בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור של דיירת בדיור ציבורי, וקבע כי היא לא תוכל לשוב ולהתגורר בדירה
בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור של דיירת בדיור ציבורי, וקבע כי היא לא תוכל לשוב ולהתגורר בדירה לאחר שזו עברה פרויקט פינוי בינוי. עם זאת, בית המשפט הורה כי ההחלטה על שלילה מוחלטת של זכאות המערערת לדיור ציבורי תבוטל וכי יועמד לרשותה הסדר חלופי לדירה שבה התגוררה. המדובר על דיירת של חברת חלמיש שהתגוררה במשך שנים ארוכות.
האם זכאית השוכרת לרכוש את הדירה החדשה?
המערערת שכרה במשך שנים ארוכות דירה שסופקה לה על ידי החברה הממשלתית חלמיש ברחוב רמה בתל אביב. במהלך השנים הועלו נגדה טענות שעניינן הפרה של תנאי השכירות ונשלחו לה דרישות לפינוי, אך לא נפתחו הליכים משפטיים. בהמשך, עקב מהלך של "פינוי-בינוי", היא נדרשה להתפנות מהדירה ושוכנה על ידי היזם בדירה חלופית. בניית הבניין החדש נשלמה ובעקבות זאת התעוררו מחדש המחלוקות בין המערערת לבין חלמיש סביב השאלה האם זכאית השוכרת לרכוש את הדירה החדשה ולחלופין, האם היא זכאית לשוב ולהתגורר בשכירות בדירה זו, או לשכור דירה אחרת בדיור הציבורי. עיקר הדיון נסב על קביעת בימ"ש המחוזי, לפיה המערערת אינה זכאית להירשם כבעליה של הדירה או לרכוש את הדירה – הישנה או החדשה, ועל קביעת בימ"ש המנהלי כי החלטת חלמיש שלא לאפשר למערערת להתגורר בדירה החדשה כדיירת ציבורית אינה חורגת ממתחם הסבירות.
העליון: חלמיש תעמיד לרשות המערערת הסדר חלופי לדירה
בית המשפט העליון עמד על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לדיור הציבורי ולמצבים של "פינוי-בינוי" ועל השאלות הנוגעות לזכאות לרכישת הדירה, להמשך המגורים בדירה המחודשת, ועל נוהל משרד השיכון בעניין דיירי דיור ציבורי, שפינו את דירתם הישנה במסגרת פרויקט פינוי-בינוי.
בפסק הדין נקבע כי כאשר מתקיים הליך פינוי-בינוי בבניין שבו מצויות דירות במתכונת של דיור ציבורי, הדיירים המתגוררים בהן עומדים בפני שני מסלולים: מסלול של בעלות, במסגרתו רשאי דייר להגיש בקשה לרכישת הדירה, בהתאם לתנאי הזכאות והמועדים הקבועים בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) ומי שאינו עומד בתנאי הזכאות או שאינו מעוניין ברכישת הדירה, יכול לפנות למסלול של המשך המגורים במתכונת של דייר ציבורי. במסגרת זו ניתנת לו אפשרות לחזור להתגורר בסיום הבניה בדירה החדשה, או לחלופין, וככל שהוא מתגורר בדירה כדין, לבחור באחד מן הפתרונות החלופיים המוצעים בנוהל.
בפסק הדין קבעו השופטות: "האיזון הנכון בין השיקולים השונים בעת הזו יתבטא בכך שההחלטה שלא לאפשר למערערת לשוב ולהתגורר בדירה החדשה תעמוד על כנה, אולם ההחלטה על שלילה מוחלטת של זכאותה לדיור ציבורי תבוטל. חלמיש תעמיד לרשות המערערת הסדר חלופי לדירה שבה התגוררה על פי מיטב שיקול דעתה ועל פי החלופות הרלוונטיות המנויות בנוהל פינוי-בינוי ואשר זמינות בעת הזו יובהר, כי שיקול הדעת באשר לחלופה הרלוונטית שתועמד לרשות המערערת נתון לחלמיש בלבד. אכן, ככלל, נוהל פינוי-בינוי קובע כי זכות הבחירה בין החלופות תהא נתונה לדייר, אולם במכלול נסיבות העניין המורכבות והשינוי שחל בכל הנוגע לאכלוסה של הדירה החדשה, דומה שיש מקום ל"ביצוע בקירוב" זה של הנוהל.
"המקרה שבפנינו איננו מקרה פשוט. מחד גיסא, כמו מקרים אחרים רבים העוסקים בדיור הציבורי, הוא נוגע לנושא הרגיש והאנושי של הזכות לקורת גג, בפרט במצבים משבריים. מאידך גיסא, מן ההיבט העובדתי הוא מורכב וכרוך הן בהשתלשלות עניינים סבוכה מן ההיבט העובדתי והן בהתנהלות בעייתית של המערערת עצמה לאורך השנים. כעת משהגיעה המחלוקת לסיומה, יש לקוות כי הצדדים יצליחו לשתף פעולה ולקיים את חובותיהם כל צד כלפי רעהו".
עוד נאמר בפסק הדין כי ההחלטה משליכה גם למקרים אפשריים בעלי מאפיינים דומים: "קיומו של הליך פינוי-בינוי בבניין שבו מתגוררים דיירים מן הדיור הציבורי עלול להיות אירוע משברי עבורם. התנהלותה של החברה המשכנת כלפי אותם דיירים וההחלטות המתקבלות על ידה חייבות אפוא להלום את הנורמות החלות על חברות אלה כגופים דו-מהותיים המספקים שירות ציבורי חיוני".
בנסיבות העניין הוחלט כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
