בית המשפט קבע כי בבניין היו ליקויים ממשיים שפגעו בתדמית שלו ובערך הדירות. עם זאת, התביעה התקבלה באופן חלקי
חברת גינדי תשלם כ-3 מיליון שקל לדיירי מגדל המגורים בפרויקט "מגדלי הלאום" במערב ראשון לציון, בגלל ליקויים בבניין, שאותו יזמה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל השבוע באופן חלקי את התביעה שהגישו הדיירים, וקבע כי ירידת הערך של הבניין ובעת משורה של ליקויים ובראשם גימור ירוד של הבניין, וחיפוי חיצוני ברמה נמוכה, ליקויים אשר לא תוקנו במשך שמונה שנים מיום מסירת הדירות.
התביעה הוגשה על ידי דיירי מגדל הלאום ברחוב ישראל גלילי במערב ראשון לציון, נגד החברה היזמית גינדי מגדלי הלאום וחברת גינדי החזקות. מדובר במגדל מגורים בן 22 קומות מגורים הכולל 84 יחידות דיור. בשנת 2016 הגישו הדיירים את התביעה, בטענה לליקויי בנייה וירידת ערך. סכום התביעה היה 6 מיליון שקל, מתוכם 2 מיליון שקל ירידת ערך, ועוד 3.2 מיליון שקל בגין פיצוי על הליקויים, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. בנוסף, התובעים ביקשו לחייב את היזמים לבצע תיקונים במבנה.
מומחה בתחום ההנדסי שמינה בית המשפט העריך את עלות העבודות לתיקון הליקויים ב- 232,700 שקל, בתוספת 40,000 שקל עבור פיקוח. עוד פסק מומחה בית המשפט סכום של 146,900 שקל וזאת עבור פיצוי בגין נזק עקב ליקויים שאינם ניתנים לתיקון וכן קבע כי יש להשיב לתובעים סך של 5,700 שקל בתוספת מע"מ בגין עבודות שביצעו בעצמם.
בהמשך, מינה בית המשפט שמאי מומחה מטעמו לקבוע האם קיימת ירידת ערך לבניין לאור טענות התובעים. שמאי בית המשפט העריך את ירידת ערך כלל דירות התובעים בסך של 8,649,307 שקל לשנת 2015 ובסך של 9,536,970 שקל לשנת 2017. התובעים, מצדם, הציגו חוות דעת שמאית של מומחה מטעמם, שהעריך את ירידת הערך בגלל הליקויים ב-12,500,000 שקל. גינדי, מצדה, טענה כי אין ירידת ערך.
השמאי שמונה על ידי בית המשפט השווה את ערכי הדירות בבניין עם פרויקט אחר, בעל סגנון דומה, וקבע כי היו פערים משמעותיים, וזאת בגלל התדמית הגרועה של הבניין. הבדיקה נעשתה לגבי שתי תקופות זמן. התקופה הראשונה הינה לשנים 2015-2017, אז הפער עמד על 3.4 אחוזים. כאשר לגבי תקופה זו הסביר שמאי בית המשפט, כי בתקופה זו טרם חלחלה לשוק הפגיעה התדמיתית בבניין נשוא התביעה, כך שהפער בן רמת המחירים בין שני הפרויקטים בתקופה זו משקף פער כללי שאינו נובע מתדמית הבניין נשוא התביעה. התקופה השנייה הינה לשנים 2018 עד 2021, אז הפער במחירי הדירות בין הפרויקטים עמד על 10.6 אחוזים לטובת הפרויקט השני. לגבי תקופה זו, לעמדת שמאי בית המשפט, הפער בין רמת המחירים בבניין נשוא התביעה לרמת המחירים בפרויקט אחר משקף גם את הפגיעה התדמיתית בבניין נשוא התביעה, כאשר פגיעה זו כבר חלחלה לשוק.
השופט גלעד הס, שבחן את חוות הדעת השמאית, ציין כי הפסיקה הכירה בשני מצבים של ירידת ערך דירה הנובעת מליקויי בניה ואשר מזכה את בעלי הדירה בפיצוי בגין ירידת ערך זו: המצב הראשון והשכיח הינו כאשר ליקוי מסוים אינו ניתן לתיקון, או כאשר עלות התיקון הינה בלתי סבירה, ואז התרופה של בעלי הדירה הינה בפיצוי בגין ירידת הערך עקב הליקוי. המצב השני הינו המצב בו ירידת הערך נובעת ממכלול של ליקויים קיימים בבניין, כאשר מכלול הליקויים גורם לירידת ערך תדמיתית, אשר לעתים מכונה בעגה המקצועית גם ירידת ערך "פסיכולוגית".
השופט בחן את סוגיית ירידת הערך התדמיתית, וקבע כי על מנת שבית המשפט יפסוק פיצוי עקב ירידת ערך תדמיתית, חייבים להתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון, כי הפגיעה בתדמית הבניין נובעת מליקויים או אי התאמות ממשיים שהוכחו בהתאם לדיני הראיות. זאת אומרת, אם הפגיעה בתדמית הבניין נובעת מהלך רוח או משמועות והיא אינה מעוגנת בליקויי בניה, אי התאמות או איכות בניה ירודה, לא ניתן לפסוק פיצוי. התנאי השני, כי ירידת הערך משתקפת בפועל בשווי הדירות. כלומר, יש להוכיח כי אכן שווי הדירות בבניין הסובל מהפגיעה התדמית נמוך משווי הדירות בניין זהה אשר אינו סובל מהליקויים ומהתדמית השלילית. מכאן, לא די בעצם קיומם של ליקויים ובעצם קיומה של תדמית שלילית להוביל לפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך תדמיתית, אלא נדרשת הוכחה לירידת הערך במישור השמאי.
בנוגע לבניין "מגדל הלאום", השופט קבע כי הבניין סובל לא רק מליקויים בחיפוי, אלא קיימת שורה של ליקויים נוספים, כדוגמת: ליקויים בריצוף, ליקויים בדלתות בכל קומה ועוד. "ירידת הערך התדמיתית שקבע שמאי בית המשפט נובעת משורה של ליקויים ובראשם גימור ירוד של הבניין, ובפרט חיפוי חיצוני ברמה נמוכה, ליקויים אשר לא תוקנו לכל הפחות שמונה שנים מיום מסירת הדירות. אני סבור, כי די בכך על מנת לבסס עילה של ירידת ערך תדמיתית בהתאם לפסיקה שהכירה בראש נזק זה", כתב השופט.
עם זאת, השופט דחה את הערכת הנזק שקבע השמאי, וקבע כי את הפערים במחירי הדירות היה צריך לבצע בהשוואה בין שתי תקופות: תקופת הבסיס, תכלול את השנים 2014 עד 2016 והתקופה השנייה, תקופת ההשוואה, תכלול את השנים 2017 עד 2020. הוא הסביר כי בשנת 2014 הדירות כבר נמסרו, ואין נימוק של ממש מדוע לא לכלול שנה זו ולהגדיל את בסיס הנתונים של ההשוואה. בנוסף, השופט החליט כי אין להתחשב בנתונים משנת 2021. השופט קבע, על בסיס חוות הדעת השמאיות שהוגשו לו, כי חלה ירידת ערך של 2,241,190 שקל, 26,680 שקל לכל דירה.
השופט אמד גם את עלות התיקונים: מומחה מטעם התובעים העריך את העלות הכוללת של התיקונים בסך כולל של 9,070,250 שקל. מומחה הנתבעות העריך את עלות התיקונים בסך כולל של 109,900 שקל. מומחה מטעם בית המשפט העריך, כאמור, את עלות התיקונים בסך כולל של 232,700 שקל. כמו כן העריך מומחה בית המשפט את הפיצוי בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון בסך של 146,900 שקל וכן קבע החזר הוצאות לתובעים בסך 5,700 שקל.
בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבעות לפצות את התובעים ב-2,241,190 שקל בגין ירידת ערך. מהסכום הזה הוא הפחית את ירידת הערך למספר דירות, שבעליהן הגיעו להסדר נפרד עם הנתבעות; עלות תיקון ליקויי הבנייה – סך של 410,670 שקל; בגין פיצוי עקב ליקויי בנייה – סך של 26,100 שקל; בגין החזר הוצאות תיקון ליקויים – סך של 6,669 שקל; בגין עוגמת נפש – סך של 195,000 שקל.
במקביל, השופט סירב לפסוק הוצאות למען המומחה מטעם הדיירים, בגלל הפער המשמעותי בין הסכום שהוא אמר כפיצוי בגין הליקויים (מעל 11.6 מיליון שקל), לבין הסכום שבית המשפט הכיר בו (443,439 שקל) – 4 אחוז בלבד מחוות הדעת של המומחה מטעם הדיירים. "כאשר מדובר בפער שכזה, אין הצדקה לתת לתובעים החזר הוצאות על חוות דעת שרוב רובה נדחה על ידי בית המשפט", קבע השופט. עם זאת, השופט הורה לנתבעות לשלם 120,000 שקל שכר טרחת עורכי דינם של התובעים – ובסך הכל, ישלמו הנתבעות כ-3 מיליון שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
