היזם ג'ואי לאו ישלם כמיליון שקל למתווך, לאחר שהתכחש לחוזה ביניהם על רכישת דירת פאר בת"א. בית המשפט: "היו נחושים לחמוק מתשלום"
מחיר הסירוב: איש עסקים שסירב להעביר דמי תיווך למתווך דירות, ישלם לו כמיליון שקל לאחר שרכש מחצית מהנכס שהציג לו המתווך אולם הדיר אותו מהעסקה, כך פסק בית משפט השלום בתביעה שהגיש המתווך אור פינסון נגד היזם והפילנטרופ היהודי אמריקאי ג'ואי לאו, שרכש דירת פאר בתל אביב בלא פחות מ-84 מיליון שקל. השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב קבע כי לאו, אשתו ובתו חתמו על הסכם מחייב מול המתווך, שהראה להם את הדירה שרכשו, ולמרות שלא רכשו את הנכס באמצעותו, הם חייבים לשלם לו עמלת תיווך.
לפני שלוש שנים רכשו בני הזוג ג'ואי וקרול לאו את הקומה ה-28 במגדל מגורים יוקרתי ברחוב ארלוזורוב 17 בתל אביב ב-84 מיליון שקל. המתווך אור פינסון הגיש נגד בני הזוג וכן נגד בתם טניה ובן זוגה תביעה בסך 1,965,600 שקל, בטענה שהפרו הסכם תיווך חתום. לטענת המתווך, הוא הראה לבני הזוג את מחציתה של הקומה ה-28 בבניין, שעבורה נדרשו סכום של 65 מיליון שקל. בהמשך, הציג המתווך לבני הזוג נכסים אחרים לרכישה ולהשכרה, אך בסופו של דבר הם הודיעו כי הם אינם מחפשים נכס.
למרות זאת, בני הזוג רכשו בסופו של דבר את כל הקומה ה-28, מבלי לערב את המתווך, וזאת לאחר שסיירו במחצית השנייה של הקומה עם מתווכת אחרת, כך עולה מפסק הדין. רק לאחר שהתפרסמו ידיעות על העסקה, פנה המתווך לבני הזוג בדרישה שישלמו דמי תיווך, אך הם סירבו ואף התכחשו לכך שחתמו על הסכם תיווך. על רקע זה, הוגשה התביעה.
השופט: ההסכם עם המתווך מחייב
השופט ברקאי קבע כי בין בני הזוג לבין המתווך אכן נחתם הסכם תיווך. השופט ביקר את בני הזוג, וציין כי המתווך הציג הסכם תיווך מפורש עליו מתנוססת מספר פעמים חתימתה של בתם של בני הזוג לאו. "כאן המקום לציין שהנתבעים ניסו לטעון גם ביחס לחתימה זו ולאחר מכן חזרו באים מכך. ניסיונות אלה לאו דווקא תרמו לאמינותם ואמינות גרסתם", נכתב. עוד כתב השופט כי ה"נתבעים, בניסיונם לחמוק מהתביעה, הערימו טענות ביחס לחתימה על הסכם התיווך".
בני הזוג טענו בתגובה לתביעה של המתווך, באמצעות עורכי דינם, כי המסמך כלל לא נכתב על ידיהם, אלא על ידי בעלה של בתם, וכי לא הוא ולא בתם צדדים להסכם: "החתימה האלקטרונית עליו (שנסיבותיה כלל אינן ברורות) רשומה על שם מר אורן בר משה, בעלה של גב' טניה לאו, שלא הוא ולא גב' טניה לאו הנם צדדים להסכם ההתקשרות ברכישת המקרקעין".
השופט המשיך לבקר את התנהלות בני הזוג: "הנתבעים היו כה נחושים לחמוק מתשלום ולהכחיש קיומו של הסכם תיווך, עד אשר גם בכתב ההגנה לא היססו להכחיש ברי"ש גלי קיומו של הסכם מחייב". עם זאת, השופט ציין ניסיונות ההתחמקות של בני הזוג חדלו כאשר הגיע שלב הגשת תצהיריהם. "אז גרסתם השתנתה. הפעם כבר הודו הנתבעים 1-3 (בני הזוג לאו ובתם) באופן חד משמעי שפעלו יחדיו. הפעם כבאר לא הרהיבו הנתבעים 1-2 (בני הזוג לאו) להפנות את חיציהם לחתימה אלקטרונית של הנתבע 4 (בן הזוג של בתם) הפעם הודו הנתבעים שהנתבעת 3 (הבת) חתמה על הסכם התיווך תוך שהיא פועלת עבור ובשליחות הוריה". השופט קבע כי התובע אכן שלח והחתים את הנתבעים על הסכם תיווך מחייב. החתימה על החוזה הייתה של בתם, אך השופט קבע כי עולה בבירור שהחתימה היתה בשמם של הוריה ועבורם. השופט הבהיר כי אין כל חובה שהחתימה על הסכם התיווך תהיה דווקא של האדם שבסופו של יום חתם על הסכם הרכישה.
מכאן, השופט פנה לשאלה אם המתווך זכאי לדמי תיווך. "אין חולק על כך שבסופו של יום רכשו הנתבעים 1 ו-2 (בני הזוג לאו) את כל קומה 28 בבית המגורים, ובכללה רכשו גם את מחצית הקומה שהוצגה להם לראשונה על ידי התובע", כתב השופט. בני הזוג טענו כי התובע לא היה הגורם היעיל לעסקה, ולכן אינו זכאי לדמי תיווך. "אין לקבל טענה זו, לא מוסרית ולא משפטית", קבע השופט. "אין לקבל מצב בו הנתבעים הדירו את התובע מהעסקה ואף מידרו אותו, ולבסוף מנסים לקבל שכר על כך. לא נאמר דבר לתובע אודות עסקה אחרת שהם מעוניינים בה, עסקה אשר היא לא אחרת מאשר עסקה לרכישת יחידה שהציג לה התובע".
עוד נכתב בפסק הדין כי "הנתבעים אינם יכולים למנוע מהתובע אפשרות להתערב במשא ומתן או אפילו לדעת על קיומו, ומנגד לטעון לכך שהתובע אינו זכאי לשכר בגין כך. צד המסכל קיומו של תנאי בהסכם או תנאי על פי דין אינו יכול להיבנות מכך ולהפיק מכך רווח כספי". השופט ציין עוד כי גם הצגת הנכס יכולה להספיק לצורך קיום התנאי של "הגורם היעיל". על רקע זה, השופט קבע כי למתווך הגיעו דמי תיווך.
זכאי רק למחצית מגובה התביעה
בני הזוג טענו עוד להגנתם כי הם אינם חייבים בתשלום מכיוון שלא התחייבו לבלעדיות למתווך. לדבריהם, היחידה הוצגה להם על ידי מתווכת חדשה, כשנה ושלושה חודשים לאחר שהוצגה להם על ידי התובע. "אין לקבל את טענת הנתבעים", קבע השופט. "תניית בלעדיות בהסכמי תיווך פועלת ברגיל כלפי מוכרים המבקשים למכור נכס מסוים ומתחייבים למכור אותו באמצעות מתווך ספציפי. הטענה לא תפעל ביחס לרוכשים המבקשים לרכוש נכס מסוים, אך מסרבים לשלם דמי תיווך למתווך שהציג את הנכס. טענתם של התובעים אינה במקומה ויש לדחות אותה".
בהמשך, השופט אמד את גובה דמי התיווך אשר לו זכאי המתווך. בתביעה דרש התובע סך של 2 אחוז מגובה העסקה לרכישת הנכס (כולל מע"מ), שהוא קומה 28 כולה. השופט קבע כי לא ניתן להיעתר לדרישה הזאת, מאחר שהוא הציג לבני הזוג רק מחצית מהקומה. התביעה המקורית, על סך 1,965,600 שקל, נגזרת מהתמורה על הקומה כולה, בסך 84 מיליון שקל. השופט קבע כי למתווך מגיעה רק מחצית מסכום זה, מכיוון שהוא הציג רק חצי קומה. לפיכך, דמי התיווך להם זכאי התובע הם 982,800 שקל. בנוסף, הנתבעים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 98,000 שקל. בסך הכל, ישלמו הנתבעים 1,080,800 שקל.
עורך דינם של בני הזוג לאו, עו"ד לב זיגמן, סירב להגיב.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
