מגיש הבקשה לסעדים זמניים נגד חברה יזמית, הבונה תמ"א 38 בחלקה משותפת עמו, נדרש לשלם 12,000 שקל פיצויים ליזם ולוועדה המקומית נהריה
בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה בקשה של בעל חלקה בנהריה למתן סעדים זמניים נגד החברה היזמית ס. הזימה מוצרי תעשיה בע"מ, המבצעת עבודות לפרויקט תמ"א 38 בחלקה הצמודה אליו, עליה נרשם צו בית משותף. ההחלטה התקבלה לאחר שהוועדה המקומית וועדת הערר דחו את ההתנגדויות שהגיש השכן במסגרת הליכים קודמים.
מגיש הבקשה וחברה יזמית הנם שותפים בחלקה
מהבקשה עולה כי מגיש הבקשה וחברה יזמית הנם שותפים בחלקה, עליה נרשם צו בית משותף. החברה מבצעת עבודות לבניית מבנה מגורים בתת החלקות שבבעלותה, במסגרת תמ"א 38 אלא שלטענת המבקש, מבוצעות העבודות תוך חריגה מהיתר ו/או חריגה מהגבול שבין תת חלקות המשיבה לבין תת החלקה שבבעלותו. לפיכך, הגיש המבקש בקשה למתן סעדים זמניים בטרם הגשת תובענה. מלכתחילה הוקמו על החלקה שני מבנים, כאשר באחד התגוררו המבקש ובני משפחתו, ובשני התגוררו שתי משפחות אחרות אשר ככל הנראה מכרו זכויותיהם לחברה היזמית.
נכון לתכנן מבנה משותף ולא מבנים נפרדים בחלקה
בהחלטה מתוארת השתלשלות העניינים בפרשה שהתנהלה כדלהלן: בשנת 2013 הגישה החברה היזמית בקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה נהריה, כשהבקשה מתייחסת להריסת המבנה (בתת חלקות 1 ו – 2) ובנייתו מחדש לפי תמ"א/38. הבקשה כוללת תוספת זכויות עבור קומה נוספת והקלות לעניין מרחק בין בניינים.
על פי השתלשלות העניינים, המבקש התנגד לבקשה. בהחלטתה מיום 11.2.2014 דחתה הוועדה המקומית הבקשה, בין השאר משום שקבעה כי ראוי ונכון לתכנן מבנה אחד משותף בחלקה (במקום שני המבנים). כפי שקבעה הוועדה בהחלטתה, מבנה משותף יאפשר תכנון יעיל וסביר יותר מזה שהוגש, לטובת כלל השותפים במקרקעין.
בהמשך החברה היזמית תיקנה את הבקשה בהתאם להנחיות הוועדה המקומית והבקשה המתוקנת פורסמה להקלות. המבקש שב והתנגד לבקשה. בהחלטתה מיום 7.7.2014 דחתה הוועדה המקומית את ההתנגדות וקיבלה את הבקשה.
הוועדה שבה וקבעה כי לדעתה נכון לתכנן מבנה משותף ולא מבנים נפרדים בחלקה, יחד עם זאת, קבעה הוועדה המקומית, הקמת מבנה משותף מותנית בשיתוף פעולה והסכמות בין השותפים. הוועדה דחתה את טענת המבקש כי קיים מרחק בלתי סביר בין המבנים. יחד עם זאת, קבעה הוועדה כי הבניה המשיקה לחלקו של המבקש בחלקה (תת חלקה 3) תהא ללא פתחים, באופן שיאפשר התחברות עתידית של מבנה שיקים המבקש, ככל שיבקש להקים מבנה כאמור, למבנה שהקימה המשיבה. עוד קבעה הוועדה המקומית כי תנאי למתן ההיתר יהא התחייבות המבקשת שלא תתנגד להתחברות המבנים, וכי התחייבות זו אף תעוגן בחוזי המכר של הדירות במתחם. מגיש הבקשה התנגד להחלטה זו והגיש ערר לוועדת הערר לתכנון ובנייה. בשנת 2015 החליטה הוועדה לקבל את הערר באופן חלקי תוך מתן הערות לוועדה המקומית.
הוועדה: תשריט המודד הנו מטעה
לטענת המבקש, יש למנות מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את טענות הצדדים. לעניין עיתוי הגשת הבקשה טען המבקש כי לא היה מודע לחוסר ההתאמה בין הבקשה להיתר לבין החלטת ועדת הערר ו/או קו החלוקה בין תתי החלקות. לדבריו, רק לאחר שעיין בחוות דעתו של המודד והוכח לו מעבר לכל ספק כי הבנייה המתבצעת מנוגדת להחלטת ועדת הערר ואינה מאפשרת למבקש התחברות עתידית לבניין, הוגשה הבקשה בבהילות.
מנגד טענה החברה היזמית כי משמדובר בבקשה למתן סעד מן היושר, חייב היה המבקש לפרוש את היריעה השלמה בפני בית המשפט – וזאת לא עשה. בהקשר זה מציינת המשיבה כי המבקש לא גילה כי המשיבה נמצאת בשלב של קבלת טופס 4, לא גילה כי ניתן נגדו צו ההפסקה שיפוטי בבית משפט השלום בקריות ועוד. עוד נטען כי הבקשה לוקה בשיהוי ניכר וכי היתר הבנייה נערך על מפת המודד שהוגשה מטעם המבקש, ולפיכך הנו מנוע מלטעון כנגדה.
הוועדה המקומית טענה כי תשריט המודד הנו מטעה, שכן אינו מתייחס לקו החלוקה הנכון בין תתי החלקות. בהקשר זה ציינה הוועדה המקומית כי התשריט עליו הוגשה הבקשה להיתר בנייה הנו תשריטו של המודד מטעם המבקש. עוד טענה הוועדה המקומית כי הסמכות לדון בהחלטות הוועדה המקומית, לרבות החלטה על מתן טופס 4, מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
השופטת סיגלית מצא, החליטה לדחות את הבקשה וקבעה בין היתר בהחלטתה: "לא זו בלבד שהמבקש לא הגיש מפה שלמה וחתומה של המודד, המודד לא התייצב לדיון בבקשה וחוות דעתו לא הוגשה כראיה, המבקש מנסה לתקוף עתה בעזרת תשריט המודד תשריט קודם שנערך על-ידי מודד אחר מטעמו ועליו התבססה הבקשה להיתר. יתר על כן, המבקש עושה כן במסגרת בקשה למתן סעד מן היושר במסגרתה לא גילה כי קיימת מחלוקת בעניין קו הגבול בין תתי החלקות או כי התשריט עליו הוא מתבסס עתה עומד בסתירה לתשריט קודם שהגיש ו/או לבקשה להיתר בנייה. למעשה, די בכל אלה להביא לדחיית הבקשה".
עוד הוסיפה השופטת: "כעולה מדברי ב"כ המשיבה וב"כ הוועדה המקומית, היתר הבנייה מבוסס על מפת מדידה שהגיש המבקש לוועדת הערר ונערכה על-ידי המודד. ברי כי המבקש מנוע מלטעון כנגד תשריט שהגיש ואשר המשיבה והוועדה המקומית הסתמכו עליו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח אי גילוי עובדה זו במסגרת הבקשה. עוד טען המבקש כי בשים לב להפרשי הגבהים בין תתי החלקות, חסמה המשיבה את אפשרות הגישה לבית המבקש. המבקש הוא שחסם את דרך הגישה המשותפת על-ידי הקמת שער במרחק 4.5 מ' מביתו. עוד טענה החברה היזמית כי ככל ויאפשר לה המבקש, תסדיר את דרך הגישה ואת הפרשי הגבהים תשובה זו מניחה את דעתי וחזקה על המשיבה כי תעמוד מאחורי התחייבותה".
השופטת קבעה כי מגיש הבקשה יפצה את החברה היזמית ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נהריה בסכום של 6,000 שקלים כל אחת.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
