כביש מהיר או פקק אחד גדול?

האמת? לא הופתעתי כלל כשפורסם דו"ח מבקר המדינה האחרון שתהה עמוקות הכיצד כביש חוצה ישראל המהיר, להלן כביש 6, הפך להיות אחד האיטיים והפקוקים לעייפה במדינת ישראל, זאת כאשר המהירות הממוצעת בקטע המרכזי שלו המשתרע לאורך כ-60 קילומטרים, נעה בממוצע בין 36 ל-50 קילומטרים לשעה בלבד, שעה שהמהירות המותרת בכביש מגיעה ל-120 קילומטרים לשעה.

מעבר לעבודה שדו"ח המבקר לא העמיק וניתח דיו את הסיבות לכך שהכביש שהיה אמור לקשר במהירות וביעילות את הפריפריה למרכז הארץ לא ממלא כלל את תפקידו המקורי, ולכן התהייה שלי גדלה כפל כפליים כשקראתי את תגובת משרד התחבורה שלא צריך לדאוג, המשרד מתקצב בסכומי שיא את הרחבת הקטע המרכזי בנתיבים נוספים ושאו טו טו, בעיית הפקקים אמורה להיפתר.

ובכן, יסלחו לי מומחי התחבורה, אולם הרחבת הקטע המרכזי משולה לכדור אקמול לריפוי מחלה סופנית. הסיבות האמיתיות לכך שכביש 6 כשל לחלוטין למלא את תפקידו המקורי, קירוב הפריפריה למרכז ופיזור אוכלוסייה הינן כדלקמן:

האחת, כשתוכנן הכביש והוחל בסלילתו במהלך שנות ה-90 של המאה /שעברה, היו במדינת ישראל פחות ממיליון כלי רכב ורמת המינוע לכ-5 מיליון תושבים שהיו אז, הייתה סביב ה-200 מכוניות ל-1000 נפשות. כיום מספר כלי הרכב בישראל גדול פי 5 בקירוב, כ-4.3 מיליון, האוכלוסייה הוכפלה ל-10 מיליון תושבים, ורמת המינוע הרקיעה לכ-430 כלי רכב ל-1000 תושבים ומתקרבת במהירות לזו של המדינות המערביות המתקדמות.

מה הפלא אם כך שהכביש שהיה אמור להיות מהיר ונוח, הפך להיות מלא וגדוש בפקקים?

השנייה, כשהוחלט על סלילת הכביש, שאורכו אמור להגיע ל-261 קילומטרים, מצומת כברי שבגליל המערבי בצפון בואכה עיר הבה"דים שמדרום לבאר שבע, לא השכילו המתכננים לקדם מראש די מחלפים ויציאות מהכביש אל מחוצה לו, מה שכמובן גורם ביתר שאת לפקקים. אם נשווה, לדוגמא, את חוצה ישראל לאוטוסטרדות רבות באירופה, נראה כי שם מספר המחלפים והיציאות החוצה גדול פי כמה וכמה, מה שגורם לפיזור הרבה יותר טוב של התנועה ומונע פקקים.

השלישית, התרעתי זה מכבר כי העובדה שמדינת ישראל לא טרחה מעולם להעניק עדיפות למערכת היסעים המונית, קרי תחבורה ציבורית, המשלבות בתוכה הן רשת של רכבות מהירות והן כבישים ונת"צים מיוחדים המיועדים לאוטובוסים מודרניים קלים ומהירים (BRT), תהפוך לא רק את כביש חוצה ישראל, אלא גם את כלל הכבישים, לדוגמא "נתיבי איילון" לפקק אחד גדול.

אדגיש כי לכישלון חרוץ זה ישנה משמעות הרבה מעל ומעבר לתחום התחבורתי גרידא. יש כאן גם, ובעיקר, כישלון גורף של היעד הלאומי ליישוב הפריפריה, הגליל והנגב, במאות אלפי ישראלים והוצאתם מ"מדינת תל אביב". כישלון זה מהדהד שבעתיים כמובן בעת הזאת בה מאות אלפי ישראלים, הן בצפון והן בדרום, סבלו ועודם סובלים קשות מהמלחמה המתמשכת.

ובכן, לטעמי על מדינת ישראל לראות בפיתוח רשת תחבורה מהירה ויעילה בין בפריפריה למרכז בבחינת יעד לאומי מועדף ולא להסתפק בהרחבה ספוראדית של כך וכך נתיבים. גם העובדה שמי שכן מתגורר בפריפריה ונוסע למרכז לצרכי עבודה, ביקור משפחתי או בילוי, נאלץ להסתייע במקרים רבים בשתי מכוניות למשפחה, מה שכמובן מגדיל עוד יותר את הפקקים בחוצה ישראל וכבישים נוספים, צריך להטריד את מקבלי ההחלטות. 

רק התייחסות כוללת לבעיה והגדרתה כיעד לאומי מועדף תביא לפתרון כולל. בוודאי לא התייחסות לדו"ח המבקר כעוד הערת שוליים שפתרונה טמון בעוד תוספת נתיב לכאן או לכאן…

*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן