בית המשפט חייב את החברה היזמית לשלם לבעל דירה, לאחר שלא הושלמה בניית הממ"ד בפרויקט תמ"א 38: "בניגוד לגרסה הסדורה, הברורה והאמינה של התובע, אשר נתמכה בהסכם שתוכנו מדבר בעד עצמו, הייתה גרסת הנתבעים עמומה, פתלתלה ובלתי אמינה בעליל"
ארכיון: תמ"א 38 בהרצליה // מגדילים
בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד חייב את החברה היזמית "ע.י.כח יזמות בע"מ" לפצות בעל דירה בשל אי השלמת בניית ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) ומניעת השימוש בו, זאת לאור התמשכותו של פרויקט תמ"א 38.
המדובר על פרויקט ברחוב הפלמ"ח בעיר שיצא לדרך אי שם בשנת 2011 אולם למרות חלוף השנים, מועד סיומו טרם נראה באופק בשל בעיות ביורוקרטיות אליהן נקלעו היזמים. אם לא די בכך, הרי שהחברה היזמית מנהלת בימים אלו הליך משפטי מול יזם קודם שפועל במתחם, מול חלק מהדיירים ואף מול עו"ד שפעל בפרויקט כאשר בתווך ממתינים בעלי הדירות המתוסכלים להכרעה שתאפשר את קידום הפרויקט.
בתביעה ביקש בעל הדירה כי החברה היזמית תשיב לו סכומים ששילם עבור השלמת עבודות בנייה במסגרת הפרויקט ותפצה אותו בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו כתוצאה מהתנהלות החברה.
בתביעה נטען כי בשנת 2017, לאחר שהתחלפו מספר קבלנים, נטלה על עצמה החברה להשלים את הפרויקט. התובע נדרש לשלם סך של 15,000 ₪ כולל מע"מ לצורך השלמת העבודה בדירתו, שכללה בניית ממ"ד. במעמד התשלום ועל אף שנמסר לתובע כי הסכום כולל את רכיב המע"מ, נדרש התובע לשלם רכיב זה פעם נוספת ובלית ברירה שילם סכום נוסף של 2,550 ₪ עליהם טרם קיבל קבלה כדין. עוד נטען כי החברה פעלה לבניית הממ"ד אך עד היום לא הותקנו בו דלת וחלון, דבר שאינו מאפשר שימוש בממ"ד במשך תקופה של למעלה משנה.
בנוסף, נטען כי לצורך החלפת צנרת בפיר הבניין וניקיון הפיר, נדרשו דיירי הבניין, לשלם לחברה סך של 1,500 ₪ עבור כל דירה כאשר הצנרת הוחלפה באופן חלקי בלבד והפיר לא נוקה כלל. התובע עתר להשבת מלוא הסכומים ששילם וכן לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו ולמשפחתו כתוצאה מהתנהלות החברה ומנהליה.
בעלי החברה היזמית טענו מנגד כי התובע הינו אחד מבין 64 דיירים בפרויקט אותו הם מבצעים וכי מצבו אינו שונה ממצבם של דיירים רבים, מאחר והמדובר בפרויקט יקר ומורכב, המערב גורמים שונים. עוד טוענים הנתבעים כי בשלב זה מצוי עניין הפרויקט בדיונים משפטיים הגורמים לעיכובו.
בנוסף, טוענים הנתבעים כי הם כפופים להוראות היזם עמו התקשרו כלל הדיירים בהסכם לצורך ביצוע הפרויקט וכי הנתבעת אינה אלא הקבלן המבצע. לטענתם, בשל קשיי נזילות, הפסיק היזם את תשלום הכספים המגיעים לנתבעים ובשל כך לא ניתן, בשלב זה, להשלים את הפרויקט.
עוד טוענים הנתבעים כי הסכום ששילם התובע כולל התקנת דלת וחלון בממ"ד שנבנה אך הדלתות והחלונות אמורים להיות מותקנים בו זמנית בכל הפרויקט. וכי ככל שההליכים המשפטיים שבין הנתבעת לבין היזם יגיעו לכלל סיומם ולשביעות רצון הצדדים, לא תהיה שום מניעה להשלים הפרויקט לרבות התקנת דלת וחלון בממ"ד שנבנה בדירת אם התובע.
הרשמת הבכירה אירנה רוזן שמעה את טענות הצדדים והחליטה לקבל את התביעה. בפסק הדין היא ציינה: "כעולה מההסכם, התחייבה החברה היזמית מול דיירי הבניין להשלים את עבודות הבנייה – לרבות הוספת מרפסות וממ"דים – וזאת לאחר עזיבת היזם את הפרויקט, תוך שהיא נכנסת בנעלי היזם ומתחייבת להשלים את העבודות שטרם הושלמו. עוד עולה מההסכם כי הנתבעת חתמה על ההסכם לאחר שבדקה את ההסכם בין הדיירים לבין היזם ומצאה כי היא מעוניינת "ליטול על עצמה את ביצוע עבודות… ו- "להוציא לפועל בשלמות ובמועד את ביצוע העבודות ולהשלימן במומחיות מקצועיות ובמיומנות…"תוכן ההסכם מדבר בעד עצמו ועומד בסתירה מוחלטת לעדויות בעלי החברה אשר ביקשו להרחיק את עצמם ואת החברה מכל אחריות לאי עמידה בהתחייבויותיהם".
בית המשפט אפשר לבעלי החברה לצרף כל ראייה רלוונטית לטעמם אולם הם לא עשו זאת והדבר נזקף לחובתם: "ככל שסבורים הנתבעים כי האחריות לאי השלמת הפרויקט חלה על רוכשי הדירות או על משרד השיכון או על כל גוף אחר, הרי שעמדה להם הזכות להגיש הודעות צד ג' נגד הגופים האחראיים למחדל. משלא פעלו כך, עדין פתוחה בפניהם הדרך להגיש נגד הגופים כאמור תביעה עצמאית ונפרדת.
בניגוד לגרסה הסדורה, הברורה והאמינה של התובע אשר נתמכה בהסכם שתוכנו מדבר בעד עצמו, הייתה גרסת הנתבעים עמומה, פתלתלה ובלתי אמינה בעליל. הרושם שנוצר הוא כי הנתבעים ביקשו להסתתר מאחורי היקף הפרויקט וריבוי הגורמים הרלוונטיים על מנת להימנע מניהול הליך זה שהינו הליך פשוט ולא מורכב. החשש של הנתבעים מפני פריצת סכרים הינו מובן אך אין בו כשלעצמו כדי למנוע מהתובע את הסעד המגיע לו, נוכח אי עמידת הנתבעים בהתחייבויותיהם.
הנתבעים הפרו את ההתחייבות כלפי התובע ולא השלימו את בניית הממ"ד, בניגוד להסכם ההתקשרות".
עם זאת, בית המשפט התחשב בכך שמרבית העבודה בוצעה ולכן קבע כי אין להורות על השבת מלוא הסכום ששולם אלא הסתפק בסכום של 5,000 שקלים בלבד עבור אי השלמת בניית ממ"ד ומניעת השימוש בו.
הבקשה לקבל בחזרה את רכיב המע"מ נדחתה מאחר והתובע לא הציג כל אסמכתא לכך שהדרישה לתשלום סך של 15,000 ₪ כללה בתוכה את רכיב המע"מ.
לאחר שהוכח כי העבודה הקשורה לפיר הבניין בוצעה באופן חלקי וניקיון הפיר לא בוצע כלל, הורה בית המשפט לחברה היזמית להשיב לתובע מחצית מהסכום ששילם עבור עבודות אלו – 750 שקלים.
בסופו של דבר תשלם החברה לתובע סכום של 5,750 שקלים בתוספת סך של 800 שקלים בגין הוצאות ההליך.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
