כיצד היינו רוצים לראות את העיר הישראלית העתידית? האם כאסופה אקראית של בניינים ושכונות הדומים ומזכירים זה את זה, או כעיר חיה, נושמת ומאופיינת ב"באזז" אורבני?
מאת: עמית דובקין, אסטרטג נדל"ן ומומחה לתקשורת
המונח "עיר גנים" (GARDEN CITY) נוצר לראשונה בשלהי המאה ה-19, שנת 1898, על ידי הפילוסוף האורבני הבריטי אבנעזר הווארד, כתשובה לבעיית הערים הבריטיות שסבלו קשות מהמהפיכה התעשייתית, הצפיפות, הרעש, זיהום האוויר, תנאי תברואה ירודים, פערים ומתח חברתי הולך וגדל בין "עשירים" ו"עניים". גם צ'ארלס דיקנס ותומאס הארדי, סופרים בריטים בני התקופה, תארו בצבעים קודרים את העתיד השחור משחור של הערים המתועשות.
ישראל כמעבדת ניסוי לערים גנים
מהרבה בחינות, מדינת ישראל הפכה בטרם הקמתה, עוד בימי המנדט הבריטי, למעבדת ניסוי מעניינת אף בקנה מידה עולמי של "ערי גנים". כך היה בתל אביב הקטנה, שתוכננה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי מתכנן הערים הסקוטי פטריק גדס, תלמידו וממשיכו של אבנעזר הווארד, כך גם הדר הכרמל בחיפה, פרי יצירתו של אדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן בהמשך גם את השכונות הירושלמיות רחביה, תלפיות, בית וגן וקריית משה, על בסיס התפיסה של עיר גנים. ברוב המקרים הניסיונות הללו נחלו הצלחה מרובה.
יוצרי עיר הגנים ראו מול עיניהם את האידיאל של שילוב יתרונות הכפר עם יתרונות העיר. זה בא לידי ביטוי בריכוז מבני מגורים שסביבם שטחים פתוחים ירוקים, הרבה יותר מרחב עירוני, אצבעות ירוקות,, גינות ירק קטנות, שדרות נאות, ערוגות פרחים, הפרדה ברורה בין אזורי מגורים לבין מתחמי תעשייה ותעסוקה, שילוב מתון ונכון של מתחמי בילוי ומסחר עם מתחמי מגורים, שיבוץ מגרשי משחקים, ריהוט רחוב ומקדי פעילות עירוניים ושכונתיים, חשיבה מוקפדת על רחובות שקטים החוצים את שורות בנייני המגורים.
הצלחתן הפחותה של אשדוד, כרמיאל ומודיעין
אם בימי קום המדינה חיו אצלנו כ-650 אלף תושבים עם פחות מ-10 ערים, כשרק עיר אחת, תל אביב, מנתה יותר מ-100 אלף תושבים, כיום מספר התושבים גדל פי 15, לכתשעה מיליון ומספר הערים הרקיע ל-80, כשכבר עשרות ערים שכבר חצו את מספר הקסם, 100 אלף. עובדה זו טרפה את הקלפים, והשינויים האורבניים והדמוגרפים המהירים אילצו את המתכננים להקים במהירות הבזק שכונות ענק וערים חדשות, הן במרכז הארץ והן בנגב ובגליל.
אמנם תפיסת "עיר גנים" לא שבקה חיים, ובאה לידי ביטוי כזה או אחר בערים מתוכננות מהמסד עד לטפחות שהוקמו לאחר קום המדינה, דוגמת אשדוד, כרמיאל או מודיעין, אולם הצלחתן היתה פחותה מזו של קודמיהן ככל שנקף הזמן התרחקה התפיסה התכנונית של מקבלי ההחלטות מהאסכולה ה"רומנטית" של עיר הגנים הקלאסית.
היכן החמימות העירונית?
עובדה זו מטרידה עוד יותר בשנים האחרונות כשיותר ויותר ערים ותיקות תופחות והולכות במהירות עוברות תהליך מזורז של התחדשות עירונית. ברוב המקרים ההתחדשות נטולה לחלוטין לא רק תשתיות משלימות, נושא שכבר דובר רבות בעבר, אלא גם את המרכיב הבסיסי של שכונה עירונית בעלת אופן אינטימי, ירוק המשרתת את איכות החיים היומיומית של תושביה ואיננה רק מקבץ אקראי של בניינים ישנים שחודשו או נבנו במקומם בניינים חדשים גבוהים בהרבה במסגרת תמא 38.
וישנן גם לא מעט דוגמאות של שכונות גדולות חדשות שלא נבנו במסגרת התחדשות עירונית, דוגמת אם המושבות בפתח תקוה, או העיר החדשה חריש בצפון-מזרח השרון, שמתאפיינות אף הן בהעדר חמימות עירונית או שכונתית המתבקשת מ"עיר גנים" או "שכונת גנים" קלאסית. הסכנה הגדולה, לטעמי, בכך שאותן שכונות או ערים חדשות יהפכו עם הזמן ל"פילים לבנים", או במקרה הטוב למתחמים קרתניים, חסרי חמימות עירונית ושכונתית, זאת בשונה לחלוטין מ"ערי הגנים" של המאה הקודמת.
על כן, ולמרות אילוצי הזמן והמחסור הרב בהיצע דיור, יש לטעמי מקום לדיון ציבורי בנושא "כיצד היינו רוצים לראות את העיר הישראלית העתידית"?, האם כאסופה אקראית של בניינים ושכונות הדומים ומזכירים זה או זה, או כעיר חיה, נושמת ומאופיינת ב"באזז" אורבני. ככלות הכל, אין זה מקרה ש"עיר הגנים" תל אביב הפכה לעיר עולם ועיר לשימור על ידי אונסקו. מישהו, אי שם בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כנראה דאג מראש לכך.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
