הדיירת סירבה לחתום על בקשת היתר, השופט הכריע: " הנזק העיקרי הוא שלא ניתן יהא עוד להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1"
הנימוק של הדיירת הסרבנית לחתום על בקשה להיתר לעבודות תמ"א 38/1: מצבו של הבניין לא מאפשר תוספות בנייה. בית המשפט דחה טענה זו, ונעתר לבקשת שכניה של הדיירת להורות לה לחתום על הבקשה, תוך שהוא מציין כי סירוב הדיירת עלול לגרום לנזק: "הנזק העיקרי הוא שלא ניתן יהא עוד להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1. נזק זה הוא נזק בלתי הפיך".
פסק הדין ניתן בנוגע לבניין מגורים ברחוב אוסישקין בתל אביב. מדובר בבניין ישן, שבגלל מצבו עיריית תל אביב נקטה כנגד כלל בעלי הזכויות בבית המשותף בהליך משפטי פלילי, עקב אי מילוי הוראות צו המבנה מסוכן, במסגרתו נדרשו כלל בעלי הזכויות בבית המשותף לבצע עבודות לתיקון יסודות הבית המשותף כתוצאה משקיעה של יסודות הבית המשותף אשר עלולה הייתה לגרום לנזק מצטבר לבית. בגלל העלויות הכבדות של הפרויקט, מעל מיליון וחצי שקל, החליטו בעלי הדירות, כולל הדיירת הנתבעת, לקדם פרויקט בניה על פי הוראות תמ"א 38/1.
התובעים, שלושה בעלי זכויות בבניין, התחייבו לבצע את העבודות לביסוס היסודות והסרת צו המבנה מסוכן, וכן להגיש בקשה להיתר בניה בהתאם להוראות תמ"א 38/1 לחיזוק הבית המשותף, שיפוץ השטחים המשותפים ובניה של יחידות דיור נוספות על גג הבית המשותף כאשר שטח גג הבית המשותף והיחידות החדשות שיבנו על גבי הגג המשותף יועברו לבעלותם של התובעים.
כל בעלי הזכויות בבית המשותף, כולל הנתבעת, חתמו בשנת 2011 על ההסכם לביצוע הפרויקט. לטענת התובעים, לאחר שדאגו לביסוס היסודות, ביטול צו המבנה מסוכן ומחיקת ההליכים הפליליים שננקטו כנגד בעלי הזכויות בבית, החלו חלק מבעלי הדירות, לרבות הנתבעת לפעול בחוסר תום לב, להפר את הוראות ההסכם, סירבו לחתום על מסמכים שנדרשו לצורך קבלת היתר בנייה, הגישו התנגדויות לוועדה המקומית לתכנון ובניה לבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי התובעים ולמעשה גרמו במעשיהם לעיכובים ניכרים בקידום הבקשה להיתר בניה ועיכובים בקידום הפרויקט.
בעקבות זאת, הגישו התובעים לבית המשפט תביעה לאכיפת ההסכם, שבעקבותיו חתמו כל בעלי הדירות, כולל הנתבעת, על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בגלל הזמן שחלף, פג תוקפה של הבקשה להיתר בניה ולפיכך נאלצו התובעים להתחיל מחדש את תהליך הכנת הבקשה להיתר בנייה. כלל בעלי הדירות, ביניהם הנתבעת, חתמו על הבקשה, וביוני 2023 אישרה הוועדה המקומית את הבקשה, שתוקפה הוא לשנתיים.
על פי דרישות העירייה, המסמך היחידי שנותר לשם השלמת תהליך העמידה בתנאים וקבלת היתר בניה הנו קבלת חתימות עדכניות של בעלי הזכויות בבית המשותף על הבקשה להיתר בניה. כלל בעלי הזכויות צירפו חתימה עדכנית על הבקשה להיתר בניה, למעט הנתבעת. לטענת התובעים, הנתבעת סירבה לחתום חתימה עדכנית על גבי הבקשה והתנתה את חתימתה בקבלת רשימת דרישות לקבלת מסמכים ואישורים, דבר המעיד, לטענת התובעים, כי הנתבעת פועלת בחוסר תום לב בניסיון לפגוע בקידום הפרויקט ובאפשרות התובעים לבצע את הפרויקט. כך למשל, ביקשה הנתבעת לקבל אישור בנק מלווה לפרויקט, אישור פוליסות ביטוח שנרכשו לצורך ביצוע הפרויקט ובדיקה של "הרגולטור" של תל אביב. עוד דרשה הנתבעת כי "הרגולטור" ייקח על עצמו אחריות אישית על התכנית.
לטענת התובעים, סירובה של הנתבעת לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר בניה והתניית חתימתה בקבלת האישורים האמורים מהווה חוסר תום לב, ביודעה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים קבע מנגנון בכל מקרה בו יבקשו התובעים לשעבד את הזכויות לטובת בנק מלווה וכי ניתן לשעבד את הפרויקט לטובת בנק מלווה רק לאחר השלמת הקומה הרביעית של שלד החיזוק ולפיכך דרישת הנתבעת להמציא אישור על התקשרות עם בנק מלווה כבר שבלב זה מהווה דרישה שאינה עומדת בתנאי ההסכם.
וחמור מכך, נטען, הנתבעת ניסתה לקדם תכנית הריסה ובנייה, ואף ניסתה לשכנע דיירים נוספים לבצע פרויקט שכזה, וזאת תוך הפרה בוטה של ההסכם ושל הסכם הפשרה עליהם חתמה עם התובעים. הנתבעת, כך נטען בתביעה, אף פנתה ביוזמתה ליזמים וקבלנים לקבלת הצעות לביצוע פרויקט הריסה ובניה וכל זאת ביודעה כי הדבר מהווה הפרה בוטה של ההסכם עליו חתמה עם התובעים. העיכוב הביא להחמרה במצבו של הבניין, ובחודש דצמבר 2023 הגישה עיריית תל אביב כתב אישום כנגד בעלי הזכויות בבית המשותף בגין מבנה מסוכן בטענה לליקויים בטיח החיצוני בבניין.
לטענת התובעים, בסירובה של הנתבעת לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר, היא מביעה דעת כי אין בכוונתה לעמוד בהתחייבויותיה הכלולות בהסכם, ובהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ובכך היא מפרה את ההסכם ופסק הדין ופועלות בניגוד להם ושלא בתום לב.
בעקבות זאת, הגישו התובעים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו ביקשו להורות לדיירת הסרבנית לחתום על הבקשה להיתר. הנתבעת, מצדה, טענה כי היא חוששת לחתום על התוכניות של המבקשים, וזאת לאור חוות דעת חד משמעיות של מהנדס העיר וקונסטרוקטור, הקובעות כי הבניין במצב שאינו מאפשר בנייה נוספת וכי יש להרוס אותו. על רקע זה היא טענה כי היא מתנגדת להוספת דירה חמישית לבניין, ואף ציינה זאת בחתימה על ההסכם.
הדיירת הסרבנית טענה כי בשנת 2021 הוזמן קונסטרוקטור על ידי אחד הדיירים בשל חשש לקריסת דירתו עקב סדקים וברזלים חשופים, הקונסטרוקטור, לדבריה, הנפיק חוות דעת, שבה נקבע כי הבניין מסוכן לדיירים ולציבור. חוות הדעת הועברה לעירייה, למחלקת מבנים מסוכנים, וכתוצאה מכך הוציאה העירייה התראת "מבנה מסוכן" לבניין.
השופט יחזקאל אליהו לא התרשם מטענות הדיירת, ונעתר לבקשת התובעים לסעד זמני שיורה לדיירת לחתום על הבקשה. הוא ציין כי בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים עיקריים שאותם בית המשפט נדרש לבחון בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; ושני, מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש – היינו, הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, גבוה מהנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.
השופט הוסיף כי התנגדותה של הנתבעת לחתום על הבקשה מנוגדת להסכמים שעליהם חתמה ומהווה הפרה לכאורה של ההסכמים, דבר המגביר את סיכויי התביעה. "משכך ברור כי התנאי של קיומה של עילת תביעה ותביעה אשר סיכוייה גבוהים, וזאת כאמור לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני, מתקיים", כתב השופט.
גם את טענתה של הדיירת כי התנגדה להוספת דירה חמישית, השופט דחה. השופט ציין כי הדיירת הסרבנית חתמה על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ושבו הוסדר נושא הדירה החמישית. "אשר אף טענותיה בעניין זה הינן בניגוד להסכם", קבע השופט.
גם מאזן הנוחות, ציין השופט, נוטה לכיוון התובעים: "מאזן הנוחות נוטה באופן ברור ומובהק לטובת המבקשים, באם לא תחתם הבקשה להיתר וזה לא יוגש תהפוך התביעה העיקרית לתיאורטית ובלתי רלוונטית ובכך יסוכל ההסכם. כעולה מכתב התביעה והבקשה, ביום 7.6.2023 התקבלה החלטת וועדת רישוי של הוועדה המקומית לתכנון ובניה המאשרת בתנאים את הבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי המבקשים. תוקף החלטת ועדת הרישוי הנו עד ליום .7.6.2025 לפיכך ככל ולא יושלמו הליכי הרישוי עד לאותו מועד יפקע תוקף ההחלטה ולא ניתן יהיה להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1 ולממש את הפרויקט כאשר לתובעים יגרמו כתוצאה מכך נזקים כספיים בלתי הפיכים הנאמדים במיליוני שקלים, עקב אובדן של שנים בהם פועלים התובעים ללא לאות לקבלת היתר בניה".
השופט ציין במפורש כי: "לא נסתרה מעיני העובדה שהמבקשים טוענים לנזק כספי, נזק אשר מעצם טיבו וטבעי ניתן לפיצוי, אולם פרט לכך כי המדובר בנזק כספי משמעותי, הנזק העיקרי הוא שלא ניתן יהא עוד להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1 נזק זה הוא נזק בלתי הפיך. פרט לנזקם של הצדדים הישירים לבקשה יגרמו אף נזקים לשאר 15 בעלי הדירות בבניין המשותף שנתנו הסכמתם".
באשר לטענות הדיירת הסרבנית באשר לחששה לחתום על התוכניות בשל מצבו של הבניין, על כך ציין השופט: "חזקה על עיריית ת"א כי האמור נבדק ויבדק על ידה לפני מתן ההיתר".
השופט הורה, כאמור, לדיירת לחתום על הבקשה להיתר, וציין כי אם הדבר לא ייעשה, בא כוחם של התובעים יוכל לעשות זאת במקומה.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
