מאבק משפטי ממושך סביב תכנית התחדשות בבת ים הגיע השבוע לסיומו בבית המשפט העליון
על תכנית התחדשות עירונית חלות הוראות תמ"א 38, גם אם הדבר לא נכתב במפורש בתכנית המאושרת – כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, בעתירה שהגישו תושבי בת ים נגד יזם שקידם תכנית התחדשות על בניין מגוריהם. השבוע נדחה ערעור שהגישו התושבים לבית המשפט העליון נגד הפסיקה, לאחר שמשכו את הערעור בעקבות המלצת השופטים.
התכנית שנמצאת במוקד המאבק המשפטי, שהגיע השבוע לסיומו, כללה הריסת בניין בן 3 קומות ו- 9 יחידות דיור, בשדרות העצמאות 7 בבת ים, שבמקומו הוצע לבנות מבנה מגורים חדש בן 11 קומות. כמו כן, התכנית כוללת הריסה של בניין ברחוב שדרות העצמאות מספר 9 ובנייה של בניין בן 16 קומות תחתיו. בסך הכל, התכנית כוללת תוספת של 69 יחידות דיור ל-28 יחידות הדיור המאושרות בשתי החלקות ובסה"כ 97 יחידות דיור. בדברי ההסבר נכתב כי "מדובר בתכנית המעודדת התחדשות עירונית, הממוקמת בשדרות העצמאות, ציר עירוני ראשי המחבר ומפגיש את העיר עם הים". נגד התכנית הוגשו מספר התנגדויות. הוועדה המחוזית, שדנה בהתנגדויות, קבעה בהחלטתה כי: "אין מדובר כאן בבקשה להיתר לפי תמ"א 38 אלא בתכנית".
התכנית אושרה בשנת 2018. כאשר החברה היזמית, אלברטו גבסו ובניו, הגישה בקשה להיתר הריסה ובנייה, הוגשו התנגדויות על ידי העותרים, שהם בעלי זכויות בדירה בעצמאות 7 וכן דיירים המתגוררים בבניין הצמוד. בהתנגדותם טענו העותרים, בין השאר, כי מדובר בבקשה להיתר מכוח תכנית נקודתית ולא מכוח תמ"א 38. מסיבה זו, טענו, תנאי להיתר בנייה, הוא הסכמתם של כלל בעלי הזכויות בבניין ואין להסתפק ברוב מופחת החל ביחס לבקשות להיתר מכוח תמ"א 38. בהקשר זה, הוסיפו העותרים וטענו כי בניגוד לטענת חברת גבסו, הם לא חתמו על הסכם תמ"א 38.
הוועדה המקומית בת ים אישרה את הבקשה להיתר, תוך שהיא מקבלת באופן חלקי את ההתנגדויות. כך, בין היתר, קיבלה הוועדה המקומית את התנגדות העותרים, לפיה אין לראות בבקשה להיתר כבקשה מכוח תמ"א 38, אלא כבקשה מכוח תכנית קיימת – בי/711. לאור זאת, קבעה הוועדה המקומית שהוצאת ההיתר מותנית בקבלת הסכמה של 100 אחוז מבעלי הזכויות בבניין.
על החלטת הוועדה המקומית הגישה חברת גבסו ערר לוועדת הערר המחוזית תל אביב. הוועדה קיבלה את הערר באופן חלקי, משקבעה כי יש לראות בבקשה להיתר כבקשה מכוח תמ"א.38. הדיון התמקד סביב המבנה ברחוב העצמאות 7, מכיוון שהמבנה השני, ברחוב העצמאות 9, כבר נהרס.
ועדת הערר ציינה בהחלטתה כי: "אין חובה שתכנית לפי סעיף 23 (הכוונה לסעיף 23 לתמ"א 38), תוגש כתכנית במסגרתה יקבע מפורשות כי מדובר בתכנית לפי סעיף 23, אלא שהקביעה אם מדובר בתכנית לפי סעיף 23 אם לאו, תעשה בהתאם למהותה של התכנית". בהתייחסה לתכנית בבת ים, קבעה ועדת הערר כי "מעיון בתכנית בי/711 ברי שהיא הניחה כבסיס את סל הזכויות האפשריות מכוח תמ"א 38 ואף עיגנה אותן בהוראותיה".
לאור כל האמור נקבע כי תכנית בי/711 היא תכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א 38 ובהתאמה לכך כי הבקשה להיתר נשוא הערר, היא בקשה להיתר מכוח תמ"א 38. המשמעות היא כי ניתן לקדם את התכנית גם כאשר יש רוב מקרב הדיירים לתכנית, ולא הסכמה של 100 אחוזים.
בעקבות זאת, הגישו הדיירים שהתנגדו לתכנית עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בפסק דין שהתקבל לפני כשנתיים נדחתה העתירה, ובית המשפט המחוזי אשרר את עמדת ועדת הערר. השופטת לימור ביבי כתבה בפסק הדין: "אינני מוצאת להתערב בקביעתה של ועדת הערר ובהתאם לה, פרשנות תכנית בי/711 ובחינתה מהותית מלמדות על כך שמדובר בתכנית לפי סעיף 23 לתמ"א 38. לא נפלה כל שגגה בקביעת ועדת הערר, ובהתאמה לכך כי ההיתר אשר התבקש מכוחה מהווה היתר לפי תמ"א 38".
הדיירים המתנגדים המשיכו בהליך המשפטי, והגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין. השבוע הגיע המאבק המשפטי לסיומו, בפני שופטים בית המשפט העליון, יצחק עמית, יעל וילנר ואות רונן. בעקבות המלצת השופטים, משכו המערערים את הערעור, ובכך למעשה הוא נדחה. עם זאת, השופטים ציינו כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה גורפת, ולא חלה באופן אוטומטי על כל תכניות ההתחדשות העירונית. "מובהר בזה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי נושא הערעור חל בהתייחס לנסיבות הספציפיות של המקרה נושא פסק הדין, וככל שיתעוררו בעתיד מקרים אחרים, שיחייבו בחינה של תחולת סעיף 23 לתמ"א 38, הם יידונו על ידי בתי המשפט בהתאם למכלול נסיבותיהם", נכתב בפסק הדין.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
