בעל דירה חתם על זיכרון דברים למכירתה אולם סירב לקיים את ההסכם, ונתבע. השופט לא חסך ממנו ביקורת: "עדות כוזבת"
הסכם זה הסכם: בית המשפט אכף זיכרון דברים למכירת דירה והורה לבעליה למכור אותה לתובע. בית המשפט הורה לבעל דירה לקיים את זיכרון הדברים, ולמכור את הנכס שלו לתובע. הנתבע, שלדבריו סובל מדמנציה, טען כי ההסכם זויף, אך השופט דרור ארד איילון מבית המשפט המחוזי מרכז, דחה את טענותיו וקיבל את התביעה שהגיש הרוכש לאכוף את זיכרון הדברים: "ברור שהצדדים ציפו להתקדם לחתימת הסכם מפורט, שיערך בידי עורכי הדין".
הסיפור החל לפני שנתיים, כאשר הנתבע, (71), בעליה של דירה ברחוב עין גנים בפתח תקווה, חתם על זיכרון דברים עם התובע למכירת הדירה בתמורה למיליון וחצי שקל. הרוכש שילם במעמד החתימה 100 שקל כמקדמה. לטענת התובע, לאחר החתימה, הנתבע ניתק מגע והחליט להכשיל את העסקה, ובשיחה נוספת ביניהם התכחש, לכך שמכר את הדירה.
הנתבע טען בתגובה כי המסמך שהוגש מזויף. הוא טען עוד כי התובע ואחיו, שהיה עמו במעמד החתימה, ניצלו את העובדה שהלך לשירותים ונעלמו מהדירה עם המסמך. לדבריו, הם הוסיפו פרטים נוספים כשלא היו בדירה, ורק אחר כך העבירו את המסמך המלא בווטסאפ. עוד טען הנתבע כי הוא חולה אונקולוגי וסובל מדמנציה, וכי הוא לא הסכים למכור את הדירה במחיר שבו נקב התובע – 1.5 מיליון שקל. הוא טען כי דרש 1.65 מיליון שקל, אך התובע ואחיו כתבו במסמך סכום אחר, של 1.5 מיליון שקל.
השופט ארד איילון דחה את טענת הנתבע שלפיה המסמך זויף. השופט נעזר בתמליל של הקלטת המפגש בין הנתבע לתובע, במעמד החתימה על זיכרון הדברים. השופט כתב בפסק הדין כי: "אבן הראשה של הגנת הנתבע היא טענת הזיוף, שלפיה 'התמורה', 'הכסף', 'מיליון וחצי שקלים', לא נכללו במסמך עליו שחתם, והוספו רק לאחר החתימה ולאחר שהתובע ואחיו יצאו מהדירה. טענה זו הופרכה באופן חזיתי ומלא. לא רק שהסכום נאמר ונכתב בזיכרון הדברים לפני החתימה, אלא שהנתבע אישר אותו במפורש עוד לפני שחתם. ועוד: בניגוד לטענות הנתבע אין בתמליל אזכור לאמירה של התובע '1,600,000' (שקל) ואין איזכור לדרישה של הנתבע למחיר של '1,650,000 שקל' כטענתו בתצהיר".
השופט קבע עוד כי: "גרסת התובע, שהתמורה שנכתבה בזיכרון הדברים, 1.5 מיליון שקל נאמרה במפורש והוסכמה בין הצדדים, עדיפה בעיניי לאין שיעור על גרסת הנתבע". כמו כן, השופט התייחס למקדמה של 100 שקל ששילם התובע במעמד החתימה, וקבע כי: "לחתימתו של הנתבע על זיכרון הדברים המלא, בנוסח שהוצג בכתב התביעה, יש משקל ממשי ועצמאי. שלב החתימה לא היה טכני ובמהלכו ביטא הנתבע בדרישת תשלום המקדמה 'כדי לאשר אותו', ובברכת ההצלחה בסיומו – הסכמה מלאה".
השופט התייחס לטענת הנתבע על מצבו הרפואי, שלפיה הוא חולה אונקולוגי הסובל מדמנציה. "לא הובאה בפני חוות דעת רפואית בדבר זיכרונו וכשירותו להשתתף בהליכים משפטיים. לפי התרשמותי בקדמי המשפט ובדיון ההוכחות, אין זיקה בין מחלותיו של העד לעדותו, ואף לא לעצם התקשרותו בזיכרון הדברים. כאמור, טענתו העיקרית היא, שההסכם זויף, ולא שלא הבין את תוכנו, ולטענה זו אין זיקה למצב בריאותו".
אם לא די בכך, השופט מתח ביקורת על הנתבע, וקבע כי שיקר: "הנתבע בחר בחירה מודעת להכחיש את זיכרון הדברים בנוסחו המלא, ולהציג גרסה כוזבת בעניין זה. לא מדובר בשגגה, בפרט מקרי או בסתירה בין גרסאות, אלא בעדות כוזבת בעניין עובדות היסוד של עילת התביעה, עדות שבה הנתבע שיקר במצח נחושה".
בסופו של פסק הדין, כתב השופט כי התחמקותו של הנתבע מהשלמת המכר, מלמדת שנדרשת אכיפה של זיכרון הדברים, קרי אכיפת המכר, כפי שהוסכם בין הצדדים. הוא הורה לנתבע למסור את דירתו בתמורה ל-1.5 מיליון שק, ואף הטיל עליו הוצאות בסך 40,000 שקל.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
