חברה יזמית עתרה לבית המשפט נגד החלטתה של העירייה להרוס בניין, שבו התרחשה תאונת עבודה קטלנית ואשר נרכש קודם לכן למטרת קידום פרויקט תמ"א 38/2, בטענה כי ייגרם לה נזק כספי של כ -10 מיליון שקל
החברה היזמית "חוף הכרם בע"מ" רכשה את הבניין ברחוב זרובבל בעיר לפני כשנתיים, מתוך כוונה לקדם את הפרויקט אלא שבשלהי חודש ינואר האחרון עיריית תל אביב הוציאה צו הריסה מנהלי למבנה, לאחר שבסוף חודש ינואר השנה קרסו קורות במבנה במסגרת עבודות שיפוץ, ועובד בניין נהרג במקום. אלא שלטענת החברה, העירייה הוציאה צו כאמור על מנת למנוע מהחברה ממנה לקבל זכויות בנייה אותן התכוונה לממש מכורח תמ"א 38.
התאונה וחוות הדעת
כאמור, בבניין בוצעו שיפוצים במהלכם התרחשה תאונת קטלנית כאשר עובד נהרג כתוצאה מקריסת אחת התקרות. בעקבות התאונה הגיע למקום מהנדס המחלקה למבנים מסוכנים של העירייה, והוציא חוות דעת לפיה הבניין מוגדר כמסוכן וכי קיים חשש ממשי לקריסתו באופן שיסכן את חיי הדיירים בבניין הסמוך.
בחוות הדעת צוין כי מצבו של הבניין איננו יציב כלל ואין לדעת מתי חלקים ואלמנטים נוספים יקרסו או מתי יתמוטט הבניין בשלמותו וששיקום או ביצוע הריסות נקודתיות בו יסכנו את חיי הפועלים ולכן המצב המתואר מהווה סכנה מיידית לנמצאים בבניין לציבור ולבניין הסמוך ממערב ולמען הסרת הסכנה יש לבצע את הריסת הבניין בשלמותו באופן מיידי.
עם קבלת הצו החברה היזמית מיהרה לבית המשפט וקיבלה צו ארעי לעיכוב ביצוע ההריסה. במקביל היא הזדרזה להגיש עתירה לביטולו של הצו.
החברה היזמית: אפשר לחזק את הבניין
בעתירה נטען בין היתר כי אין הכרח להרוס את הבניין וכי ניתן לחזקו ולשקמו באופן שלא יהווה סכנה, כאשר לפי החוק ניתן ליתן צו לסגירת הבניין תוך הסרת הסכנה ולהשיג את אותה תכלית מבלי להפעיל את הסנקציה הבלתי מידתית של הריסת המבנה כליל, הפוגעת אנושות בזכות הקניין שלה.
החברה היזמית צירפה לעתירה שתי חוות דעת של מהנדסים מומחים בשיקום מבנים מסוכנים, מהן עולה כי ניתן להסיר את הסכנה של המבנה תוך ביצוע עבודות שיקום בפיקוח הנדסי, על ידי הריסת החלקים הרופפים במבנה וחיזוק ותמיכת שלד המבנה. על פי המומחים, הריסת הבניין תפגע ללא ספק במבנה הצמוד לבניין, כאשר מסקנתם המקצועית הינה שאין צורך להרוס את הבניין וניתן לחזקו ולהשמישו כך שלא תהיה סכנה ליציבותו.
החברה טענה עוד כי החוק מאפשר לעירייה לנקוט בחלופה פחות קיצונית מהריסת המבנה באופן של מתן אפשרות לחיזוקו ושיפוצו, באופן שינטרל את הסכנה הקיימת, כאשר במקרה זה אין צורך חיוני בהפעלת החלופה הקיצונית ביותר של ההריסה של הבניין.
לטענת החברה: "עקב הטרגדיה של האירוע הקשה בו נהרג הפועל, העיריה פעלה מתוך פזיזות ופאניקה וכן עקב "כיסוי" לכך שמספר ימים לפני ההריסה ביקרו פקחים של העיריה בבניין ולא עמדו על הסכנה הקיימת, והוציאה צו הריסה לבניין בלא להפעיל שיקול דעת מקצועי אמיתי על החלופות להסרת הסכנה מבלי להרוס את המבנה, כשהוצאת צו הריסה הוא חריג שאין מקום להוציאו במקרה זה לאור חוות דעת המומחים מטעמה".
היא הוסיפה כי ייגרם לה נזק כספי ניכר בסכום של כ -10 מיליון ₪ כתוצאה מהריסת הבניין ואי האפשרות עקב כך לקבל את זכויות הבנייה וההקלות במסגרת תמ"א 38 שבו היה נהרס הבניין במסגרת התמ"א ונבנה בניין חדש בהתאם לתמ"א.
לטענתה, העיריה מתעקשת על הריסת הבניין כדי לחסוך כסף בכך שלא תתקיים בבניין תמ"א 38 שעלותה הכספית לעירייה הנה גבוהה.
העירייה: כל עבודה שתתבצע בבניין עלולה לסכן חיי אדם
מנגד טענה העירייה כי היא פעלה באופן מקצועי בהתאם לחוות דעת מהנדסי המחלקה למבנים מסוכנים שקבעו שישנה סכנה מיידית המחייבת את הריסת הבניין, צו המוצא במשורה ובמקרים נדירים בלבד, כאשר במקרה זה לא קיימת חלופה אחרת מלבד ביצוע הריסה מיידית והחלופה של חיזוק ושיקום המבנה נבחנה אך אינה ישימה ואינה ברת ביצוע.
עוד טענה העירייה כי כל עבודה שתתבצע בבניין עלולה לסכן חיי אדם ולא ניתן להיכנס לבניין לצורך ביצוע עבודות שיקום, כאשר כל הסימנים מעידים על המשך קריסה והתמוטטות של הבניין, דבר המעיד על סכנה מוחשית ומיידית ולכן יש לבצע את ההריסה ללא דיחוי.
לטענתה, מול החשש לחיי אדם והסכנה לקריסה מיידית של הבניין עומד שיקול כלכלי של העותרת שלא תקבל זכויות בניה והקלות במסגרת תמ"א 38 ושיקולי תועלת כלכלית שאינם עומדים מול סכנה מיידית ומוחשית לשלום הציבור ובטיחותו, במקום שכבר קופחו חיי אדם.
בית המשפט: "השיקול הכלכלי נסוג מפני השיקול הציבורי"
לאחר ששמע את המהנדסים של שני הצדדים החליט שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), עמית קובי ורדי, לדחות את העתירה, ונימק בפסק הדין: "לפי חוק העזר העירוני אם סבור ראש העיריה על פי חוות דעת המהנדס כי בניין נתון במצב שיש בו סכנה מיידית למחזיקים או לציבור או לנכסים סמוכים, רשאי הוא ליתן צו לסגור מיידית את הבניין ולצוות על פינויו או על הריסתו המיידית, שזו החלופה שנקבעה במקרה זה על ידי מהנדסי העיריה מהמחלקה למבנים מסוכנים.
"שמעתי בקשב רב את מהנדסי שני הצדדים בדיון בפני בעתירה וראיתי שכל צד משוכנע בעמדתו המקצועית".
בית המשפט בחן את סבירות ההחלטה המנהלית והאם נפל בה פגם ממשי המצדיק את התערבותו בהחלטה, ופסק כי: "במקרה זה לא מצאתי מקום לקבוע שלא מדובר בהחלטה סבירה במידה כזו המצדיקה התערבות ו/או שנפל בה פגם מהותי המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטה הנשענת על עמדת הגורם המקצועי העוסק אך ורק בתחום זה –המחלקה למבנים מסוכנים.
אין ספק שהפעלת הסמכות לפי חוק העזר נושאת בצידה פוטנציאל ברור לפגיעה בזכות הקניין של בעל הבניין, אך באיזון הכולל לא מצאתי לקבוע כי מהנדסי המשיבה לא שקלו שיקולים ראויים או לא נתנו להם משקל מתאים במידה המוציאה את החלטתם מחוץ למתחם הסבירות או המידתיות".
גם טענות החברה על כך שהעירייה הוציאה צו הריסה משיקולים כלכליים נדחו: "לא מצאתי גם ממש בטענת העותרת שהעירייה פעלה עקב פאניקה מהאירוע הטראגי בו נהרג אדם ועקב העובדה שפקחים מטעמה עשו ביקורת בבניין מספר ימים קודם לכן ולא זיהו את הסכנה ולכן הם מתעקשים על הריסת הבניין, כך גם לא מצאתי ממש בטענה כי העיריה עומדת על הריסת המבנה כדי לחסוך לה כספים ולהימנע מתמ"א 38 ושזו הוראה מלמעלה שקיבלה המחלקה להריסת מבנים להרוס כמה שיותר מבנים…
"מול הסכנה המיידית הקיימת לשיטת מהנדסי העיריה שהוסמכו בחוק לקבוע זאת ולהוציא צו הריסה מיידי של הבניין עומד שיקול כלכלי של העותרת, כאשר הבניין היה נהרס ממילא גם על ידי העותרת, הטוענת להפסד כספי עקב זאת שהיא לא תוכל ליהנות מהקלות וההטבות של תמ"א 38 של הריסת הבניין ובנייה חדשה בהיקף הזכויות שמקנה תמ"א 38".
בשולי הדברים ציין השופט: "מבלי להביע דעה לגבי האפשרות של העותרת, בדרך זו או אחרת, לקבל פיצוי כספי זה או אחר מהעירייה ו/או גורם אחר על נזקיה ו/או לנסות לקבל את הטבות תמ"א 38 למרות שהבניין נהרס לא במסגרת התמ"א אלא עקב הנסיבות החריגות והמיוחדות של חוק העזר, ברי כי השיקול הכלכלי נסוג מפני השיקול הציבורי של שלום הציבור וביטחונו והחשש לסיכון חיי אדם".
עם דחיית העתירה וביטול הצו הארעי החליט השופט שלא לחייב את החברה היזמית בהוצאות בנסיבות העניין.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
