banner
עמית דובקין // ליאת מנדל
עמית דובקין // ליאת מנדל

שוק הדיור מחפש "קרל לגרפלד" משלו

שוק הדיור ממתין בכיליון עיניים ל"קרל לגרפלד" משלו, מנהיג חדש שיבין סוף סוף את הצרכים האמיתיים של השוק ולא יסתכל עליו רק דרך הפריזמה של הצהרות פומפוזיות וחסרות תוכן" // דעה

תמונה: עמית דובקין // צילום: ליאת מנדל

מאת: עמית דובקין, אסטרטג נדל"ן ויועץ תקשורת

בשבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 85 קרל לגרפלד, אחת הדמויות הבולטות והכריזמטיות ביותר בעולם האופנה ב-60 השנה האחרונות. לגרפלד, גרמני במוצאו שחי מרבית שנותיו בפאריז, הפך ב-1983 לפרזנטור ומבעלי מותג האופנה השחוק "שאנל" והפך אותו תוך שנים מעטות ממזוהה בעיקר עם נשים מבוגרות מהדור הישן, המעדיפות בושם "שאנל 5", לאחד ממותגי אופנת העילית הצעירים, העדכניים והנחשבים ביותר בעולם.

לגרפלד, איש מוחצן, דעתן וכריזמטי, שלמרות גילו המתקדם, הקפיד תמיד על הופעה צעירה, רעננה ואקסטרווגנטית, עם הסמלים המסחריים שלו, שיער מוכסף אסוף אחורנית בקוקו, חמוש לתלפיות במשקפי שמש כהים, שרשרת מתכת ענקית מטלטלת על צווארו, עניבה תואמת, אף היא בשחור בוהק, חליפות כהות וכסיות ידיים משלימות, הוכיח לגרפלד לעין כל שגם את המותג שכולם היו בטוחים שפס זמנו מן העולם, אפשר להמציא מחדש ולחשוף אותו בפני הדור הצעיר של עולם האופנה.

דרוש מנהיג לשוק הדיור
שוק הדיור, כך נדמה, ממתין בכיליון עיניים ל"קרל לגרפלד" משלו, מנהיג חדש שיבין סוף סוף את הצרכים האמיתיים של השוק ולא יסתכל עליו רק דרך הפריזמה של הצהרות פומפוזיות וחסרות תוכן והשענות על נתונים ומספרים, שאין כלל קשר בינם לבין המציאות. מנהיג שיבין כי שוק הדיור הינו למדינת ישראל הרבה יותר ממספרים, שהוא מגלם בתוכו לא רק פתרונות דיור לזוגות צעירים, אלא טומן בחובו תפיסה כוללת לגבי החיים שנחיה כולנו בדורות הבאים. איך ייראה מרחב המחיה שלנו מעבר לדירה ולבניין? מי יהיו שכנינו וחברינו לשכונה או הקהילה בה נתגורר? מה יהיו השרותים הבסיסים שאותם נקבל במרחק הליכה מהבית? היכן ילמדו ילדינו מפעוטון ועד תיכון? מה יהיה המרחק ומה יהיה זמן הנסיעה ממקום מגורינו על מקום העבודה? היכן נקנה והיכן נבלה?

ה"קרל לנגפלדים" של שוק הדיור
בעבר הלא רחוק, מימין ומשמאל, היו לשוק הדיור "קרל לנגפלדים" משלו. בין היתר  נוכל לציין מימין את דוד לוי ואריאל שרון ומשמאל את פואד בן אליעזר. באותן השנים, למי שאינו זוכר, היה מדובר בשוק חי ותוסס. שוק שהצליח לשווק, ובמדינה עם פחות ממחצית התושבים, כפליים יחידות דיור יותר מאשר בימינו אנו. ובתקציב מדינה הרבה יותר נמוך. ובטכנולוגיות הרבה יותר מיושנות. ובשוק שאינו פתוח כמעט כלל לעולם הגדול. ובתנאי משק קשים לאין ערוך. ובכלכלה הרבה יותר ריכוזית מאשר היום. מי זוכר למשל, איך הצליח אריאל שרון, בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, להגדיל פי 4 (!) את מספר התחלות הבנייה תוך כשנתיים בלבד, להגיע ל-100 אלף התחלות בנייה לשנה, מה שאפשר גם לו וגם לפואד ממשיכו, לקלוט גל עלייה עצום של קרוב למיליון עולים ממדינות חבר העמים?

ואותה מנהיגות היתה גם פתוחה ליצירתיות ולחשיבה מחוץ לקופסא, מה שאין כלל למנהיגות שוק הדיור כיום. מחיר למשתכן, לדוגמא, היתה רק אחד מהרעיונות החדשים שאומצו אז, אולם כתכנית נישה נקודתית לנזקקים. לצידה היו אז עוד לא מעט רעיונות יצירתיים נוספים דוגמת הלווואות ומענקי מקום, מה שאפשר לרבבות רבות של מחוסרי דיור להגיע לדירה, גם אם עמד לרשותם תקציב בסיסי נמוך ביותר.

והיו גם, רחמנא ליצלן, מה שכונה אז ,חברות משכנות" שזכו לגיבוי כמעט בלתי מוגבל מהממשלה וממשרד השיכון וכך יכלו, ללא חשש לפשיטת רגל, להתחיל מיד כל פרוייקט וגם לסיימו במועד. וכך היה ששוק הדיור לא סבל כלל ממחסור בהיצע דירות, המחירים היו סבירים ושווים לכל נפש וגם אחוז הדירות בבעלות היה גבוה בהרבה לעומת היום, כ-75 אחוזים בקירוב, זאת לעומת פחות מ-65 אחוזים כיום.

על כן, יהיו אשר יהיו תוצאות הבחירות ב-9 באפריל, אני רואה במנהיגות שוק הדיור את המפתח לשינוי המתבקש. ליציאה סופית ומוחלטת מהקופסה החתומה והנעולה של מחיר למשתכן, למדיניות פתוחה, יצירתית שחושבת לא רק על מספרים ונתונים של מחירי ומכירות דירות, אלא גם, ובעיקר על ה-well being של הדורות הבאים במדינת ישראל. אמן ואמן.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות