banner
Depositphotos // אילוסטרציה
Depositphotos // אילוסטרציה

חוסר היציבות של תמ"א 38 "הצילה" את התובע מהוצאות משפט

בעל דירה בפרויקט תמ"א 38 תבע את היזם וחברת הבנייה בשלל טענות. בית המשפט דחה את התביעה אולם החליט שלא לפסוק לו הוצאות, בין היתר, לאור השינויים שעברה תוכנית תמ"א 38 במהלך השנים, על תקנותיה השונות

Depositphotos // אילוסטרציה

בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש בעל דירה בפרויקט תמ"א 38 בעיר נגד חברה יזמית, כשהוא דוחה את כל העילות שהעלה בזו אחר זו. עם זאת, התובע לא חויב בהוצאות משפט בשל התנהלות החברה היזמית, שהבטיחה לתובע הצמדת חלל משותף בבניין בתמורה לאיחור במסירה ובשל השינויים שחלו בתמ"א 38 במהלך השנים. התביעה הוגשה נגד החברות רוברט ביליה נכסים ובנין בע"מ (חברת בנייה) ונגד ג'יניאו דנקנר – תמ"א 38 בע"מ (חברה יזמית). המדובר בפרויקט תמ"א 38 שהתבצע בבניין מגורים ברחוב מרגלית בחיפה, כאשר לאחר סיומו נותרו מחלוקות רבות בין בעל הדירה ובין החברה היזמית שביצעה את הפרויקט. יצוין כי התביעה הוגשה גם נגד חברת הבנייה שביצעה את העבודות בפועל. 

בתביעה ביקש התובע לחייב את החברה היזמית להשלים את חיבור הדירה לגז אלא שלאחר בדיקה התברר כי הדירה מצוידת בשני קווי גז תקינים. השופט אהרון שדה מתח ביקורת על הדרישה וקבע: "גם אם לתובע "חסר עוד 'כמטר – שניים צינור' שלפחות במאזן הנדרש נראה שיותקן ללא שום בעיה ע"י מי שיתקין את שעון הגז (חברת הגז) וממילא יצטרך לבצע חיבור של צינור היוצא מהשעון לצינור הנכנס לדירה, אין הדבר מצדיק סעד של צו עשה המורה לנתבעים לחבר את הדירה למערכת הגז "ללא מונה". והיות וזמן שיפוטי הממומן ע"י הציבור נצרך לשם הדיון בפרק זה, אומר רק זאת, בשביל צינור של "גרוש וחצי" לא היה מקום ל"נהל" משפט, היו יכולים הנתבעים לשלם עוד 50-100 ₪ לטכנאי שיחבר לתובע את המטר וחצי שניים צינור שחסרים לו לטענתו כדי "שיהיה קרוב יותר" לארון הגז והיה יכול התובע להבין שגם אם סובייקטיבית מבחינתו קיים ליקוי או חסר, מדובר בזוטי דברים וממילא ברור שבבוא היום יהיה צורך לבצע את החיבור באמצעות חברת הגז".

עוד ביקש בעל הדירה, קביעת זכות השימוש הייחודית במחסן המורחב ותשלום 50,000 ₪ בגינו אולם גם סעד זה נדחה. החברה היזמית טענה מנגד כי התובע עותר להצמדת המחסן לדירתו וביקש כי יוכרז כבעל זכות שימוש ייחודית ובמקביל דרש גם את השבת הכספים, דבר שלא יכול לדור בכפיפה אחת. בפסק הדין נאמר: "אין בנמצא שום הסכם המעיד על "מכירת" החלל הנוסף, אין שום מסמך או ראיה המעידים על התחייבות להצמיד את החלל לדירה מהפן הרישומי ודווקא היעדרם מעידים כי היה מדובר, גם אם ללא כוונת זדון, ב"סיפוח" החלל הנוסף שהיה צמוד למחסן התובע ובעיניי הצדדים היה הגיוני לפעול לכך שהוא ינוצל לטובת התובע מחד גיסא, בהכשרת והתאמת החלל ע"י הנתבעת מאידך גיסא, לכאורה  מצב של WIN WIN מבחינתם ועוד בהסכמת נציגות הבית המשותף".

עוד הוסיף השופט: "קשה להתעלם מכך שהתובע איננו מצהיר כי בתמורה לכסף הנתבע בפרק זה, הוא סותם חזרה את הפתח ומבטל את השימוש בו לחלוטין ולעולמי עד. הוא גם לא תובע מהנתבעים להגיע ולסתום את הפתח ולבנות את הקיר בחזרה במקביל לביצוע התשלום. למעשה מה שנראה שקרה הוא שהתובע התיש את שכניו בכך שהתלונן ופנה לעירייה פעמים רבות ובא אליהם ובכלל בדרישות בלתי פוסקות והם החליטו להשיב לו כגמולו, התעלמו כנראה מהסכמתם לשימוש בחלל ופנו "להלשין" עליו בעירייה. מכל מקום, סכסוך שכנים זה לא מבסס את העילה בהליך כאן".

בנוסף, התובע ביקש לקבל פיצוי בגין איחור במסירת הדירה אולם גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שקבע כי התובע לא הוכיח נזק ממשי אלא רק רצון לממש את הפיצוי המוסכם, שכבר אינו בר תביעה לאחר שמומש בהליך משפטי קודם בין הצדדים. 

למרות דחיית כל סעיפי התביעה החליט השופט בסופו של דבר שלא לחייב את בעל הדירה בהוצאות כשהוא מנמק: "קשה להתעלם גם מהתנהלות הנתבעים, בסופו של יום, איחור במסירה התקיים גם אם לתובע אשם תורם של ממש, הנתבעות הן אלו ששיתפו פעולה בעניין החלל הנוסף הן בניסיון לכפר על איחור אפשרי במסירת הדירה ולחסוך בתשלום פיצוי והן לשם קבלת הסכמת התובע לבניית דירה נוספת, כפי שהתובע היה צריך לדעת שמדובר ב"הטבת שימוש" בלבד היה גם על הנתבעים לדעת זאת ולכל הפחות להעלות עניין זה על הכתב שכן הם אלו שניסחו את הסכם המכר והם אלו שהיו צריכים לערוך מסמך מסודר בעניין אותו חלל. 

"עניין אחרון המהווה שיקול לעניין ההוצאות – תמ"א 38 עברה אבולוציה, גם חקיקתית וגם מעשית מאז אמצע העשור הקודם אז נולדה, מהפן היישומי, התנופה בביצוע הפרויקטים בכלל ובחיפה בפרט החלה אי שם בתחילת העשור הנוכחי, מה שאנו יודעים כיום בדיעבד על בסיס התיקונים החקיקתיים ובעיקר על סמך הניסיון שנצבר רב יותר ממה שהיה ידוע בשעתו הן מזווית הראיה של היזמים, הן מזווית הראיה של הרוכשים וגם מזוויות הראיה של הדיירים הוותיקים במבנה והרשויות המקומיות והתכנוניות, 4 צדדים שלכל אחד מהם יש את האינטרס שלו בסוג כזה של פרויקט ושכל אחד מהם, נוטל על עצמו, בכפוף לדין, סיכונים אפשריים, בפרט כשמדובר בתהליך ראשוני לגביו. בזמנים הרלבנטיים טרם נצברו ידע וניסיון רבים משכך ולא בלי היסוס, הגעתי למסקנה כי לא אחייב את התובע בהוצאות ההליך".

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות