התושבים עתרו נגד מימוש תמא 38 למרות שטענותיהם התקבלו // depositphotos
התושבים עתרו נגד מימוש תמא 38 למרות שטענותיהם התקבלו // depositphotos

התושבים עתרו נגד מימוש תמ"א 38 למרות שטענותיהם התקבלו

קבוצת תושבים מירושלים לא הסתפקה בהחלטת ועדת המשנה לעררים שקיבלה את בקשתם, עתרו גם לבית המשפט וחוייבו ב-16 אלף שקלים בגין הוצאות משפט

רונן דמארי 27.03.2018

הלכו רחוק מדי: בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) דחה לאחרונה עתירה שהגישה קבוצת תושבים בעניין תכנית מתאר מקומית 10038, המתייחסת למאפייניה הייחודיים של בניה בירושלים ומימוש פרויקטים של תמ"א 38 בעיר הבירה. יצוין כי העתירה הוגשה לאחר שוועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ובנייה כבר קיבלה את טענות העותרים ובהתאם לכך הורתה על תיקון התוכנית כמבוקש על ידם, אלא שלמרות זאת העותרים פנו לבית המשפט המחוזי וטענו כי אף שוועדת המשנה קיבלה את עמדתם ואף שניתן להם הסעד האופרטיבי המבוקש על ידם במלואו, "עיון מדוקדק בהחלטת הוועדה" מעלה כי נימוקיה של ועדת המשנה שגוייהם וכי יש בהם כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בתושבי ירושלים ובאחרים.

המועצה הארצית, הוועדה המקומית ומניהל התכנון ביקשו לדחות העתירה
התוכנית הייחודית הנוגעת לעתירה קובעת כי הבנייה בירושלים תיעשה ללא בטון מזויין ומספקת בין היתר אפשרות ל"שדרוג הנדסי מלא" ותמריץ לקבלת זכויות בניה כדי לבצעו.
המשיבות- המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ומנהלת מינהל התכנון דלית זילבר- ביקשו להורות על דחיית העתירה על הסף. לטענתן משהתקבלה עמדתם של העותרים בוועדת המשנה ומשתוקנה בהתאם לכך התוכנית, התייתר הצורך לדון בשאלות נוספות שעלו בדיון. משכך העתירה תאורטית ומיותרת. המשיבות הבהירו כי אפילו אם יש ממש בטענותיהן של העותרים "הרי שהבירור וההכרעה צריכים להיעשות במידת הצורך, במסגרת בקשה להיתר בנייה, המתייחסת לבינוי קונקרטי, אשר תוגש לוועדה במקומית מכוח תכנית 10038. למותר לציין כי על החלטת הוועדה המקומית לעניין סירוב ליתן היתר בניה או בעניין טענה להיתר בניה שניתן שלא כדין, ניתנת זכות ערר בפני ועדת הערר המחוזי, אשר החלטתה כפופה אף היא לביקורת שיפוטית. בשלב הנוכחי, הטענות המועלות בעתירה מוצגות כטענות כלליות ללא זיקה למקרה קונקרטי מסוים".

העותרים ציינו כי הם עומדים על טענתם כי היה על ועדת המשנה להרחיב את מסגרת הדיון ולהכריע בנושאים נוספים על אלה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתם, על בית המשפט לנהוג זהירות רבה בטרם החלטה על סילוק על הסף, וכי במקרה שלפנינו טובים סיכויי העתירה להתקבל, זאת נוכח סמכות וחובה המוטלים על וועדת המשנה "לדון בכל טענה בעניין התכנית הנ"ל, גם אם רשות הערר שניתנה הוגבלה למספר נושאים בלבד".

בית המשפט קבע שאין עילה לעתירה
לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט השופט אלי אברבנאל לדחות את העתירה על הסף. את החלטתו הוא נימק: "פסק הדין שעל פיו הוגש הערר לוועדת המשנה, הגדיר באופן ברור את מסגרת הדיון בערר, וקבע כי סוגיית ה"שדרוג ההנדסי המלא" שבתכנית 10038 היא שתידון בו. משכך אין לבוא בטרוניה אל וועדת המשנה על כך ששמרה על מסגרת הדיון ומנעה את בירורן של טענות נוספות שביקשו העותרים להעלות כנגד התכנית. ועדת המשנה קיבלה את עמדתם של העותרים והורתה על תיקון התכנית כאמור לעיל. משכך אין בידי העותרים עילה לעתור כנגד החלטה זו. טיעונים כנגד הנמקותיה של הוועדה אינם ראויים להישמע במסגרת עתירה מנהלית, וכפי שטענו המשיבות מקומם להתברר במסגרת דיון בבקשה קונקרטית להיתר בניה ככל שתוגש למוסדות התכנון, ובמידת הצורך בפני ערכאות שיפוטיות במסגרת ביקורת שיפוטית עליהם. משכך העתירה אינה מגלה עילה ודינה להידחות על הסף".

השופט חייב את העותרים לשלם הוצאות משפט למשיבות בהליך בסכום כולל של 16,000 שקלים.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות