ראיון אישי עם דן קושניר, מומחה לקידום הפרויקטים: "בתקופה קשה זו, הרגישות וההקשבה הכרחיים, ואנו רואים בתפקידנו כשליחות"
מלחמת "חרבות ברזל", אשר פרצה בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, מכה גם בעורף – למאות אלפי דירות שנמצאות בטווח האש אין את האפשרות להתמגן באופן מיידי באמצעות מרחב מוגן. על פי סקר של הלמ"ס, במיזמי התחדשות עירונית, אחוז בעלי הדירות מעל גיל 65, גבוה לעומת שכונות שאינן מיועדות להתחדשות.
"אצל בני הגיל השלישי, המרחב הביתי הוא אינו רק פיזי, אלא מקבל משמעות אחרת: הבית מכיל זיכרונות וחוויות, שם נולדו הילדים, שם חגגו ימי הולדת, שלחו לצבא, זה הקן שהילדים עזבו כאשר התחתנו", אומר דן קושניר, מנכ"ל ובעלים חברת דן קושניר התחדשות עירונית, "ברוב המקרים, זהו הבית שגרו בו כל חייהם הבוגרים, נוצרו שם קשרים חברתיים עם השכנים בבניין או בסביבה, הם רגילים למרחקי ההליכה, למכולת השכונתית, לספסל בגינה, ככל שהם מתבגרים, משמעות הבית גוברת ועולה התלות בסביבה הגיאוגרפית שבה הם מנהלים את חייהם".
קושניר עוסק מעל ל- 20 שנה בתחום הנדל"ן, בין היתר בפיתוח עסקי, ניהול פרויקטים, ניהול סטטוטורי וניהול תכנון, כאשר בעשור האחרון עיקר פעילותו מתמקדת בתחום ההתחדשות העירונית לסוגיה. מתוך הניסיון הרב שצבר, הוא מדבר בימים אלו מדם ליבו, ומסביר כי במיזמי התחדשות עירונית בעלי הדירות הוותיקים, נאלצים לעקור מביתם ולעבור לסביבה לא מוכרת, וכי לשינוי המהותי עלולות להיות השלכות מורכבות ולכן נדרש טיפול אישי ומיוחד באוכלוסייה זו, הדורש תכנון חברתי שצופה פני עתיד מיום התחלת הפרויקט ועד הפינוי בפועל.
"בני הגיל השלישי, במתחמי התחדשות עירונית הם הרבה יותר מנתונים סטטיסטיים", אומר קושניר, "ההתייחסות אליהם צריכה להיות כאילו הם אמא ואבא שלנו. הליווי שלהם הוא הרבה מעבר לזכויות שהוקנו להם בהתאם לתיקון חוק הקשיש והאם חתמו או לא חתמו על הסכם פינוי בינוי. לכן, תפישת השירות של החברה, המנהלת ומלווה תהליכי התחדשות עירונית עבור חברות יזמיות ועבור בעלי דירות, היא שביתם של בעלי הדירות הוא מפעל חייהם וכל ומשפחה חייבת ליווי אישי ופרונטלי ובאופן רציף לאורך כל חיי הפרויקט".
כיצד בא לידי ביטוי הסיוע שאתם מעניקים לבעלי הדירות?
"ראשית, אנו מטייבים נתונים של בני הגיל השלישי, טבלאות הנתונים של בעלי הדירות בכל פרויקט שאנו מנהלים, יורדות לרזולוציות גבוהות. מעבר למידע ההכרחי של מי מבין בעלי הדירות מתגורר או משכיר את הדירה, אילו מבין הדירות הן בבעלות המדינה או חברות משכנות, אנחנו רואים חשיבות בשיתוף פעולה עם הבעלים להגיע למקסימום מידע שעשוי לסייע לחברות היזמיות בתהליכים, גם בעתות משבר כגון תקופת הסגרים של נגיף הקורונה, בה פעלנו להבין מי מבין בעלי הדירות זקוק לסיוע".
לדברי קושניר, מאז שהחלה מתקפת חמאס על ישראל, עלה הצורך בניהול התהליכים מול בעלי הדירות במיזמי פינוי בינוי וטיפול פרטני בבעלים. "לא לכולם יש את האפשרות לעבור לגור עם הילדים, בדירה עם מרחב מוגן. לאלו, שמתגוררים בגפם, הפחד מכל אזעקה, והיתכנות של נפילת רקטה בקרבת הבית מטלטלת אותם עוד יותר. לכן, פילחנו במהירות את נתוני בעלי הדירות המתגוררים במתחמי ההתחדשות ובשלב הראשון יצרנו עימם קשר טלפוני. בראש ובראשונה, כדי לדעת שהם בסדר והאם יש משהו שחסר להם גם ברמה הפיזית ובעיקר ברמה הנפשית. בשלב השני, יצאנו לבקר פיזית את בעלי הדירות, הם בעיקר זקוקים לחיבוק, למישהו שיישב איתם ויקשיב להם".
באחד הביקורים, פגש קושניר וצוות משרדו את רנה, בת ה-93, אשר פרשה לגמלאות בגיל מבוגר יחסית, לאחר שעבדה שנים רבות במרכז למיפוי ישראל בתל אביב. "רנה, מתגוררת באחד הפרויקטים המיועדים לפינוי בינוי בבת ים, בבניין ישן וכמובן ללא מרחב מוגן. היא גרה בקומה השנייה ולמרות שיש מקלט למטה, היא אינה יורדת אליו, כי הירידה שלה במדרגות היא איטית מדי. רנה סיפרה לנו שבכל אזעקה, היא נאלצת לצאת לחדר המדרגות, מחכה שהאזעקה תפסיק ורעשי הפיצוצים מאוד מפחידים אותה. מכיוון שאין ממ"ד בו היא יכולה לשהות, כל מה שנותר לה לעשות זה להתפלל שהרקטה והרסיסים לא יפגעו בבניין".
קושניר מוסיף, כי האמפטיה, ההקשבה וההכלה של המצב בו נמצאים בעלי הדירות הוותיקים, מחזקת ומנחמת אותם. "עצם הידיעה שהם לא עוד מספר או אחוז בתהליך של פרויקט, מחזקת את העובדה שמדובר בתהליך חברתי אמיתי".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
