בית המשפט העליון דחה ערעור של מהנדס בניין כנגד פסק דין שקבע כי הוא התרשל בתכנון בית – וחייב אותו לשלם 2.4 מיליון שקל לבני הזוג
מהנדס בניין ישלם מעל 2 מיליון שקל לבני זוג שעבורם תכנן בית מגורים, לאחר שבמבנה נתגלו ליקויים חמורים. בית המשפט קבע כי המהנדס התרשל בעבודתו, דבר שגרם לסדקים שחייבו את הריסת המבנה. בית המשפט העליון דחה השבוע ערעור שהגיש המהנדס נגד פסק הדין.
התובעים הם בני זוג אשר רכשו מגרש ביישוב שורשים, שבנו עליו את ביתם בשטח של 250 מ"ר. התביעה הוגשה בראשית 2017, ובמסגרתה, טענו כי התגלו במבנה סדקים רבים כתוצאה מליקויי בניה ותכנון לקוי של השלד. התביעה הוגשה נגד המהנדס ששימש כמתכנן קונסטרוקציה ומפקח עליון, וכן נגד מפקח הבנייה והקבלן שביצע את העבודות. התביעה נגד שני הנתבעים הנוספים נדחתה, וההליך נמשך רק נגד המהנדס.
מהתביעה עולה כי בהתאם להסכם בין בני הזוג למהנדס, הוא הכין תכניות קונסטרוקציה לשלד הבניין, חישובים סטטיים והצהרת אחריות, כתב כמויות ומפרט טכני לשלד תמורת סך של 5,000 שקל. לאחר שבני הזוג נכנסו לבית, הם הבחינו בסדקים בשלד המבנה. מצב הסדקים החמיר מעונה לעונה. לדברי בני הזוג, ניסיונותיהם לבוא במגעים עם בעלי המקצוע, לרבות הנתבע, שהיו אחראים על בניית הבית לא הניבו פרי. בעקבות האמור, פנו התובעים למהנדס מומחה על מנת שיבדוק את המבנה ויחווה את דעתו בנוגע לסיבת הסדקים שהתגלו במבנה.
לטענת בני הזוג, המהנדס הנתבע התרשל כאשר תכנן את היסודות של המבנה ללא דו"ח של יועץ קרקע למגרשם. הם טענו עוד כי הנתבע תכנן כלונסאות נמוכים מהנדרש שאינם מתאימים לסוג הקרקע שעליה נבנה ביתם, דבר אשר גרם להיווצרות סדקים ושברים רציניים במבנה בהתאם לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט. בהקשר זה נטען, כי הנתבע תכנן יסודות בעומק של 9 מטר, שאינם עומדים בנדרש בתקן לביסוסו וחוזקו של שלד הבניין, וזאת על אף שההנחיה הייתה שעומק הכלונסאות יהיה בין 8 ל-10 מטרים.
בני הזוג טענו כי הנתבע, שהיה "מפקח עליון" על ביצוע הבניה בהתאם להסכם, היה צריך למנוע מראש את הסדקים הרבים שהתגלו במבנה על ידי תכנון וביצוע נכונים בהתאם לתקנים, בהתאם לדו"ח יועץ קרקע, וכן לבצע קידוחי ניסיון במגרש שלהם ולא להסתפק ולהסתמך על קידוחי ניסיון שבוצעו במגרש אחר. לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכם ביניהם, שעה שלא עמד בתנאי ההסכם או בדרישות הדין באשר לטיב הבניה.
המהנדס הנתבע טען להגנתו כי בהיותו מפקח עליון הוא הגיע לאתר בניית המבנה רק כאשר זומן לכך על ידי בני הזוג, ולא שימש כמפקח צמוד המצוי במהלך הבניה באתר. לטענתו, בפועל הוא לא זומן אף פעם לפיקוח עליון באתר, כך שלא היה יכול למנוע את המשך הבנייה. עוד טען, כי הוא לא נדרש לבדוק ולא בדק בפועל עומק החפירה לצורך ביצוע הכלונסאות, עומק הכלונסאות או תקינות יציקות הבטון, שכן נושא זה בוצע בלעדית על ידי המפקח הצמוד והקבלן המבצע.
מומחה מטעם בית המשפט קבע כי בתכנון המבנה נעשו ליקויים רבים, ביניהם עומק היסודות של המבנה הוא 9 מטר במקום עומק מינימאלי של 10 מטר לפי תקן ישראלי. המומחה מטעם בית המשפט טען עוד המלצת יועץ קרקע הייתה לעומק של עד 14 מטרים. הוא קבע כי הסדקים בבניין הם סדקים רציניים שנובעים בעיקר מתכנון לקוי של היסודות בלי ייעוץ וליווי יועץ קרקע ספציפי. הוא קבע בהמלצתו כי החלופה הטובה ביותר היא להרוס את המבנה ולבנות אותו מחדש. החלופה הזאת, נטען תבטיח שהמבנה יתוכנן לפי כל הכללים והתקנים, עם יסודות חזקים ובטוחים. עלות בנייה מחדש של הבית היא 2,141,100 שקל. עלותה של חלופת החיזוק של המבנה, שעליה המומחה מטעם בית המשפט לא המליץ, היא 607,230 שקל.
עדיף להרוס מאשר לתקן
השופט שאהר אטרש מבית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי: "הנתבע (המהנדס שתכנן את המבנה) התרשל בביצוע עבודתו בתכנון יסודות המבנה, דבר שגרם לסדקים משמעותיים במבנה". השופט קבע עוד כי: "הנתבע היה מחויב לערוך את החישובים הסטטיים באופן שיבטיחו את יציבותו של המבנה ויציבות ביסוסו, בהתאם לכללים הנהוגים באותו סוג קרקע שעליה בנוי בניין התובעים. הנתבע לא עמד בכך, הנתבע גם לא ערך ביקורת על ביצועה של הבניה כדי להבטיח שהשלד ייבנה ברמה מקצועית ובהתאם לחישובים הסטטיים, וזאת בניגוד לאחריותו לפיקוח עליון על הקמת שלד הבניין".
השופט אימץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שלפיה החלופה המועדפת היא הריסת המבנה ובנייתו מחדש, והורה לנתבע לשלם 2,141,100 שקל עבור הריסה ובנייה מחדש, וכן 260,000 שקל בגין נזקים נוספים, שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
המהנדס ערער לבית המשפט העליון נגד פסק הדין. לדבריו, לא היה מקום אמץ את חלופת ההריסה והבנייה מחדש, וזאת לדבריו בגלל אשם תורם מצד בני הזוג. הוא טען עוד כי יש עדיפות לחלופת התיקון וחיזוק המבנה הקיים. הנתבע טען כי בני הזוג עומדים על החלופה של הריסת הבית ובנייתו מחדש בחוסר תום לב, באשר לשיטתו התיקון יכול להעלים את הסדקים ולהשיב את המצב לקדמותו.
השופטים יצחק עמית, דוד מינץ וגילה כנפי שטייניץ, דחו את הערעור. "משנקבע על ידי מומחה בית המשפט כי התיקון על ידי דריכת הקירות אינו יכול להבטיח כי לא יופיעו בעתיד סדקים בבית, ומשלא נמצא איש מקצוע שיהיה מוכן ליטול על עצמו את האחריות על ביצוע עבודות החיזוק, אין מקום להמר על חשבונם של המשיבים (בני הזוג), שעלולים למצוא עצמם עם סדקים בקירות גם לאחר ביצוע עבודות הדריכה. המשיבים הזמינו "מוצר" מסוים בדמות בית ראוי למגורים, ואין לדרוש מהם להסתפק בתיקון, שאינו מעמיד אותם במצב שבו היו נמצאים אילו הבית היה נבנה מלכתחילה עם יסודות בעומק המתאים. גם אם אין מדובר במבנה מסוכן שעלול להתמוטט, אין לחייב את המשיבים לקבל בית 'נחות' באופן משמעותי מזה שהוזמן על ידם".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
