בית המשפט הטיל על היזמית לפצות רוכשי דירה ב-315 אלף שקל בגין איחור במסירה, התקנת מעלית קטנה וליקויים
יזמית תמ"א 38 איחרה במסירת הדירה, התקינה מעלית קטנה מהמתחייב בהסכם וסיפקה דירה עם ליקויים – ותשלם לרוכשים כ-315,000 שקלים. בית המשפט ציין בפסק הדין כי "הקבלן הבונה נמצא בעמדת עליונות משבידו מצוי כל המידע ולכן חלה עליו חובת גילוי", וקבע בהקשר להתקנת המעלית, וקבע כי למרות שחוק המכר עוסק רק בדירה, הרי שגם במקרה בו ישנו חוסר התאמה בין הרכוש המשותף לבין ההסכם, הוא יפורש כהפרה של הסכם המכר. במקביל, בית המשפט מתח ביקורת על התובעים, וציין כי הגישו תביעה מופרזת הכוללת כפל תשלום במספר רכיבים.
התובעים רכשו בשנת 2016 דירה בפרויקט תמ"א 38 הרחבה שבוצע בבניין בחולון על ידי חברת בניה עשהאל – אלעד השקעות. בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בתל אביב הם תבעו מהיזמית 1.1 מיליון שקלים, בגין ליקויים בבנייה וכן איחור במסירה.
לטענת התובעים, על פי הסכם המכר, היה על היזמים למסור להם את הדירה באוגוסט 2017, אך בפועל הדירה היא נמסרה בספטמבר 2019, 25 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי. הם תבעו בגין האיחור במסירה 266,000 שקל, על בסיס חוק המכר דירות. כמו כן, הם תבעו 254,000 שקל בגין האיחור, וזאת על בסיס הסכם המכר, שקבע פיצוי של 250 שקל בגין כל יום איחור. בנוסף, הם תבעו בגין האיחור סכום נוסף, של 142,500 שקל, וזאת בגין סעיף נוסף בהסכם המכר, שעל פי במקרה של הפרה, הצד המפר לשלם פיצויים מוסכמים בגובה 10% מתמורת הדירה, ללא צורך בהוכחת נזק.
בנוסף, התובעים הגישו תביעה בסך 100,000 שקל בגלל טענה לליקויים בדירה, הכוללים נזילות, שברים והתקנות לא ראויות. סכום נוסף שתבעו הרוכשים הוא 75,000 שקל בגלל התקנת מעלית קטנה מההסכם – על פי הסכם המכר, החברה התחייבה להתקין מעלית ל-6 נוסעים, אך בפועל התקינה מעלית ל-4 נוסעים.
הרוכשים תבעו עוד 50,000 שקל בגלל היעדר ליווי בנקאי לפרויקט, וסכום זהה בגלל היעדרה של הערת אזהרה. עוד תבעו 15,000 שקל בגלל זיכויים על רכיבים שונים בדירה, 100,000 שקל בגין ריבית והצמדה ו-50,000 שקל עוגמת נפש.
היזמית, מצדה, טענה כי יש לדחות את התביעה, והסבירה כי העיכוב במסירה נבע מעיכובים של חברת החשמל, בביצוע הטמנת קו חשמל בפרויקט, וזאת עקב היעדר תיאום בין חברת החשמל ועיריית חולון וגרירת רגליהן. עוד טענה היזמית בכתב ההגנה כי לפני משורת הדין הסכימה לפצות את הרוכשים בכ-71 אלף שקל. עוד נטען כי הליקויים דירה תוקנו, וכי בכל הנוגע למעלית – הרי שמדובר ברכוש משותף של כלל בעלי הדירות בבניין. היזמית ציינה כי נציגות הבית לא פנתה בדרישה להחלפת המעלית או לקבלת פיצוי. את יתר מרכיבי התביעה היזמית ביקשה לדחות.
השופטת דלית ורד מינתה שמאי מומחה מטעם בית המשפט, כדי לבחון את הליקויים בדירה. המומחה הגיש שתי חוות דעת, האחת ראשונית, שבה נקבע כי התובעים זכאים ל-35,151 שקל, ובחוות דעת משלימה נקבע כי הם זכאים לעוד 42,822 שקל.
בכל הנוגע לעיכוב במסירה, השופטת קבעה כי לדיירים אכן מגיע פיצוי. עם זאת, היא הבהירה כי לא ניתן לתבוע פיצויים מצטברים – הן על בסיס חוק המכר דירות (פיצוי סטטוטורי) והן על בסיס ההסכם (פיצוי הסכמי), והתובעים זכאים לפיצויים על פי הגבוה מבין השניים.
השופטת קבעה כי על פי מנגנון הפיצויים הקבוע בחוק המכר דירות, זכאים התובעים ל-156,275 שקל, שהוא גבוה מהסכום שאותו תבעו על פי ההסכם, בסך 142,500 שקל, ולכן קבעה כי הם זכאים לפיצויים בגובה שנקבע על בסיס חוק המכר. מנגד, השופטת דחתה את דרישת הרוכשים לפיצוי של 250 שקל בגין כל יום איחור.
השופטת דחתה את תביעת הדיירים לפיצויים בגין היעדר בנק מלווה והיעדר הערת אזהרה, לאחר שקבעה כי אין בכך הפרת הסכם. בכל הנוגע לזיכוי רכיבים שהותקנו בדירה, השופטת קבעה כי הסכום יעמוד על 10,000 שקל.
בכל הנוגע להתקנת המעלית, המומחה מטעם בית המשפט קבע כי על פי המפרט הטכני החתום בין הצדדים, הנתבעת התחייבה להתקין מעלית ל-6 נוסעים, כשבפועל הותקנה מעלית המתאימה ל- 4 נוסעים בלבד. המומחה קבע שאין ירידת ערך, בהשוואה לבנייני תמ"א אחרים וככל שיוחלט לפצות את התובעים, הרי שהפיצוי הינו בגין הזמן שיש לחכות עד לירידת המעלית פעם שנייה. בסופו של דבר המומחה ציין שככל שיוחלט לפצות את התובעים, הרי שלטעמו הפיצוי הראוי הוא 20,000 שקל.
השופטת ורד ציינה במקרה זה כי התקנת מעלית שונה מהמתחייב בהסכם היא הפרה מול הרוכשים. השופטת ציינה כי הנתון העיקרי שבו מתעניינים רוכשי דירות הוא שטח הדירה, אך הוסיפה כי גם למתקנים הנלווים לדירה, כגון: חניה, מחסן וכן מעלית קיימת משמעות וכל אלה יחדיו מהווים את הבסיס להחלטת הרוכש באם לקנות את הדירה אם לאו: "ההחלטה לקנות דירה פלונית וההנאה ממנה לאחר קבלתה, תלויות לא רק בתכונות היחידה עצמה, אלא גם בתכונות ובמאפיינים של הבניין כולו", כתבה השופטת, והוסיפה כי הקבלן הבונה נמצא בעמדת עליונות משבידו מצוי כל המידע ולכן חלה עליו חובת גילוי. "חובת הגילוי בעת מכר דירה, נובעת מהדין הכללי והיא אחת מגילוייו המובהקים של עקרון תום הלב. חובה זו נובעת גם מדין ספציפי והוא חוק המכר דירות, אשר מטרתו העיקרית היא להביא לידיעת הקונים בצורה ברורה ומובנת וללא הסתרות וערפול מאחורי אמירות כלליות, מה הן כוונותיו האמיתיות של המוכר ומה הן הזכויות אשר הוא הקונה רוכש ממנו".
השופטת ציינה כי אמנם חוק המכר דירות מתייחס להפרות במקרה של פער בין ההסכם לבין המצב בפועל רק בהקשר של דירות, אך הוסיפה כי על פי הפסיקה, הסעיף כולל בגדרו גם אי התאמה הקיימת ביחס לרכוש המשותף: "עולה כי במקרה בו ישנו חוסר התאמה בין הרכוש המשותף לבין האמור במפרט, הוא יפורש כאי קיום חיובי המוכר כלפי הרוכש, שהינו למעשה הפרה של הסכם המכר".
הדיירים תבעו 75,000 שקל בגין הפרה זו, אך השופטת דחתה סכום זה וציינה כי הם לא פירטו את הנזקים שנגרמים להם כתוצאה מהפרה זו. הפיצוי שאותו קבע המומחה מטעם בית המשפט עמד על 20,000 שקל. השופט קבעה כי הדיירים זכאים לפיצוי בגין המעלית בסך 30,000 שקל, וכתבה בהחלטתה: "בהתחשב בטעמים שפורטו בחוות דעת המומחה וכן בהתחשב בעובדה, שחלק מן התמורה המשולמת עבור דירה, כוללת גם את המתקנים הנלווים ובכלל זה המעלית, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 30,000 שקל בשל אי התאמה זו. בסכום זה הבאתי בחשבון גם את האכזבה ועוגמת הנפש הנוצרת בליבו של קונה, אשר שילם סכומים לא מבוטלים, עבור דירה בבניין משותף, שאינו כולל את מלוא התכונות שהוצגו בפניו". בנוסף, היזמים נדרשו לשאת בהוצאות הדיירים, בסך 40,000 שקל. ובסך הכל, 314,248 שקל, סכום שאליו יתווספו הצמדה וריבית.
עם זאת, השופטת מתחה ביקורת על הדיירים, וכתבה: "יש לשים לב כי התובעים הגישו תביעה מופרזת בסכום של 1,102,000 שקל לערך, הכוללת כפל תשלום במספר רכיבים".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
