רחל פללר: "בתיכון אמרו לי שאווירונאוטיקה זה לא מקצוע לבנות אז עברתי לארכיטקטורה"

כשמדברים עם רחל פללר קשה שלא להתרשם מהמסע הארוך והמרתק שלה בעולם האדריכלות. כמעט ארבעה עשורים חלפו מאז שסיימה את לימודיה בטכניון בשנת 1986 ומאז היא לא הפסיקה לבנות, לתכנן ולעצב. אבל לא רק הוותק מרשים. בשנת 1988 הצטרפה למשרד יסקי מור סיון אדריכלים – מהגדולים והמובילים בישראל ומאז, כבר למעלה משלושה עשורים, היא חלק בלתי נפרד ממנו. היום היא שותפה בכירה ומנהלת התכנון במשרד, שלוקחת חלק בפרויקטים רחבי היקף במגוון תחומים: מגורים, משרדים, עירוב שימושים, מבני ציבור ורפואה לצד תכנון תב"עות והתחדשות עירונית.

רחל, איפה גדלת?
"גדלתי בבת ים של שנות ה-70' ותחילת ה-80' של המאה הקודמת. זו הייתה אז עיר מאוד ידידותית ומאוד קהילתית. חלק נכבד מהנעורים שלי היה בילוי מחוץ לבית, לשחק קלאס וחבלים עם חברות. חייתי בתוך ההווי הזה של שכונה ושל ילדים שמשחקים למטה. זו הייתה חוויה מאוד כיפית, משהו שאני כבר לא כל כך מוצאת בעירוניות החדשה של היום. הייתי מגיעה מבית הספר, שמה את הילקוט ויורדת לים, מרחק הליכה של עשרים דקות מהבית. הים היה חלק מהשגרה. היו גם המון גבעות של חול שהיינו מטפסים עליהן ומשאירים טביעות רגליים. אלה היו חוויות של עיר שרק התחילה להתפתח. היום רוב המקומות האלה כבר בנויים. העירוניות גברה, אבל חוף הים של בת ים עדיין מהמם".

איזה ערכים לחיים לקחת מבית אמא ואבא?
"קודם כל מסירות לעבודה ולהיות אנושי. גדלתי בבית שבו אנשים היו דופקים בדלת ונכנסים פנימה בלי פורמליות. אמא שלי הייתה כמו בית קפה. כולם נכנסו ותמיד היה קפה ועוגייה, זה היה חלק מההווי. החברות, הביחד, לעזור ולתמוך במי שגר לידך זה היה מאוד נוכח. זה משהו שנשאר איתי כסמל לאורך כל השנים, גם היום". 

מה הביא אותך ללמוד אדריכלות?
"זה האמת סיפור מדליק. כשהגעתי לכיתה ח’ לקחו את התלמידים המצטיינים אצלנו בבית הספר לסיורים בבתי ספר תיכוניים בגבעתיים, תל אביב וחולון כדי לבחור מסלול. היה אז הסכם כזה לבת ים. אני זוכרת שלקחו אותנו לכמה מקומות כמו סינגאלובסקי וטכניקום בגבעתיים. בטכניקום היה חדר מודלים וברגע שראיתי את החדר הזה כל השאר היסטוריה. פשוט נגנבתי. זה תפס אותי מיד ומשם כבר היה לי ברור שזה הכיוון שלי. היה גם סיפור מעניין עם היועצת. בהתחלה בכלל רציתי ללמוד אווירונאוטיקה וכשההורים שלי ישבו איתה ואמרתי שזה מה שאני רוצה היא אמרה להם: ‘זה לא מקצוע לבנות’. אז עברתי לארכיטקטורה. היום זה נשמע קצת מוזר, אבל זו הייתה התקופה".

ממתי למעשה התחלת ללמוד אדריכלות?
"אני לומדת ארכיטקטורה מכיתה ט’. עשיתי ארבע שנות לימוד בתיכון, המשכתי גם להנדסאים ואחר כך הגעתי לצבא כעתודאית. בצבא הייתי ביחידה שנתנה שירותי תכנון. בעצם פעלתי שם כאדריכלית בתוך היחידה. אחרי הצבא המשכתי לטכניון כדי להשלים את התואר וזה כבר היה המשך טבעי של כל הדרך הזו. זה היה תהליך מאוד רציף".

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"בכיתה ו' כבר עשיתי שיעורים פרטיים במתמטיקה וערבית. בשלב יותר מאוחר, בתקופת ההנדסאים סביב גיל 18-19, התחלתי לעבוד כמלצרית. כשהגעתי ללמוד בטכניון בחיפה עבדתי כברמנית כי זו הייתה עבודה מאוד זמינה ונוחה לסטודנטים. עבדתי בבר באזור העיר התחתית מול המשטרה ברחוב המגינים. זה היה בר בבעלות של בריטית-ישראלית".

מה היה הטיפ המקצועי שקיבלת בתחילת הדרך?
"לא היה טיפ אחד נקודתי, אלא יותר אמירה שחזרה על עצמה שלא כדאי ללמוד אדריכלות. אמרו שזה מקצוע מאוד סיזיפי, לא מתגמל, קשה ושקשה למצוא בו עבודה. ומה שמעניין זה, שמה שאמרו אז כשלמדתי אומרים גם היום. כשהגעתי לטכניון, דווקא בגלל שהגעתי עם רקע וידע מוקדם התהליך שלי היה הפוך לגמרי. הייתי צריכה לנקות את עצמי מהידע שהיה לי. לפתוח את עצמי, לספוג הכול כמו ספוג ובעיקר ללמוד להקשיב. המורים לא אהבו כאלה שמגיעים ‘יודעים’, הם רצו כאלה שבאים פתוחים לגמרי. הגעתי גם עם הרגלים מאוד טכניים מבית הספר כמו עבודה עם רפידוגרף, שזה כלי מאוד מדויק. כדי להשתחרר ממנו הלכתי לקנות גירים והתחלתי לצייר בגירים. זה היה סוג של תהליך ניקוי, לאמן את היד מחדש ולחשוב אחרת".

מהי העצה הגרועה ביותר ששמעת בתחום?

"לא להקשיב לעצמך זה דבר גרוע וזה המקום שבו אפשר לטעות".

מי השפיע עליך הכי הרבה מבחינת הקריירה?
"מבחינת השפעות היו כמה אנשים מאוד משמעותיים לאורך הדרך. בתיכון היו דמויות כמו המורה לתורת הבניין ומורים למודלים שפתחו לי את החשיבה הטכנית והיצירתית. בטכניון היה לי מורה כמו זאב דרוקמן שהייתה לו נוכחות מאוד חזקה והשפעה. כשיצאתי מהאקדמיה לעולם המקצועי אין ספק שאברהם יסקי ויוסי סיון השפיעו עליי מאוד. אני התחלתי את הקריירה במשרד שלהם ואני שם עד היום. הם ליוו את ההתפתחות שלי לאורך שנים. בסופו של דבר, היתרון הכי גדול שקיבלתי היה ההזדמנות לעסוק באדריכלות לאורך זמן. לעשות משהו שאני באמת אוהבת ולהיות במקום שנותן לי להתפתח, להתנסות ולבנות את עצמי מקצועית לאורך השנים".

איזה מבנה שלא עיצבת את הכי אוהבת בארץ?
"לאחרונה התרשמתי מהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים. זה פרויקט מאוד יפה בעיניי. מבנה הנצחה מאוד חזק ומדויק. אם אני מסתכלת גם על מגדלים אז אני חושבת שעזריאלי שרונה הוא בניין מאוד מרשים. יש בארץ לא מעט פרויקטים שהם מעניינים ומעוררי השראה".

מה למדת על אנשים בנדל"ן?
"האנשים בתחום הזה מאוד מגוונים. יש שאוהבים תכנון, כאלה שהתהליך התכנוני מרתק אותם והם רוצים להגיע לתוצרים שיש בהם ערך. לבין כאלה שהם יותר פרקטיים, שמגיעים מהעולמות של כלכלה ופיננסים. מה שמניע אנשים בנדל"ן הוא שונה. יש כאלה שמגיעים מהיזמות ומהצד הכלכלי ויש אנשים בנדל"ן שהמניע שלהם הוא יצירתי. הם רוצים ליצור ולעצב. למזלי, לאורך השנים, יצא לי לעבוד גם עם כאלה שאתגרו אותי כאדריכלית, שביקשו ממני לחשוב ולעשות דברים אחרת".

אדריכלים מפרגנים אחד לשני?
"אדריכלים לא מפרגנים אחד לשני, אבל כשאני רואה פרויקט שאני מעריכה אני כן מפרגנת ואם זה אדריכל שאני מכירה אני אפילו ארים טלפון ואגיד לו: ‘עשית משהו נורא מדליק, אחלה פרויקט’. בצעירותי, עוד בתקופת הפקסים, הגיע למשרד פקס מאדריכל שלא הכרתי בכלל שכתב לי שהוא מאוד אהב פרויקט שעשינו. זה היה משהו מאוד יפה בעיניי".

איזה חלום טרם הגשמת?
"הפרויקט הבא שיאתגר אותי במקומות שעוד לא הייתי בהם. בדברים שעוד לא עשיתי".

איזה מבנה ציבורי היית רוצה לעצב?
"תחום ההנצחה מאוד מעניין אותי. הייתי רוצה ליצור מבנה שיש בו משמעות, עומק רגשי וזיכרון. זה משהו שמדבר אליי".

לאן הולך הכיוון של תחום ההתחדשות העירונית?
"ההתחדשות העירונית זה נתיב שאין לנו באמת שיקול לגביו. זה צורך. עתודות הקרקע במדינה מוגבלות מאוד ולכן עיקר הפיתוח העתידי נמצא בהתחדשות של בניינים קיימים ובהתחדשות מתחמית, ביצירה מחדש של עירוניות עדכנית. לצד זה יש כאן אחריות מאוד גדולה. ברמה התכנונית צריך להקפיד מאוד כי כל החלטה לא נכונה שנעשית היום ברמה העירונית תישאר איתנו לעשרות שנים ואולי לנצח. לכן התכנון חייב להיות מדויק, רחב הסתכלות וכזה שמבין לא רק את הבניין הבודד אלא את המרחב כולו. אנחנו צריכים לייצר מבנים שמתאימים לאוכלוסייה של היום עם ממ"דים, פסיליטיז וסטנדרטים חדשים של מגורים ומצד שני, אנחנו חייבים לתת מענה לכל הצרכים העירוניים הציבוריים כמו שטחים פתוחים, מוסדות ציבור ותשתיות כדי לייצר עירוניות נכונה ולא רק עוד בניינים. לכן ברור לי שזה יהיה חלק מאוד נכבד מהעשייה בתחום המגורים. אין כמעט עתודות קרקע חדשות ולכן עיקר הבנייה הולך להתבסס על תהליכים של התחדשות ובעיקר פינוי-בינוי".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן