לקראת יום האישה: "במשך עשרות רבות של שנים היינו מיעוט זניח"

יום האישה הבינלאומי החל בשבוע הבא איננו לדידי רק יום חג שלנו, הנשים, אלא גם יום חג לכלל מדינת ישראל. במשך עשרות רבות של שנים היינו מיעוט זניח, אם בכלל בכל מה שקשור לעשייה הנדל"נית. במהלך העשורים האחרונים השתנה המצב בעליל. 

הפכנו לשותפות מלאות, ולעיתים קרובות אף מובילות, בתחומי הנדל"ן לסוגיו, החל ממנכ"ליות של חברות מובילות, דרך מנהלות שיווק, עורכות דין, רואות חשבון, שמאיות מקרקעין, אדריכליות ומעצבות פנים, מהנדסות, פרסומאיות, נשות יחסי ציבור וכמו כן בתחום שלי, מיתוג ערים ונדל"ן.

השכל והתבונה הנשית, הרגישות והאינטואיציה שלנו, הנשים, הייתה חסרה במשך שנים רבות, שבהן נבנו 80 ערי מדינת ישראל. מי שיציץ, לדוגמא, בסרטי ארכיון וצילומים, הן מימי המנדט הבריטי והן מימי המדינה הראשונים, יראה אינסוף גברים העוסקים במלאכת הבנייה לסוגיה, אולם השים הופיעו לעיתים נדירות  ביותר, אם בכלל.

וזו, לפרוטוקול, לא הייתה רק שאלה של "ייצוג נשי" גרידא, אלא גם ובעיקר בעיה מהותית ואני מציינת זאת גם כאישה וגם כממתגת ערים, של אי התחשבות בצרכים הבסיסיים של המין הנשי. אציין 3 דוגמאות מובהקות לכך:

דוגמא ראשונה – רחובות חשוכים. אין זה סוד שאנו חוששות, ואף חרדות, ללכת ברחובות רבים שהינם חשוכים לחלוטין, זאת למרות מקרים חוזרים ונשנים בהם נשים מוטרדות ואף, חלילה, מותקפות. אין לי ספק שאם נשים היו מעורבות בתכנון אותם רחובות, המצב היה שונה לחלוטין. ואכן, במהלך השנים האחרונות השתפר המצב, ובמיוחד בערים חדשות בפריפריה, בהן ה"יד הנשית" מעורבת.

דוגמא שניה – רוחב המדרכות. מה לעשות, נשים היו ועודן רוב רובם של מסיעי עגלות התינוקות, שעה שרוחב המדרכות כלל לא הותאם מראש לבעיה זו, מה שאילץ נשים רבות להתמודד עם מדרכות צרות ועקלקלות, מלאות שברים וסדקים ובלית ברירה אף להביט את העגלה אל תוך הרחוב. גם כאן אנו עדים, ובמיוחד במהלך העשור האחרון, לשיפור מהותי בסוגיה זו.

דוגמא שלישית – נגישות למוסדות ציבור, קופת חולים, טיפת חלב, גני ילדים, בתי ספר, חנויות נוחות ובכלל היכן שצריך לעשות סידורים יומיומיים. גם כאן מילאנו במהלך השנים תפקיד מרכזי, אם לא בלעדי, במסגרת התא המשפחתי, זאת כאשר המתכננים לא לקחו בחשבון את המרחק ואת נוחות ההליכה, בין בנייני המגורים לבין אותם מוסדות ציבור. ושוב, גם כאן, ובמיוחד בערים החדשות המתפתחות, המצב השתפר.

כאמור הבאתי להלן 3 דוגמאות מיני רבות, כיצד במלאכת בניית הארץ נפקד כמעט לחלוטין מקומן של הנשים, הן בתכנון עצמו והן במציאות בפועל, שם הן הודרו משיקולי התכנון והביצוע. ויחד עם זאת – אין לי ספק כי כפי שהמצב השתפר במהלך השנים האחרונות, כך גם העתיד שלנו יהיה ורוד הרבה יותר כלל שנהיה מעורבות בתחומי הנדל"ן לסוגיו.

אין לי אלא לקנח בברכה ליום האישה הבינלאומי לכל עמיתותיי העושות במלאכה, ושעימן אני בקשר מתמיד – שנדע כולנו להטביע את חותמנו על עתיד ערי ויישובי מדינת ישראל ושאותו "חותם נשי" ישפר וישדרג את איכות החיים של מיליוני הנשים החיות כיום בארץ ולהשוות אותו לאיכות החיים שלה גברים – כן, זה מגיע לנו!

*כותבת המאמר, עורכת-הדין שיר טורם-הספרי, היא ממתגת ערים ונדל"ן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן