המפקחת דנה בתביעה של דיירי בניין בתל אביב נגד דרישת שכניהם לקבל תוספת לדירתם בהתאם לגודלה, ולא כתוספת אחידה. בפסק הדין נכתב כי למנגנון תמורה אחידה יש יתרונות רבים
המפקחת על המקרקעין בתל אביב דחתה דרישה של בעלי דירה בבניין העומד לפני עבודות תמ"א 38/2 לקבל תוספת שטח בהתאם לגודלה היחסי של הדירה, ולא כתוספת אחידה. בהחלטתה קבעה המפקחת, דגנית קציר-ברין, כי מנגנון התוספת האחידה לדיירים בפרויקט של תמ"א 38/2 הוא מנגנון שוויוני וראוי.
הפרשה החלה לפני מספר שנים, כאשר דיירי בניין מגורים ישן בתל אביב החליטו לבצע עבודות של תמ"א 38/2 כדי לחזק את המבנה. מההחלטה עולה כי מכיוון שהבניין ישן מאוד (למעלה מ-70 שנה) ומצבו הפיזי רעוע, הוחלט לבצע עבודות של הריסת המבנה ובנייתו מחדש, תוך שיפור משמעותי ברמת המפרט, בשטחן ובקומתן של הדירות החדשות. הדיירים שכרו חברה קבלנית, ועל פי ההסכם שנחתם, כל דירה תזכה בתוספת של 20 מ"ר (תוספת שהצטמצמה במהלך המו"מ עם היזם עד ל-13.5 מ"ר), וכן מרפסת בשטח 12 מ"ר, חניה ושדרוגים נוספים.
עוד עולה מההחלטה כי, כל דיירי הבניין הסכימו לפרויקט, אך בשלב מסוים מספר דיירים סירבו לחתום על ההסכם עם החברה הקבלנית. בשנת 2019 ניתן היתר בנייה לעבודות, אך סירובם של אותם דיירים מנע את הוצאתן אל הפועל. לדברי המתנגדים, התמורות שהם צריכים לקבל אמורות להיקבע בהתאם לשווי הדירות הנוכחיות (בהתאם למצבן וגודלן), וזאת בניגוד להסכמת התובעים עם היזם, כי התמורה כתוספת שטח אחיד כמקובל בפרויקטים מסוג זה.
בתביעה שהגישה נציגות הבניין נגד הדיירים המתנגדים נטען כי: "התנהלות הנתבעים מלמדת על ניסיונותיהם למקסם את התמורות הנובעות מן העסקה, תוך שימוש בכוח ההתנגדות והסרבנות, מבלי שהציגו נסיבות מיוחדות אשר מכוחן יש למנוע את עבודות התמ"א".
ההתנגדות העיקרית הייתה של בני זוג המתגוררים באחת מהדירות, וכפי שהופיעה בתגובתם לתביעה, הם טענו כי יש לחלק את התוספת לכל דירה לפי גודלה היחסי, כך שהתוספת לכל דירה תהיה זהה באחוזים, אחרת "כופים", כדבריהם, על בעל דירה גדולה "לתת מתנה" לשכנו, מכיוון שבעלי דירות קטנות, יקבלו בתום הבניה תוספת גדולה יחסית לדירותיהם, לעומת התוספת היחסית שיקבלו המתנגדים לדירתם. עוד טענו המתנגדים כי יש הבדלים מהותיים בין שווי דירה משופצת למוזנחת, עובדת קיומה של מעלית בכניסה אחת של הבית והעדרה בכניסה השנייה. הפרש זה, לדבריהם, צריך לקבל ביטוי בטבלת התמורות.
בני הזוג טענו כי ההסכם שנחתם עם בעלי הדירות "מקפח באופן קשה" את זכויותיהם ופוגע בזכות הקניין שלהם. הם הסבירו כי אינם מתנגדים עקרונית לפרויקט, מאחר שברור כי ייצאו ממנו נשכרים, אך הם מסרבים להשלים עם מצב שבו זכויותיהם יופלו לרעה, נוכח חוסר האיזון במישור האובייקטיבי, בין תמורות בעלי הדירות.
דיירים נוספים המתנגדים אף הם לפרויקט העלו טענות דומות בנוגע לדרישתם לקבל תוספת בהתאם לגודל היחסי של הדירה. טענה נוספת של המתנגדים הייתה דרישה לקבל פיצוי בעקבות צמצומה של התוספת לדירה.
המפקחת קציר ברין קבעה בפסק דינה כי: "מנגנון תמורות המתייחס לשטח הבנוי הקיים של בעלי הדירות, בתוספת שטח אחיד, הוא מנגנון שוויוני וגם המנגנון המקובל והנפוץ ביותר בקרב בתים משותפים המבצעים פרויקטים מעין אלה". עוד נכתב בפסק הדין כי: "למנגנון התמורה האחידה יתרונות בולטים, כאשר הבולט שבהם הוא מנגנון מניעת סיכול הפרויקט בידי בעלי זכויות בגין הרצון לקבל יותר, באופן היוצר עיכובים ארוכים בשל הצורך במתן הסברים ושכנוע עד להנחת דעתם של כל בעלי הזכויות בבית על הבדלי התמורה. משכך, אני קובעת כי מנגנון התוספת האחידה הוא מנגנון שוויוני וראוי".
המפקחת ציינה עוד כי היא מאשרת את העבודות, והורתה לדיירים לחתום על ההסכם עם היזם. עם זאת, המפקחת הורתה לבדוק טענה נוספת שעלתה בטענות המתנגדים, לפיה מספר משפחות קיבלו תוספת חריג, ומינתה שמאי שיבדוק את התוספות הללו.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
