נדחתה תביעה נגד מוכרי הדירה בטענה ליקויי רטיבות: "אין חובה על מוכר דירה יש שנייה לשלול קיומה של רטיבות"
תבעה את מוכרי הדירה ב-30,000 שקל בגלל ליקויי רטיבות – אך תשלם להם סכום זהה כהוצאות משפט. בית משפט השלום בבאר שבע דחה תביעה שהגישה רוכשת דירה בעיר, בטענה לליקויי רטיבות שהוסתרו ממנה בעת רכישתה. השופט מנחם שח"ק, שדחה את התביעה, קבע בפסק הדין כי: "אין חובה על מוכר דירה יד שנייה להזמין איש מקצוע שישלול קיומה של רטיבות במקום כלשהו בדירה בטרם רכישתה".
התובעת רכשה בשנת 2017 את דירת המריבה בבאר שבע, ובשנת 2018 היא קיבלה אותה לידיה. בשנת 2021, מעל שלוש שנים לאחר מסירת הדירה, הגישה הרוכשת את התביעה, שבה נטען כי המוכרים הציגו מצג שווא לגבי מצב הדירה והעלימו בעיות רטיבות, הן באמצעות העמדת ארונות שהסתירו מוקדי רטיבות והן באמצעות תיקוני צבע שנועדו לטשטש את הנזק. התובעת טענה שבדירה יש פגמים שאינם נראים בעין ולא ניתן לגלותם אלא באמצעות בעל מקצוע, והציגה חוות דעת מקצועית. התובעת תבעה את עלות התיקונים לפי חוות הדעת, בצירוף שכ"ט עורכּה ופיצוי בגין עוגמת נפש, ובסך הכל 30,000 שקל.
הנתבעים טענו מנגד כי גילו לתובעת לפני חתימת ההסכם על קיומה של רטיבות שהייתה ידועה להם בקיר המערבי. פרט לכך, טענו, לא היה ידוע להם על ליקויים נוספים בדירה. עוד טענו הנתבעים שהגשת התביעה זמן רב לאחר מסירת הבית מהווה שיהוי וחוסר תום לב, בפרט לאור העובדה שחוות הדעת שהגישה התובעת הוכנה סמוך למועד המסירה. עוד נטען כי נגרם נזק ראייתי, מכיוון שהתובעת ערכה שיפוץ בבית. כמו כן, נטען כי התובעת לא נתנה לנתבעים הודעה על הליקויים מיד עם גילויים. הנתבעים אף הגישו הודעת צד שלישית לאדם שבנה את הדירה ומכר להם אותה.
השופט שח"ק, כאמור, דחה את התביעה, וקבע כי גרסת התובעת לגבי אופן התרחשות האירועים לא גובתה בראיות מספקות. השופט הוסיף כי גרסת התובעת לא הייתה עקבית בכל הנוגע לשאלה האם המוכרים דיווחו לה על הרטיבות בקיר. כך, לדוגמה, רק בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת לראשונה שנמסר לה מבעוד מועד על הרטיבות בקיר המערבי. "לא רק שאין לכך זכר בכתב התביעה, אלא שגם לאחר שהנתבעים טענו זאת בפירוש בכתב ההגנה לא ציינה זאת התובעת בכתב התשובה שהגישה או בתצהיר העדות הראשית מטעמה", ציין השופט.
עוד נכתב בפסק הדין כי "גם הטענה שהתובעת הודיעה על קיומה של הרטיבות בביקור יומיים לפני מסירת הדירה ושוב במסירתה התפתחה תוך כדי ההליך. בכתב התביעה אין כל זכר לאירועים אלו, ואדרבא, נכתב כי קיומם של הליקויים התברר לראשונה לאחר מסירת הדירה". השופט הציג חיזוק נוסף לחוסר מהימנות עדות התובעת, וציין כי בעת מסירת הדירה נכח עורך דינה של התובעת. "אין זה מסתבר שעת מסירת החזקה בנוכחות עורך דינה לעסקה התובעת ציינה, ועורך הדין לא מנע ממנה לחתום על פרוטוקול המסירה כפי שהוא. אם לא די בכך, התובעת הודתה שמספר ימים לאחר מכן, העבירה לנתבעים 45,000 שקל. התשלום בוצע ללא כל התייחסות לליקויים שאותרו לגרסתה".
עוד נכתב בפסק כי התובעת ביססה את תביעתה על טענת תרמית, ולא רשלנות: "התובעת לא טענה שהנתבעים לא ידעו על הליקויים אך היה עליהם לדעת עליהם, או שאין לה ידיעה לגבי המאורעות. לשיטתה, הנתבעים לא רק היו צריכים לדעת על הפגמים הנטענים, אלא ידעו עליהם בפועל והסתירו אותם במכוון". השופט דחה טענה זו, וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לתרמית: "אדרבה, מעדותה עולה בבירור שאף היא עצמה לא סבורה כך".
השופט הוסיף כי מכיוון שמדובר בדירה יד שנייה, וכתב כי "לא כל ליקוי שעשוי להיחשב פגם בדירה בעת רכישתה מקבלן ייחשב פגם גם ברכישה מיד שניה. פגמים בעסקת רכישת דירה מיד שניה הם פגמים מהותיים אם קיימת להם השפעה משמעותית על יכולת המגורים בנכס וההנאה ממנו. גם בענייננו, אני סבור שחלק ניכר מן הליקויים שפורטו בחוות דעתה של התובעת כלל אינם נחשבים פגמים לצורך רכישה מיד שנייה". השופט ציין עוד כי "איני סבור שהיה על הנתבעים לדעת על קיומה של הרטיבות. אין חובה על מוכר דירה יד שנייה להזמין איש מקצוע שישלול קיומה של רטיבות במקום כלשהו בדירה בטרם רכישתה".
על רקע זה, נדחתה התביעה, והשופט הטיל על התובעת לשלם לנתבעים הוצאות בסך 3,500 שקל וכן שכר טרחת עו"ד בסך 26,910 שקל, ובסך הכל 30,410. בנוסף, הוא הטיל על הנתבעים לשלם את הוצאותיו ואת שכר טרחת עו"ד של הצד השלישי, ובסך הכל 14,040 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
