היזם דרש החזר כספי מתאגיד המים בטענה כי הוא לא ביצע את תפקידו כראוי

החברה היזמית "י.י. טרקלין חברה לבניה בע"מ" חתמה על הסכם לביצוע הפרויקט ברחוב כפתור החולות באשדוד, כאשר לצורך קבלת היתר בנייה, נדרשה התובעת לשלם אגרות והיטלי פיתוח בסך כולל של 476,854 ₪, תוך שבהמשך, לאחר בקשה לתיקון דרישת התשלום, נשלחה אליה הודעת חיוב מתוקנת על סך כולל של 417,809 ₪.

מסמכים משנות ה-70 נשלפו החוצה
בתביעה שהגישה החברה היזמית היא טענה בין היתר כי תאגיד המים העירוני "יובלים" לא ביצע את התשתיות במתחם הפרויקט ולכן ביקשה להפחית את סכום ההיטל הכולל בו חויבה ולקבל חלק מהכספים בחזרה.

החברה היזמית טענה בין היתר כי באזור שבו מצויים המקרקעין נשוא התביעה בוצעו מכלול עבודות התשתית על ידי חברה בשם קבוצת בוני ערים ("קי.בי.עי"), שבסוף שנות החמישים התקשרה בהסכם עם המדינה במסגרתו קיבלה לידיה מחצית מקרקעות העיר אשדוד כנגד התחייבותה לפתח על חשבונה את כל התשתיות ברובע ח' בו ממוקם הפרויקט וכן ברובעים נוספים.

החברה היזמית גם צירפה את חוות דעתו של מומחה מטעמה המבססת את הטענה כי "קי.בי.עי" היא שביצעה את עבודות התשתית ברובע שבו מצויים המקרקעין נשוא התביעה ולא תאגיד המים העירוני. לחוות הדעת צורפו מספר מסמכים משנות השבעים ושנות השמונים שנשלחו מעיריית אשדוד ל"קי.בי.עי" ולהיפך, הנוגעים למקרקעין נשוא התביעה.

תאגיד המים: ביצענו מעל ומעבר
מנגד טען תאגיד המים העירוני כי הוא ביצע עבודות במתחם בו ממוקם הפרויקט וכי אין כל יסוד לטענות החברה היזמית. באשר להסכמי העבר בין קי.בי.עי. לעירייה והסכמי פיתוח ברובע ח' שהוצגו, טען התאגיד כי מדובר בהסכם אשר נחתם בשנות ה – 70 או ה – 80 של המאה הקודמת, והוא מתייחס לתב"עות וזכויות הבניה שהיו רלוונטיות לאותה התקופה. כיום, בחלוף למעלה מ – 30 שנים,  נוספו תשתיות והתשתיות אף הורחבו, פותחו ושודרגו. הפרויקט שבוצע על ידי התובעת, הינו במסגרת תמ"א 38 החדשה, אשר בינה לבין התשתיות שהונחו בין היתר באמצעות קי.בי.עי. אין כל קשר, כך נטען כאמור.

השופטת  עדי אייזדורפר החליטה לדחות את התביעה וקבעה בפסק הדין: "בכל הכבוד הראוי, לדידי, אין לקבוע על יסוד מסמכים אלה כי עיריית אשדוד (אשר התאגיד בא בנעליה) לא ביצעה במקרקעין כל עבודות תשתית. אמנם ניתן ללמוד ולהסיק מן המסמכים כי קי.בי.עי. בוודאי ביצעה באזור עבודות פיתוח והקמת תשתיות, אולם המסמכים אינם מאיינים את טענת העירייה והתאגיד כי גם אם בוצעו עבודות על ידי קי.בי.עי, הרי שבוצעו עבודות גם על ידן, באופן המצדיק את הטלת החיוב בהתאם לדרישת התשלום".

עוד נאמר בפסק הדין כי רכילות שכונתית איננה בסיס לקבלת הטענות: "המומחה עצמו, לאחר שעומת עם מסמכים שונים, הסכים כי היו עבודות תשתית מסוימות שבוצעו על ידי העיריה ולא על ידי "קי.בי.עי",

רכילות בשכונה ודאי אינה יכולה להוות ראיה לביצוע העבודות כנטען על ידי התובעת, והטענה באשר למידע שנמסר מטעם פקידים בעירייה נטענה בעלמא, ללא כל פירוט וללא אסמכתא, כך שלא ניתן להתבסס עליה לצורך קביעה כזו או אחרת".  

השופטת התייחסה בין היתר גם לעדותה של עובדת התאגיד, שהעידה כי התאגיד השקיע ומשקיע מיום הקמתו עשרות מיליוני שקלים בהקמה ובפיתוח של קווי ביוב בכלל וקווי ביוב מאסף בפרט. עוד הוסיפה העובדת בעדותה: "כמו כן, בשנים 2011-2012 ביצע התאגיד עבודות שדרוג בתשתיות המים והביוב ברובע ח', אשר אפשרו בהמשך את מתן האישורים לתמא 38, הכוללים תוספת של יחידות מגורים לצד הוספת מרפסות וממ"דים, כך  שקיימת הצדקה מלאה להטיל היטלים נוספים נוכח העובדה כי עבודות הבניה בפרויקט נשוא התובענה בוצעו למעשה מכוחה של תכנית מתאר חדשה, שכלל לא הייתה קיימת בשנים שבהם ביצעה קי.בי.עי. עבודות ברובע ח'".

לסיכום קבעה השופטת: "מבלי שיתעורר הצורך להכריע בטענות הנתבעת באשר לאפשרות לגבות היטל ביחס לשדרוג התשתיות לעומת שיקומן, עולה מעדותה של העובדת כי התאגיד מבצע הקמה של תשתיות גם באזורים שבהם לכאורה ביצעה קי.בי.עי בעבר עבודות פיתוח והקמת תשתיות, בניגוד לנטען על ידי התובעת, אשר טענה כי כל התשתיות ברובע ח' הונחו ובוצעו על ידי קי.בי.עי.

התובעת לא הצליחה להוכיח את הטענה העובדתית לפיה לא בוצעו תשתיות על ידי הנתבעת. נהפוך הוא, מחומר הראיות עולה כי העירייה והתאגיד ביצעו לצד קי.בי.עי. עבודות תשתית בעבר ברובע ח', והנתבעת אף ביצעה עבודות שדרוג תשתיות ברובע ח' באזור הפרויקט נשוא התביעה במהלך השנים האחרונות, לאור התב"ע החדשה, מכוחה ניתן לתובעת היתר הבניה במסגרת תמ"א 38. משכך הם פני הדברים, בהתאם להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, דין התביעה להידחות.

"בחוקי העזר הרלבנטיים לעיר אשדוד  קיימות הוראות חוק המסמיכות את הרשות המקומית, אשר התאגיד בה בנעליה לעניין זה, לגבות היטל ביוב במצב של תוספת בניה, וכן אגרת הנחת צינורות. התאגיד מצדו ציין במפורש בדרישת התשלום כי זו מתייחסת רק לרכיב הבניה הנוספת, תוך שהוא מבודד הן את המגרש, אשר לא הוטל חיוב בגינו, והן את הבניה שהייתה קיימת ערב אישור התמ"א החדשה".

בסופו של דבר קבעה השופטת כי לא עלה בידי החברה היזמית להוכיח את טענתה לפיה תאגיד המים לא ביצע או הקים תשתיות במקרקעין נשוא התביעה, ועל כן אין מקום לקבלת את תביעת ההשבה. היא חייבה את החברה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: