נשות הנדל"ן חייבות היום יותר מתמיד לעמוד בראש העשייה

בדרך כלל מאמרים מהסוג הזה מתפרסמים לרגל יום האישה הבינלאומי החל מידי שנה ב-8 במרץ, אולם הפעם אחרוג ממנהגי, לאור הירידה התלולה בייצוג נשים בממשלה ובכנסת  ולמוסדות השלטון בכלל ומעבר לכך, לאור הצעות החקיקה החדשות בכל תחומי החיים, שעלולות לפגוע אנושות בזכויות נשים, בהן דחיית חוק האיזוק האלקטרוני, ביטול החובה להפנייה שוויונית של נשים למכרזי כוח אדם ועוד – מול כל אלה עלול מעמד הנשים בחברה הישראלית לחזור עשרות רבות של שנים אחורנית. האווירה הכללית בוודאי גם לא תורמת לחיזוק נשים בענף הנדל"ן, המשווע לכניסתו של הכוח הנשי לתפקידים בכירים.

מאידך, נתוני למ"ס שפורסמו במהלך הימים האחרונים, מצביעים על מגמה ברורה, לפיה  במהלך השנים הבאות יותר ויותר נשים ישתלבו בצמרת עולם העסקים, וזה כולל גם את ענף הנדל"ן לסוגיו.

על פי אותם נתונים, קיים רוב מובהק ביותר של נשים שסיימו תארים אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל, כ-63 אחוזים תואר ראשון, כ-84 אחוזים תואר שני ולמעלה מ-50 אחוזים מבעלי תואר דוקטור. אם נשווה את האחוזים המרשימים הללו לאלה שהיו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, אזי מדובר במהפך שהושלם במלואו, שכן באותן שנים בקושי 10 אחוזים מהנשים היו בעלי תואר אקדמי, שלא לדבר על בקושי אחוז אחד תואר דוקטור.

יתרה מכך: גם אחוז הנשים שסיימו תואר ראשון ושני ומקצועות טכנולוגיים מובהקים הקשורים קשר הדוק לענף הנדל"ן, הולך ועולה במהירות רבה, ולדוגמא אחוז הנשים בקרב מסיימים בפקולטות להנדסה ולאדריכלות כבר עולה על שליש. בתור מנכ"לית של קבוצת נדל"ן ציבורית וכמי שסיימה תואר שני במנהל עסקים, אני רואה במגמה זו לא רק הגשמה הלכה למעשה של שוויון בין המגדרים, אלא גם ובעיקר, מגמה ברורה של יותר ויותר השתלבות נשים בצמרת קבלת ההחלטות בענף הנדל"ן, ובכל הדרגים האפשריים.

ואכן, ובמיוחד במהלך השנים האחרונות, יוצא לי להיפגש עם יותר ויותר נשים המשולבות בעמדות מפתח בתחום הנדל"ן-  עורכות דין, שמאיות מקרקעין, מנהלות שיווק ובמיוחד אדריכליות, מתכננות ומהנדסות של רשויות מקומיות, נשים העומדות בראש וועדות תכנון ובנייה מקומיות ומחוזיות, במנהל התכנון ובפורומים נכבדים ומשפיעים נוספים. אולם, וזה אולם גדול, עוד קיימת כברת דרך נכבדה עד שהנשים יהיו בפוזיציה של לתקן את הטעון תיקון בשוק הדיור. 

למשל, העובדה שפילוח הדירות בשוק מותאם ברובו הגדול למבנה התא המשפחתי שהיה טיפוסי למאה שעברה, ועבר במהלך העשורים האחרונים שינויים מפליגים, קשורה לכך שנשים לא היו מספיק מעורבות. למשל, עדיין כ-85 אחוזים מהדירות בשוק הינן גדולות בנות 4 ו-5 חדרים, זאת שעה שכ-40 אחוזים ממשקי הבית בקירוב היו מסתפקים בדירות קומפקטיות בנות 2 ו-3 חדרים. אין לי ספק שאם נשים היו מעורבות בקבלת ההחלטות, הפילוח האנכרוניסטי הזה היה משתנה זה מכבר.

למשל, עדיין חוזרת על עצמה הטעות בה נבנות בחופזה שכונות ענק, זאת עוד בטרם יהיו בהן תשתיות כבישים, מדרכות, מוסדות חינוך וציבור כהלכתן, פארקים ומסלולים בטוחים שבהם ניתן יהיה לטייל עם תינוקות או שהילדים ילכו לבית הספר או למגרש המשחקים בבטחה, ללא צורך לחצות כבישים סואנים.

על כן השילוב של "נקודת המבט הנשית" בהחלטות שהינן, לכאורה, מקצועיות נטו, חשובה לטעמי אם חפצים כולנו באיכות חיים טובה לכל בני המשפחה ולא לראות רק במספר הדירות שייבנו בתוך שנה נתונה, בבחינת מספר אריתמטי גרידא של התחלות בנייה כך וכך.

ובאותו יום בו נתבשר על מינוי שרת הבינוי והשיכון, ולטעמי זה יקרה ביום מן הימים, נדע כי המהפך הושלם וכי לא בכדי נתוני למ"ס מציבים אותנו, הנשים, כרוב בוגרי האוניברסיטאות והמכללות – זאת על אף ולמרות כוונת המחוקקים להחזיר אותנו לימי הביניים החשוכים!

*כותבת המאמר צאלה רוזנבלום עמור היא מנכ"לית קבוצת מ.אביב 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן