בכל מרכז ותיק של עיר "נורמלית" בעולם הרחב תוכלו למצוא אוכלוסייה מכל הגילאים. האם הפילוסוף ז'אן פול סארטר, שהיה יושב ב"קפה דה פלור" יחד עם בת זוגו סימון דה בובואר, לא היה עובר את הרף של הרשמה לפרויקט שוק עלייה, רק בגלל שחצה את שנתו ה-70? // דעה
מאת: עמית דובקין
מנהג שנוי במחלוקת היה לאסקימוסים שנים רבות, להטיל את הזקנים היישר לתוך מי הקרח הקפואים עד שיוציאו את נשמתם בדרך לא דרך.
נזכרתי במנהג מגונה זה, בלשון המעטה, שנתקלתי בעתירה של האגודה לזכויות האזרח כנגד אפליית צעירים לטובה במתחם שוק עלייה המתחדש.
תנאי המכרז אינם מותירים אכן מקום לספק: רק צעירים עד גיל 45 יכולים לגשת אליו ובתנאי שיש בתאי המשפחתי לפחות ילד אחד שגילו מתחת ל-12. עירית תל אביב, באופן טבעי ביותר, ענתה לעתירה בכך שהיא אכן מעוניינת באוכלוסייה צעירה (וחזקה?) בעיר.
ובכן, זה מטריד. מטריד ביותר. האם לתושבי תל אביב, ובכלל, שגילם יותר מ-45 ואינם מי יודע מה אמידים ואולי במקרה הם נכים או מוגבלים באופן כזה או אחר, אין את הזכות הלגיטימית לרכוש דירה היכן שיחפצו?
ומבלי למצוא בנבכי ההיסטוריה דוגמאות מימים אפלים, הייתי מקשה ושואל: מעבר לאפליה הבוטה והברורה ומעבר להיבט המוסרי שבהחלטה משונה זו, נשאלת גם השאלה האם מדובר במעשה חכם?
ובכן, לטעמי ממש לא. כשהייתי ילד, לפני כך וכך שנים, גיל 45 נחשב לגיל עמידה מובהק, ומי שעבר את ה-50, לא כל שכן 60, נחשב לקשיש, שלא לאמר "זקן".
תוחלת החיים אז הייתה נמוכה בהרבה, כמו גם צורת החיים ואיכות החיים. לדוגמא, בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה, תוחלת החיים הממוצעת עמדה על 65 שנה בקושי. כיום היא חוצה את ה-80 ובקרוב, יש להניח, תעלה במעלה העשור התשיעי לחיים.
אז תגידו, האם השתגעתם?
האם אינכם חפצים שבלב ליבה המתחדש של העיר העברית הראשונה, לא יהיו כלל תושבים צעירים ברוחם, עובדים, מבלים, קונים ועם הרבה "וויב" של בשלות וחכמת חיים? האם באמת תרצו אוכלוסייה מונוליטית, זהה, רק בגלל שבמקרה לא עברה את גיל 45 ובמקרה אין לה ילדים שהגיעו כבר לגיל מצוות?
תוספת זו של בני 45 פלוס תהפוך ללא ספק את פלורנטין ויתר השכונות המתחדשות שמסביב, להרבה יותר מעניינות, פעילות, מגוונות ומה שלא פחות חשוב – אנושיות.
זאת כי בכל מרכז ותיק של עיר "נורמלית" בעולם הרחב, ניו יורק, לונדון, פאריז או רומא, תוכלו למצוא אוכלוסייה מכל המינים, הסוגים והגילאים.
האם למשל, פילוסוף דוגמת ז'אן פול סארטר, שהיה יושב ב"קפה דה פלור" שבגדה השמאלית של פאריז יחד עם בת זוגו סימון דה בובואר, לא היה עובר את הרף של הרשמה לפרויקט שוק עלייה, רק בגלל שחצה את שנתו ה-70?
יש, לפרוטוקול, הבדל דק, אבל עצום, בין רצון לגיטימי של עיר עולם דוגמת תל אביב שיהיו בה כמה שיותר משפחות צעירות, לבין גרזן האפליה הכואב שהוטל מבלי משים על ידי פקידים ערלי לב. אני מאחל לאותם פקידים מקרב הלב חיים ארוכים, מלאים ומאושרים בעיר העברית הראשונה.
*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
