הטעות האסטרטגית של הנגיד

אינני מצטרף לחגיגה של קולגות רבים הפותחים בקבוקי שמפניה לכבוד העובדה שנגיד בנק ישראל הואיל בטובו שלא להעלות את שער הריבית. ככלות הכול, אחרי 10 העלאות ריבית רצופות כולנו נותרנו עם האדמה החרוכה שהותיר לנו הנגיד.

טעותו האסטרטגית  של הנגיד באה לידי ביטוי בכך שגם אם  מדד יוני האחרון נותר ללא שינוי וחלה התמתנות בקצב האינפלציה ל- 4.2 אחוזים ומדד הדיור ירד בשיעור זעיר של  0.3 אחוזים , – אין בכך לטעמי שום הישג לנגיד, נהפוך הוא.

בל נשכח כי במהלך 10 העלאות הריבית הרצופות קרו בשוק הדיור דברים חמורים בעשרות מונים, לעומת ה"הישגים כביכול"

שוק הדיור הצטמק בתקופה זו ביותר מ-50 אחוזים, הן בהתרסקות של התחלות הבניה, ירידה של עד כ-40 אלף, הן בירידה  במכירת דירות בכמחצית, והן בהתרסקות מקבילה של שוק המשכנתאות בכ-50 אחוזים. 

בבד בבד הקבלנים, בזה אחר זה , לא ניגשו למכרזי רמ"י, מה שהחמיר עוד יותר את העדר התחלות הבנייה.

לטעמי, נקודת האור היחידה היא בכך שמחירי הדיור בחיפה והצפון עלו ב-11.4 אחוזים במהלך השנה האחרונה, זאת לעומת עלייה ארצית ממוצעת של 7.6 אחוזים, מה שמצביע על כך שישראלים רבים הצביעו ברגליים והלכו יותר ויותר על רכישת דירות במחירים שפויים.

אם כך מדוע, לא החליט הנגיד "לצאת מהקופסה", להפתיע את כולנו ולהוריד את שער הריבית בחצי אחוז? האם פעולה שכזו לא הייתה מכניסה דם חדש גם להמוני קבלנים שהתייאשו זה מכבר מעלויות המימון האסטרונומיות וגם הייתה בבחינת זריקת עידוד לנוטלי המשכנתאות הכורעים תחת הנטל?

נגיד בנק ישראל,  הינו פרופסור לכלכלה בעל שם עולמי. על כך אין כלל וויכוח. אולם, וזה אולם גדול, ההיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל כמו גם מדינות רבות בעולם, הוכיחה לא פעם כי גם טובי הפרופסורים עשויים לבצע טעויות של טירונים.

המושג "אוניברסיטה של החיים" איננו לדידי רק ביטוי של חכמת רחוב גרידא. הוא הרבה מעבר לכך. הוא מאפשר לאותו אדם, תהא השכלתו הפורמלית אשר תהא, לתהות, לתקן לשנות ולנתח מצבים משתנים לא רק by the book, אלא גם ובעיקר על פי המציאות בשטח.

לצערי הרב, ובמהלך שנה תמימה, הלך הנגיד אחרי קונספציה שהתאימה אולי היטב לספרי כלכלה ולהרצאות מלומדות מהקתדרות של מגדלי השן האקדמיים, אולם הייתה מנותקת לחלוטין, זאת בלשון המעטה, מהמציאות  בפועל.

יתרה מכך: אם נבדוק אחורנית את תגובות הנגיד במהלך השנה האחרונה, מידי חודש בחודשו, הן חזרו על עצמן פעם אחר פעם, הדגישו את "סכנת האינפלציה", אולם את הבעיות האמיתיות של המשק בכלל ושוק הדיור בפרט הותירו בבחינת "הערות שוליים".

והיו גם היו במהלך השנה האחרונה לא מעט תמרורי אזהרה מהבהבים שהנגיד, משום מה, התעלם מהם לחלוטין, או במקרה הטוב התייחס אליהם כבעיה משנית זמנית הניתנת לתיקון. אמנה להלן כמה מהם:

האחד, ככל שהעלאות הריבית נקפו, כך גם החמיר משמעותית הנטל על לוקחי המשכנתאות. הנגיד, מלבד לצקצק טיפה בלשונו, לא עשה דבר וחצי דבר מול הבנקים המסחריים על מנת לפתור את הבעיה או לכל הפחות להקל עליה, ובמיוחד כשעל פי הנתונים הרוויחו הבנקים מאז תחילת השנה כ-15 מיליארדי שקלים.

השני, בד בבד לאבן הריחיים שנפלה על נוטלי המשכנתאות, הקבלנים והיזמים לא רק שלא ליקקו דבש, נהפוך הוא, המצב של חלק ניכר מהם החמיר במהלך השנה האחרונה, במיוחד עקב העלייה הדרמטית בעלות מימון פרויקטים. בעיה זו, כידוע, גרמה לכך שקבלנים כלל לא ניגשו למכרזים ובדיעבד תרמה לירידה הדרמטית בהתחלות הבנייה, הנמוכות במהלך העשור האחרון.

השלישי, האינפלציה לא ירדה כלל במהלך השנה האחרונה. הנגיד, במקום ל"אתחל מסלול מחדש", ולעצור את העלאות הריבית, נקט בדיוק במדיניות הפוכה והתעקש שהעלאות ריבית הן המרשם הבדוק לבלימת האינפלציה.

הרביעי, בתום 10 העלאות הריבית התגאה בכך שעליית מחירי הדיור נעצרה. זוהי, לטעמי, "שמחת עניים", המזכירה את הביטוי השגור מעולם הרפואה "הניתוח הצליח, אבל החולה מת".

אין לי אלא להציע לנגיד בנק ישראל שלמען כבודו, ולמען התקווה של כולנו, יסיק את המסקנות הראויות וייקח לפחות "טיפטיפה" אחריות על מצב עסק הביש, שאליו דרדר את המשק הישראלי ובראש וראשונה את ענף הנדל"ן ושוק הדיור!

*כותב המאמר שלום שטרית הוא מנכ"ל ובעלי קבוצת שתית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן