בני זוג שמכרו דירה, דרשו לאפשר להם לעכב תשלום שומה עד לאישור תכנית חדשה. בית המשפט דחה את דרישתם: "מנוגדת לאינטרס הציבורי"
מהו פרק הזמן שבו הוראות מעבר הנלווה לשינוי חוק מאפשרות לבעל נכס יכול לדחות את המועד לעריכת שומה עבור מכירת דירתו? הסוגיה הזאת, שעוסקת בשינוי שנערך בחוק התכנון והבנייה שקובע כי אישור תכניות כוללניות אינו מחייב הטלת שומה, העסיקה בשנים האחרונות את בתי המשפט ואף את היועצת המשפטית לממשלה, עד שהגיעה לבית המשפט העליון. בסוף השבוע האחרון קבע השופט עוזי פוגלמן כי הוראות המעבר לא מאפשרות למשוך את עריכת השומה ללא הגבלת זמן. העליון דחה בכך ערעור של בעלי הנכס על פסיקה קודמת של המחוזי שהורה להם לשלם את השומה שהוטלה עליהם.
הפרשה המעט מורכבת הזאת החלה בשנת 2017, כאשר המערערים שהם בני זוג, מכרו את ביתם בתל אביב. בעקבות זאת, הוועדה המקומית תל אביב הוציאה לבני הזוג, שומת השבחה בגין שתי תכניות: תכנית תא/ג/1 ("תכנית גגות תל אביב-יפו" משנת 2007) ותכנית תא/5000 ("תכנית מתאר מקומית (כוללנית) תל אביב-יפו" משנת 2016). בני הזוג חלקו על גובה החיוב ופנו בבקשה למינוי שמאי מכריע. ביוני 2018 הפחית השמאי המכריע את גובה ההשבחה בגין כל אחת מהתכניות. בני הזוג לא השלימו עם השומה, והגישו ערר לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב.
בחודש יולי 2018 הסיפור קיבל תפנית, לאחר שנכנס לתוקף שינוי 126 לחוק התכנון והבנייה, אשר תיקן, בין היתר, את הגדרת המונח "תכנית" בחוק, באופן כזה שתכנית כוללנית הוחרגה ממנו. הווה אומר, מיום כניסת התיקון לתוקף אישור תכנית כוללנית אינו נחשב עוד כ"אירוע מס" שמוביל להטלת היטל השבחה באופן מידי. במקום זאת, נקבע מנגנון חלופי שלפיו שומת ההשבחה שנובעת מתכנית כוללנית תדחה עד למועד עתידי, שבו תאושר על השטח תכנית נוספת.
עם זאת, הוראות המעבר קובעות הוראות מיוחדות בנוגע לחייב שנמצא במהלכו של הליך בירור שומה, קרי במקרה של בעל נכס שחייב בהיטל השבחה בגין תכנית כוללנית שאושרה לפני יום הפרסום של התיקון, ואשר מימש את זכויותיו אך טרם שילם את ההיטל. במקרה שכזה, הוא רשאי לבחור בין שני מסלולים. לפי המסלול הראשון, באפשרותו של החייב לשלם באופן מידי בגין ההשבחה, במתכונת הקודמת, זאת אומרת על בסיס התכנית הכוללנית. לחילופין, לפי המסלול השני, יכול החייב לבקש כי השומה תיערך רק לאחר אישורה של תכנית נוספת שחייבת בהיטל; וזאת, אף אם נקבעה שומה, ואף אם נוהלו לגביה הליכי השגה.
"עמדת בני הזוג פוגעת באינטרס הציבור"
כשנתיים לאחר פרסום הוראות המעבר, התנהל הדיון בערר שהגישו בני הזוג. ועדת הערר שאלה את בני הזוג מבקשים אם ברצונם לדחות את עריכת השומה עד לאישורה של תכנית נוספת שחייבת בהיטל. בני הזוג השיבו כי ברצונם להמשיך בבירור הערר, וטענו עוד כי גם לאחר ההכרעה בערר תהיה נתונה להם האפשרות לדחות את החיוב בשומה. זאת מכיוון שהוראת השעה לא נקבה במועד שבו פוקעת האפשרות של החייב לדחות את עריכת השומה על התכנית הכוללנית.
ועדת הערר דחתה את הטענה הזאת, וקבעה, בין היתר, כי טענת בני הזוג שלפיה יש לפרש את הוראת המעבר כך שניתן לבקש את דחיית עריכתו של ההיטל גם לאחר מיצוי הליכי השגה נוגדת את לשון התיקון, וכן את האינטרס הציבורי שבמערכת דיונית יעילה.
בני הזוג ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט הרי קירש דחה את הערעור, וקבע כי למרות שהוראת המעבר אינה נוקבת במועד בו פוקעת האפשרות לדחיית עריכת השומה, אין משמעות הדבר כי החייב רשאי למצות הליכי ערר וערעור, ולהחליט אם לממש אפשרות זו לאחר סיומם. על רקע זה, בית המשפט קבע כי בני הזוג בחרו להמשיך במיצוי ההליכים ביחס לשומה שהוצאה להם, ומשכך ויתרו על האופציה של עריכת השומה בעתיד והימנעות מתשלום החיוב בהווה.
היועצת המשפטית נקראת להכריע
כעת הגיעה הסוגיה לבית המשפט העליון, לאחר שבני הזוג לא הסכימו עם פסיקת המחוזי. השופט פוגלמן, פנה ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שתחווה את עמדתה ביחס לסוגיה. היועצת המשפטית כתבה בחוות דעתה כי היא מתנגדת לפרשנות שהציעו המבקשים, מכיוון שזו לא עולה בקנה אחד עם לשון התיקון ותכליתו, כמו גם עם האינטרס הציבורי שבמניעת הליכי סרק. היועצת המשפטית ציינה עוד כי על החייב לממש את האפשרות לדחות את עריכת השומה תוך פרק זמן סביר מיום פרסום התיקון, וכי נקיטת הליכים לאחר התיקון לחוק או הימנעות מהודעה על בחירתו של החייב במשך פרק זמן ממושך, עשויים להצביע על בחירה לדבוק בשומה המקורית בגין התכנית הכוללנית ולוותר על האפשרות לדחות את עריכתה.
השופט פוגלמן דחה את הערעור של בני הזוג תוך שהוא מבקר את עמדתם שלפיה הם רשאים להם להמשיך ולנהל הליכי השגה על השומה ולדחות את התשלום: "כפי שהדגישה היועצת המשפטית לממשלה בעמדתה, דומה שקיים קושי לא מבוטל בעמדת המבקשים שלפיה הוראת המעבר שבתיקון מס' 126 מעניקה לחייב את האפשרות לנהל הליכי השגה מלאים על שומת היטל השבחה, ולאחר סיומם לבקש את דחיית מועד עריכתה לכשתהיה תכנית משביחה נוספת; זאת, בשים לב גם לשיקולים של יעילות דיונית".
השופט סיים את פסק דינו בביקורת על בני הזוג: "נסיבות המקרה דנן ממחישות את הקושי האמור, מקום שבו מנהלים המבקשים הליכים במשך למעלה מ-6 שנים, וכעת מבקשים לדחות את עריכת השומה למועד שבו תצמח השבחה מתכנית אחרת".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
