הגיעו עד לבית המשפט העליון, שמתח ביקורת: "יש להצטער על סכסוך השכנים הנמשך במקום שאמור להיות בית"
מה קורה כאשר שני בנייני מגורים סמוכים עוברים תהליך התחדשות – האחד במסגרת תמ"א 38 חיזוק ותוספות, ושני תמ"א 38 הריסה ובנייה מחדש?
הנושא הזה עורר דיון משפטי- תכנוני ממושך, לאחר שדיירי הבניין שעבר תהליך חיזוק פעלו לטרפד את תהליך ההריסה והבנייה מחדש של הבניין השכן, בטענה לצפיפות חריגה שתיגרם. המאבק, שהתחיל בוועדה המקומית, המשיך דרך ועדת הערר המחוזית ובית המשפט המחוזי, שדחה את ההתנגדות, והסתיים אתמול (ד') בבית המשפט העליון, שדחה ערעור שהגישו הדיירים, ופנה אליהם באופן חריג במילים: "יש להצטער על סכסוך השכנים הנמשך במקום שאמור להיות לכולם, בסופו של דבר, בית".
הבניינים במוקד העימות נמצאים ברחוב מאפו בחיפה, וממוקמים אחד בחזית החלקה והשני בחלקה האחורי. שני הבניינים נבנו על אותה חלקה באותו גוש, ורשומים כבניין משותף אחד. לפני כחמש שנים ביצע הבניין האחורי עבודות של תוספות וחיזוק מכוח תמ"א 38. במסגרת החיזוק נוספו לבניין זה 2.5 קומות ו-5 יח"ד, על שש יח"ד שהיו קיימות בו לפני החיזוק. כעת הגיש הבניין הקדמי לוועדה המקומית חיפה בקשה להיתר, לביצוע פרויקט הריסה ובינוי מכוח תמ"א ,38. במסגרת הפרויקט הוצע להקים בניין מגורים בן 6.5 קומות מעל שתי קומות חנייה תת קרקעית, הכולל 18 יח"ד במקום 6 יחידות שקיימות היום.
הוועדה המקומית דחתה את ההתנגדות לבקשה להיתר, שהגישו דיירי הבניין האחורי ואישרה את הבקשה. על כך הוגש ערר לוועדת הערר. הוועדה דחתה את רוב טענות העוררים, ואישרה את הבקשה להיתר, למעט תוספת של אגף שאותו ביקשה החברה היזמית. גם פנייה למפקחת על המקרקעין נגד הפרויקט נדחתה.
על רקע זה, הגישו דיירי הבניין האחורי עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד החלטת ועדת הערר. כי הצפיפות של יחידות הדיור, כפי שאושרה בהחלטה המקורית, חורגת מהמקובל בהיבט התכנוני ומהווה פגיעה בעותרים ובבעלי הדירות בבניין האחורי, עוד נטען, כי פרויקט בבניין החזיתי משנה באופן ניכר את פני הסביבה, תוך שילוש ואף יותר, של הבנייה הקיימת כיום, גורם לצפיפות חריגה ביחס לחלקו היחסי של הבניין הקיים במקרקעין, יוצר מחסור במקומות חנייה, פוגע בהסדרי התנועה במקרקעין ובכך גורם לפגיעה קשה בעותרים ובקניינם.
עוד נטען כי מספר היחידות הכולל, בסך 29 יח"ד, אשר אושר על הקרקע (11 יח"ד בבניין האחורי ועוד 18 יח"ד בבניין הקדמי) חורג מהיקף צפיפות של 16 יחידות לדונם, שהיא הצפיפות המקובלת.
ועדת הערר המחוזית השיבה כי הזכויות הקנייניות של העותרים אינן מוחלטות וכי מולן עומדת תכלית תמ"א 38, שהיא תכנית בעלת חשיבות לאומית וציבורית רבה, הבאה להקל במצוקת הדיור, שהיא בעיה לאומית כלל ארצית ולחזק מבנים נגד רעידות אדמה. עוד מציינת הוועדה, כי נוכח העלויות הגבוהות הכרוכות בפרויקט הריסה-בנייה, אל מול העלויות של פרויקט חיזוק, קבעה תמ"א 38 תמריצים מורחבים לעידוד ביצוע פרויקט הריסה בנייה, בניגוד לפרויקט חיזוק בלבד.
השופטת תמר שרון נתנאל החליטה לדחות את העתירה, וכתבה בפסק הדין: "העותרים לא הראו כי צפיפות יחידות הדיור, שאושרה, חורגת מתמ"א 38 או פוגעת, שלא כדין, בקניינם. דיירי הבניין האחורי מיצו את זכויותיהם לפרויקט על פי תמ"א ,38 באופן בו בחרו. בחירתם של דיירי הבניין האחורי, בזמנו, לבצע פרויקט חיזוק ולא פרויקט הריסה-בנייה, אינה יכולה למנוע מדיירי הבניין הקדמי לבצע פרויקט של הריסה-בנייה, העומד בתנאיה ובדרישותיה של תמ"א 38".
לאחר דחיית העתירה, הגישו דיירי הבניין האחורי ערעור לבית המשפט העליון. בעקבות המלצת השופטים דפנה ברק ארז, דוד מינץ ואלכס שטיין, החליטו המערערים לחזור בהם מהעתירה. עם זאת, השופטים סיימו את פסק הדין במספר מילים שפונות לדיירים: "לא נוכל לסיים מבלי להוסיף את שאמרנו גם לצדדים בעל פה – כי יש להצטער על סכסוך השכנים הנמשך במקום שאמור להיות לכולם, בסופו של דבר, בית. הזכויות שמורות במישור המשפטי, אך במישור האנושי של החיים עצמם טוב היה לו נמצאה הדרך לסיים את ההליכים".
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
