בית המשפט חייב מוכרי דירה לפצות את הרוכשים לאחר שהסתירו מידע על מצבה. עם זאת, הוא הפחית את הסכום שתבעו הרוכשים
העלימו מידע על רטיבות בדירה, וישלמו 120 אלף שקל. בית משפט השלום בירושלים חייב בני זוג שמכרו את דירתם בעיר לפצות את הרוכשים, בגלל נזקים שנגרמו בעקבות הרטיבות. השופט נאיל מהנא קבע בפסק הדין כי: "היה על הנתבעים (המוכרים) לגלות לתובעים את קיומה של בעיית הרטיבות הקשה בדירה, וכן את העובדה שהבעיה חוזרת שוב ושוב, והם לא עשו כן".
בשנת 2021 רכשו התובעים את הדירה שבמוקד ההליך המשפטי. לטענתם, רק לאחר שקיבלו את החזקה בדירה, הם גילו את ליקויי הרטיבות הקשים בה. עוד טענו התובעים כי בבדיקה שערכו עם מומחים מטעמם התברר כי מדובר ברטיבות בחלקים רבים של הדירה, אשר הייתה קיימת כבר זמן רב והוסתרה במכוון על ידי המוכרים עוד לפני מכירת הדירה.
התובעים טענו עוד כי עקב מצבה הקשה של הדירה והצורך בתיקונה, הם עברו להתגורר בדירה אחרת ונאלצו לשלם דמי שכירות חודשיים עד לסיום התיקון. בנוסף, הם טענו כי נאלצו לשלם את חיובי הארנונה בגין הדירה חרף העובדה שהם לא עברו להתגורר בה עקב מצבה. על רקע זה, הם ביקשו לקבוע כי הפרת חובת הגילוי מהווה הפרה יסודית של ההסכם אשר מזכה אותם בפיצוי הסכום המוסכם הנקוב בהסכם המכר בגין הפרה יסודית של ההסכם בסך של 295 אלף שקל. לחילופין, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים לפצות אותם בגין הוצאות תיקון הליקויים אשר הסתכמו לטענתם ב-205,920 שקל, ובנוסף ביקשו לחייב את הנתבעים בגין דמי השכירות, תשלומי הארנונה, תשלום בגין הוצאות חוות הדעת, הוצאות המעבר לדירה השכורה וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש.
הנתבעים, מצדם, טענו כי מדובר בתביעה טורדנית שכן לטענתם הם עשו את כל המוטל עליהם ופעלו בשקיפות מלאה ולא הסתירו את הליקויים. לטענתם, הם דאגו לטפל בכל בעיה שהייתה ידועה להם עד למסירת הדירה ואף יידעו הן את התובעים והן את המתווך בדבר הרטיבות הקיימת ואף דאגו לכך כי מסירת החזקה בדירה תבוצע רק לאחר תיקון מקור הרטיבות. עוד מוסיפים הנתבעים כי התובעים היו מודעים היטב למצבה של הדירה ולכל הפחות היה עליהם להיות מודעים לכך זאת לאור העובדה שמדובר בנכס ישן בן קרוב ל- 40 שנה ולאור הביקורים הרבים שעשו בדירה בליווי אנשי מקצוע עוד לפני חתימתם על ההסכם.
"אין מחלוקת כי היה על הנתבעים כמוכרי הדירה לגלות לתובעים כרוכשים, את עובדת קיומם של ליקויי רטיבות חמורים בדירה, שבעטיים נעשו תיקונים חוזרים על פי תלונות שנתקבלו מבעלת הדירה למטה", כתב השופט מהנא. "אין לכאורה גם מחלוקת כי היה על הנתבעים לגלות לתובעים במהלך המשא ומתן את קיומה של בעיית הרטיבות בדירה".
השופט הבהיר כי על פי החוק והפסיקה, חלה על מוכרי הדירה חובת הגילוי. השופט ציין כי בכל הנוגע לסכסוך בין רוכשי הדירה למוכרים, הרי שלנתבעים היו שתי הזדמנויות בהסכם המכר, לגלות שקיימת בעיית רטיבות בדירה. "הנתבעים לא ניצלו הזדמנויות אלו וחרף כך בחרו לומר ההפך, דהיינו שלא קיימת בעיית רטיבות או נזילות. לטעמי מדובר במידע רלוונטי שמן הראוי היה לגלותו, וזאת בשים לב שמדובר בבעיית רטיבות חוזרת ולא בבעיה חולפת שתוקנה".
השופט קבע עוד כי: "היה על הנתבעים לגלות לתובעים את קיומה של בעיית הרטיבות הקשה בדירה, וכן את העובדה שהבעיה חוזרת שוב ושוב, והם לא עשו כן. לא זו אף זו, הם הציגו מצג כוזב בהצהרתם כי לא קיים מום נסתר בדירה, וכי לא קיימת בעיית רטיבות או נזילה". על רקע זה הוא קבע כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר.
עם זאת, בכל הנוגע לנזק, השופט לא קיבל את דרישת הרוכשים לפצות אותם במלוא סכום הפיצוי שנקבע בהסכם המקרה של הפרה, בסך 295 אלף שקל. מומחה שמינה בית המשפט קבע כי הנזק שנגרם עקב ברטיבות הוא 60,610 שקל. התובעים חלקו על קביעת המומחה וטענו כי עלות תיקון ליקויי הרטיבות בלבד הסתכמה בסך של 130,981 שקל.
השופט קבע כי הוא מעדיף את חוות דעת המומחה באשר לגובה הנזק, וכתב כי "לא ניתן להתעלם מכך כי תיקון בעיית הרטיבות היה חלק משיפוץ כללי שבוצע בדירה טרם כניסתם אליה. לא מן הנמנע כי העלויות בפועל היו תולדה של אותו שיפוץ כללי שאינו קשור ספציפית בבעיית הרטיבות, ובהעדר כל ראיה אחרת, הנני מעדיף את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין".
השופט קבע עוד כי הפער בין גובה הפיצוי שנקבע בחוזה, בסך 295 אלף שקל, לבין הנזק שנגרם בפועל, בסך 60,610 שקל, אינו סביר, ולכן החליט להעמיד את גובה הפיצוי לרוכשים על 100,000 שקל. בנוסף, הוא הטיל על הרוכשים הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
