהם, או שדווקא פוגעת בערכם? שתי החלטות של ועדת הערר במחוז תל אביב שפורסמו אתמול (ג') ענו בשלילה על שתי השאלות הללו. בהחלטה אחת, הוועדה ביטלה דרישה של העירייה לתשלום היטל השבחה בעקבות הכללת נכסים ברשימה לשימור בטענה כי הדבר מהווה השבחה של המבנה. הוועדה, בראשותו של עו"ד בני זלמנוביץ' קבעה כי התכנית לא הביאה לעליית ערך המקרקעין. ובהחלטה שנייה דחו תביעת פיצויים של בעלי נכסים שטענו כי התכנית פגעה בערך נכסיהם בגלל המגבלות שהוטלו עליהם. הוועדה קבעה במקרה זה כי לא הוכחה פגיעה בערך הנכס.
תכנית השימור של העיר תל אביב, תכנית 2650/ב, אושרה בשנת 2008. מטרתה של התכנית היא שימור המורשת הבנויה של העיר ההיסטורית הנמצאת ברובה ממערב לרחוב אבן גבירול. התכנית קובעת מבנים לשימור, את מיקומם ואת סווגם ומחלקת את הבניינים שכלולים בה לשתי קבוצות. האחת – מבנים לשימור "רגיל". קבוצה זו מונה כ-800 מבנים, שחלות עליהם מגבלות שונות. הבנייה במבנים אלה מותרת על פי תכניות בניה תקפות במגבלות ובתנאים מסוימים. הקבוצה השניה היא מבנים לשימור בהגבלות מחמירות. במבנים אלה אסורה כל תוספת בניה.
לוועדת הערר הוגשה שורה של עררים על דרישה של הוועדה המקומית לתשלום היטל השבחה בעקבות ההכללה ברשימת המבנים לשימור. הוועדה המקומית תל אביב השיבה כי מרגע כניסתם לתכנית, "צבעה תכנית השימור את המבנים הללו במאפיינים חדשים של יוקרה ונדירות, שלא היו קיימים בהם קודם לכן, ובתוך כך שינתה את תכונותיהם והביאה להשבחתם". העירייה הוסיפה עוד כי "תכנית השימור העלתה את ערך המבנים לשימור באמצעות הכללתם ברשימת מבנים המזוהים עם מצאי קשיח, קביעה הממתגת כל מבנה מעצם הכללתו בתכנית".
ועדת הערר דחתה עמדה זו, תוך מתיחת ביקורת על הוועדה המקומית. "סבורים אנו כי שגגה קשה נפלה בטענת המשיבה; שגגה משפטית, שמאית ומוסרית", נכתב בהחלטה. "לא זו בלבד שהמשיבה לא הוכיחה מבחינה שמאית עליית ערך, אלא שמיתוג איננו תכונה מתכונות המקרקעין ועל כן אינו מהווה השבחה, לפי חוק התכנון והבניה". הוועדה הורתה על ביטולם של החיובים שהוטלו על בעלי הנכסים.
במקביל, הוועדה דנה בטענות של בעלי הנכסים, שלפיהן תכנית השימור פגעה בערך המבנים. הטענה העיקרית הייתה בגין פגיעה בפוטנציאל פיתוח הקרקע. לטענת העוררים (בעלי הנכסים) תכנית השימור האוסרת את הריסת הבניין ומונעת תוספות בנייה עתידיות, מעבר לתוספות הבנייה שאושרו במסגרת תכנית השימור, ופוגעת בציפייתם הסבירה של בעלי הנכסים להשבחת המקרקעין.
הוועדה קבעה כי "ככל ותכנית השימור יכולה להוות פגיעה במקרקעין, הרי שהעוררים לא הרימו את נטל הראיה להוכחת תביעתם". הוועדה קבעה כי "החשיבה הכלכלית בבסיס טענת העוררים מגלמת ציפייה לקבל זכויות שטרם הוקנו למקרקעין, ציפייה שאין להביאה בחשבון".
עם זאת, בדעת מיעוט של נציג הציבור בוועדת הערר, שמאי המקרקעין זוהר עירון, נקבע כי תכנית השימור "מחייבת את בעלי הזכויות במבנים אשר הוחרגו כ'מבנה לשימור', בעלויות המביאות לכדי חוסר כדאיות כלכלית או למצער לאובדן רווח יזמי בעת ביצוע מיזם של בניה במקרקעין… לו דעתי תישמע היינו ממנים שמאי מייעץ לבחינת שיעור הפגיעה במקרקעין מכח תכנית השימור הן ביחס לבניינים לשימור והן ביחס לבניינים לשימור עם מגבלות מחמירות".
למרות דבריו, הוועדה קבעה ברוב קולות (של זלמנוביץ ושל יעקב קרייזלר, נציג מתכנן המחוז) כי לא נגרמה פגיעה לערך הנכסים בעקבות תכנית השימור.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
