בעלת חנות בנתה תוספות על שטח הרכוש המשותף בבניין, ותיאלץ לפנותם

הרחיבה את העסק שלה על חשבון השטחים המשותפים של הבניין – ותיאלץ לפנות את התוספות שבנתה. המפקח על המקרקעין הורה לבעלת חנות בנתניה לפנות תוספת של בנייה קלה שבנתה על שטחים ציבוריים של בניין המגורים בו ממוקם העסק. המפקח, ארז שטיינברג, קבע בפסק דינו שניתן בתביעה שהגישו דיירי הבניין: "עצם תפיסת החזקה ועשיית שימוש ייחודי ברכוש משותף היא-היא הפגיעה. העובדה שהנתבעת תפסה חזקה ייחודית במדרכות ובמעברים שבחזית החנות – שהם רכוש כלל בעלי הדירות, פוגעת בקניינם של בעלי הדירות".

את התביעה הגישה נציגות הדיירים בבניין משותף ברחוב האר"י בנתניה. מדובר בבניין בן 40 דירות עם קומה מסחרית בקומת הקרקע. הנתבעת היא בעלת חנות בבניין. לטענת ה נציגות הנתבעת השתלטה שלא כדין על שטחים ברכוש המשותף והיא עושה בהם שימוש פרטי לצרכי החנות, ועל כן עתרה הנציגות למתן צווי עשה לפינוי ולסילוק יד מהרכוש המשותף ולהשבת המצב לקדמותו

המפקח שטיינברג, מלשכת המקרקעין בנתניה, ציין בעקבות עיון בחומר הראיות, כי הנתבעת אכן חורגת מתחום שטחי היחידות שבבעלותה, והיא עושה שימוש ייחודי בשטחי הרכוש המשותף באופן קבוע לצרכי החנות. בין השאר, המפקח כתב בפסק הדין כי הנתבעת הגדילה את שטח החנות על חשבון הרכוש המשותף, לאחר שסגרה באמצעות בניה קלה חלק המצוי בצמידות פיסית לחנות, באופן המגדיל את שטח החנות בצדה המערבי, כשרק לנתבעת הגישה והשליטה האפקטיבית בחלק זה. 

"הרחבת החנות באמצעות בניה קלה על חשבון הרכוש המשותף עולה כדי פגיעה ושינוי בזכויות בעלי הדירות בבית המשותף, שכן בניה שכזו שוללת באופן קבוע את זכות השימוש בחלק ברכוש המשותף משאר בעלי הדירות בבית המשותף, ועל כן אין היא יכולה, בעליל, להיחשב שימוש סביר ברכוש המשותף", כתב המפקח.

ואם לא די בכך, בחזית החנות, בנתה הנתבעת סככה על שטח ציבורי והציבה מתחתיה סחורות, ציוד ומדפי תצוגה של החנות מתחת לסככה, באופן שנראה כהמשך טבעי של החנות, תוך שימוש ייחודי ברכוש המשותף. בשעות הלילה הסככה נסגרת בשערי ברזל הסוגרים את כל שטח הסככה, תוך סיפוח המדרכה בחזית החנות. "הקמת הסככות והשערים בחזית החנות והצבת סחורה בשטחי הרכוש המשותף באופן קבוע תוך שימוש מתמשך בו לצרכי מכירה או לכל מטרה אחרת הנדרשת לתפעול החנות, היא – אסורה, שכן מדובר בהרחבת שטח החנות אל תחומי הרכוש המשותף וממילא ברור שאין מדובר בשימוש סביר ורגיל ברכוש המשותף אלא, למעשה, בהפקעת הרכוש המשותף מיתר בעלי הדירות בבניין בדרך", קבע המפקח שטיינברג. עוד נקבע כי הדיירים בבניין לא העניקו את הסכמתם לשימוש המשותף.

בעלת החנות טענה כי אין למעשה פגיעה בדיירים, הן בגלל מיעוט השימוש שעושים בעלי דירות המגורים במדרכות ובמעברים עקב ההפרדה המפלסית בין קומת המסחר לבניין המגורים והן מכיוון שמדובר בחסימה קלה אשר אינה יוצרת הפרעה משמעותית. המפקח לא התרשם מטענה זו: "עצם תפיסת ה חזקה ועשיית שימוש ייחודי ברכוש משותף היא-היא הפגיעה. העובדה שהנתבעת תפסה חזקה ייחודית במדרכות ובמעברים שבחזית החנות – שהם רכוש כלל בעלי הדירות, פוגעת בקניינם של בעלי הדירות. על כן, אין חשיבות לשאלה באיזה תדירות מתהלכים בעלי הדירות במדרכות ובמעברים אלו, או האם החסימה מלאה או חלקית".

עוד טענה הנתבעת כי על התביעה חלה התיישנות, אך גם טענה זו נדחתה על ידי המפקח: "הסגת גבול במקרקעין היא עוולה מתמשכת, במובן זה שעילה לסילוק יד בגינה, מתחדשת מיום ליום ואין במועד תחילת הפלישה כדי להביא לדחיית התביעה עקב התיישנות, מה גם שהמקרקעין מושא התביעה, הם מקרקעין מוסדרים, שלא חלה לגביהם טענת התיישנות".

המפקח הורה לבעלת החנות לסלק את תוספות הבנייה שנבנו על הרכוש המשותף, ולהשיב את המצב לקדמותן, ואף הטיל עליה הוצאות בסך 3,500 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן