כך אומר האדריכל ובונה הערים בני פרי, אשר מסביר כיצד צריך לתכנן את ערי העתיד של ישראל: "עיר מתוכננת היא אינה רק אוסף של דירות, תפקידה להיות בית גידול לערכים תרבותיים וקהילתיים ולהוות מוקד לחיי קהילה תוססים ומקור לרמת חיים גבוהה"
תמונה: אדריכל בני פרי V5 אדריכלים // צילום סאם יעקובסון
מאת: האדריכל ובונה הערים בני פרי, מהמשרד V5 אדריכלים
על פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2048, עם ציון חגיגות ה-100 למדינה, תמנה אוכלוסיית ישראל מעל ל-15 מיליון תושבים ובשנת 2065 היא צפויה להאמיר ללמעלה מ- 20 מיליון אזרחים. 90% מהם יגורו בערים, וגם אם תתקיים תזוזה כזו או אחרת בתוואי הגבולות, הן תהיינה צפופות במיוחד. השיהוי הכרוני בהתמודדות הממסד עם אתגר הציפוף, והאיחור האופייני בהצגת ויישום פתרונות אורבניים שיקנו לתושבי הערים הצפופות איכות חיים גבוהה וחיי קהילה מפותחים, מעלים תמונה מצב פסימית ועגומה, אך עם זאת חלק מרשויות ויזמים פרטיים פועלים כבר עתה לקדם פתרונות ומוציאים לפועל מבנים בהם איזורי בילוי, גני ילדים, מגרשי משחקים ואפילו פארקים פורחים שממוקמים דווקא על הגג.
מאז הקמתה של מדינת ישראל קצב גידול האוכלוסיה בה מכפיל עצמו אחת ל-35 שנה. גם אם יירד, עדיין עתידה הצפיפות לגדול משמעותית וממדינה הממוקמת במקום ה-30 במדד הצפיפות העולמי, יש החוזים שנגיע למקום הראשון והפרובלמטי ברשימה. כפועל יוצא, ציפוף האוכלוסייה צריך להיעשות כבר עתה וברגישות רבה. אנחנו חיים בעידן בו מתחילה להתפתח שפה אורבנית חדשה, ברור לגמרי שנצטרך להצטופף והדרך היחידה להמשיך ולאכלס את כל הפונקציות היא על ידי בניה לגובה. עולם התכנון מחוייב מכורח המציאות לעבור לעבוד במונחים של תלת מימד.
עיר מתוכננת היא אינה רק אוסף של דירות, תפקידה להיות בית גידול לערכים תרבותיים וקהילתיים ולהוות מוקד לחיי קהילה תוססים ומקור לרמת חיים גבוהה. מכיוון שעתודות הקרקע הפנויות לא צפויות (בשלב זה לפחות) לגדול, מפלס הגגות עתיד לשמש כציר ציבורי, מה שייטיב עם מגמת הציפוף.על אף שעדיין לא מדובר במגמת תכנון כלל ארצית, בדומה למטרופולינים הגדולים בעולם, גם מערכת התכנון הישראלית מתקדמת אט אט למציאת פתרונות אנכיים ולהגדלת היקף השטחים ציבוריים וירוקים וכן מוסדות הציבור שעתידים להתקיים בתוך הבניינים המתחדשים.
כפי שכבר כיום מוסדות ציבור משתלבים בתוך המבנים כחלק מתפישת עירוב השימושים שצוברת תאוצה מאותן סיבות בדיוק, אין סיבה ששיטחי הציבור הפתוחים לא יעלו לגובה. אין הכרח אמיתי שהמרחב הציבורי יתקיים אך ורק על הקרקע. באותה מידה אנחנו יכולים ליצור מרחב ציבורי נוסף בקומה הרביעית או ה-25. תפישה זאת תוביל לייצירת עיר עילית שה”קרקע” שלה היא למעשה גגות העיר התחתית. מכאן לא רחוקה הדרך לדמיין מספר שכבות עירוניות המונחות זו על זו. מיקום גני ילדים בקומה עשירית, למשל, יכול לשרת מספר מטרות- ראשית הוא ירחיק את הילדים מהרעש והזיהום של העיר, הוא גם יוכל לבודד אותם מאיומים שונים ובכך לייתר הקמת גדרות או הצבת שומרים".
בתוך כך, גינות גג ציבוריות יכולות וצריכות לשרת את אוכלוסיות הדיירים בבניינים בהם הן מותקנות. האפשרות לרדת מדירת המגורים לגינת הגג היא נוחה וכך ילדים יוכלו לשחק במרחב העילי מבלי להסתכן בירידה לרחובות. כמו כן, נכון יהיה ליצור רשת שבילי הליכה עיליים בין הגגות (בדומה ל-HIGH LINE במנהטן) וכן להמשיך ולשלב בין מגורים, מסחר ומשרדים באותו מגדל. נכון, יהיה עלינו להתרגל למצאיות שונה אך בהרבה מובנים היא תוכל להיטיב ולשפר את איכות החיים גם ביחס לזו של היום. כדי שכל זה יקרה צריכה המדינה לחשב מסלול מחדש. אין כיום חקיקה שמעודדת או מחייבת הקמת גגות ירוקים ובשל כך הרשויות המקומיות הן אלו שנדרשות לקדם יוזמות כאלה כשבפועל אין בכוחן לאכוף את הנושא או לתת תמריצים ליזמים. המדינה חייבת להרתם לנושא ולהביא כוח אדם איכותי לרשויות שיקדם ויוצא תכניות לפועל.
בעוד שבישראל תפישה זאת נמצאת בראשית דרכה במדינות רבות בעולם היא כבר מיושמת. כך לדוגמה סינגפור, הסובלת ממחסור בקרקעות לפיתוח, בה מהווים השטחים הפתוחים חלק מהמכלול ובשטחה מתקיימים פארקים ליניארים, שבילים המחברים בין הבניינים ושפע של גגות ירוקים שמהווים מפלס רחוב על גבי המבנים. עיריית לונדון שמה לעצמה מטרה להפוך לשמורת טבע אורבנית ראשונה מסוגה והתכנית היא שעד שנת 2050 50% מהקירות והגגות בבירה יכוסו בצמחיה, כ-25% מהם יהיו נגישים לציבור. על אף שבדומה לישראל גם בארה"ב אין חקיקה המחייבת לכך, מדינות רבות מעניקות לבעלי דירות בעלות גגות ירוקים הטבות מס, מימון חלקי להקמת ותחזוקת הגגות. כל שנותר לנו לקוות הוא שישראל תלך בדרכן.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
