תאונות עבודה כסימפטום למדינת עולם שלישי

מאת: עורך דין אלדן דנינו*

כמי שעוסק בפן המשפטי בנושא תאונות העבודה באתרי הבניה והאחריות התאגידית הנובעת מכך, ומצוי בתווך שבין חברות יזמיות וקבלניות שאותן אני מייצג לבין הגורמים הממשלתיים הממונים, דוגמת משרד העבודה, משטרת ישראל וכו', אין לי אלא להגיע למסקנה המתבקשת שהתאונות המתרחשות באלפי אתרי בנייה ברחבי מדינת ישראל מידי יום ביומו, חלקן הגדול עם הרוגים פצועים קשה ונכים, הינן סימפטום מובהק לכך שלמרות שאנחנו תופסים את עצמנו כל העת כמדינה מערבית מפותחת, עודנו לוקים קשות בסימפטומים מובהקים של מדינת עולם שלישי.

תאונות העבודה, מה לעשות, לא נולדו יש מאין. הן לא נולדו אך ורק משום שהפיגומים באלפי אתרים הינם מיושנים ומסוכנים, או רק משום שאין הקפדה על שימוש בציוד המגן האישי מצד העובדים, דוגמאות אלו הינן תוצאה של תסמינים הרבה, הרבה יותר עמוקים.

נתחיל בכך שבמהלך עשרות השנים האחרונות נוצר דיסוננס עצום בין ענף דוגמת ההייטק, בו מדינת ישראל נחשבת למעצמה עולמית מובילה, וענפים נוספים דוגמת מדע, רפואה, טכנולוגיה, תעשיית נשק ועוד, בהם יצא לישראל שם עולמי, לבין ענף הנדל"ן, המפרנס מאות אלפי בני אדם, ושלמרות הכל ממשיך בעקשנות לפגר בחצי מאה לפחות אחרי כל הענפים האחרים שציינו. עד כמה שזה קשה לשמוע, הנדל"ן, אויל יותר מכל ענף אחר, הינו בבואה נאמנה למפגעים רבים נוספים המאפיינים את החברה הישראלית של 2020.

הסימפטום הראשון והמוכר לכל, הינו כמובן הטכנולוגיה המיושנת, שלא לאמר פרימיטיבית, שגורמת למשק הישראלי נזק של מיליארדים מידי שנה, בכך שמשך קידום פרויקטים הינו פי כמה יותר ארוך מאשר במדינות מפותחות אחרות במערב או במזרח הרחוק. מדובר, אדגיש, לא רק בנתונים יבשים גרידא של 30 חודשים משך פרויקט ממוצע, אלא גם בתהליך הבנייה עצמו שהינו לא רק נעדר בטיחות, אלא גם עתיר עבודת כפיים, מאובק, מלוכלך לא אסתטי ואינו שונה במאום מתהליכים דומים במדינות עולם שלישי מפגרות דוגמת אפריקה.

סימפטום נוסף הינו בוקה ומבולקה, העדר שיטה וסדר בחלק גדול מאתרי הבנייה, העדר יד מכוונת ו"אבא גדול", כאלה שלא רק יפקחו וימנעו תאונות מיותרות, אלא גם ינהלו כמו שצריך את ההליכים, כך שהתאונות הינן פועל יוצא של העדר השליטה הזה. אדגיש כי אמנם סימפטום זה, כמו קודמו, אינו מאפיין את כל אתרי הבנייה, אך ללא ספק את חלקם הגדול, ובמיוחד כאלה המיועדים מראש לתרחישים של תאונות. 

סימפטום שלישי, לטעמי אולי החמור מבין השלושה, הינו העדר תרבות וחינוך לבטיחות בעבודה באתרי הבניה. לצערי הרב, מרבית מהעובדים המרכבים את ענף הבניה, עדיין נוטים לחשוב ש"הכל יהיה בסדר", וש"ככה אנחנו עובדים כבר 30 שנים", תפיסה זאת, מביאה את אותם העובדים לעבוד בצורה מופקרת, ללא חבישת כובע מגן, ללא שימוש ברתמת בטיחות וכו'. אז נכון, בחיים בכלל, הכל "מן אללה", אך באתר הבניה בפרט, עלינו לעשות הכל על מנת להביא למניעת התאונה הבאה. הדבר לחלוטין בידינו ובאמצעות פעולות פשוטות בלבד ניתן למנוע את האסון הבא. 

ואחרי כל אלה, אין פלא, איפוא, שהסטטיסטיקה של תאונות עבודה במדינת ישראל שוברת שיאים עולמיים ועולה משנה לשנה. הפיגומים, מה לעשות, הינם התוצאה. לא הסימפטום.

*כותב המאמר עו"ד אלדן דנינו, המתמחה בתחום דיני הבטיחות ותאונות עבודה באתרי בנייה והאחריות התאגידית. 

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: