הדיירים ישתתפו בתיקון בהיקף 165,000 שקל. המפקח על המקרקעין ציין: "אני מודע לתסכול הנתבעים, אך זהו הדין"
מה קורה כאשר חברה קבלנית, שבבעלותה נכס בבניין שאותה בנתה, מגישה תביעה נגד הדיירים בגלל ליקויים בבנייה שהיא עצמה אחראית להם? מתברר כי בתור בעלת נכסים, החברה אכן רשאית להגיש תביעה שכזו – ולזכות בה. המפקח על המקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, שבפניו נדונה התביעה, הבין את הפרדוקס הטמון בה, ודאג להבהיר לנתבעים: "אני ער לכך כי בראייתם של הנתבעים, הניתוח המשפטי שלעיל עשוי להביא לתוצאה מעט מתסכלת. ואולם, זהו הדין".
חברת לז רום, שהגישה את התביעה, חובשת שני כובעים: בכובעה הראשון, היא הבעלים הרשום של שלוש יחידות בבית המשותף ברחוב סמילנסקי בנתניה. בכובעה השני התובעת היא החברה הקבלנית שבנתה את הבית המשותף לפני כארבעים שנה. בתביעה שהגישה נגד נציגות הבניין ונגד מספר דיירים בבניין, נטען כי לפני מספר שנים התגלו סימני רטיבות בחלקים נרחבים בשניים מתוך שלושה מהנכסים של החברה. סימנים אלה, ניתן, מקורם בכשלי איטום ברחבת הלובי והחניה המשותפת הנמצאת מעל נכסי התובעת, בצנרת ביוב משותפת ובחצר אנגלית הנמצאת בצמוד לנכסי התובעת ונכללת אף היא ברכוש המשותף.
עוד נטען כי החברה ניסתה לטפל בעצמה ברטיבות ונמנעה מלפנות לנציגות, אך למרות ניסיונותיה, הרטיבות לא פסקה ואף החריפה. התובעת פנתה לנציגות לתקן את הליקויים ברכוש המשותף, אין ספור פעמים, אך נענתה כי תיקון כשלים נטענים אלו איננו באחריות הנציגות אלא באחריות התובעת.
בכתב ההגנה מטעם הנציגות נטען כי סימני הרטיבות הנטענת הופיעו זמן קצר לאחר השלמת בניית הבית לפני 36 שנים, ולכן יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. עוד נטען, כי התובעת לא טרחה לפעול במשך שנים ארוכות להסרתם ולכן יש לראות אותה כמי שזנחה את תביעתה. עוד הודגש בכתב ההגנה כי התובעת היא החברה הקבלנית שבנתה את הבניין, ואם לא ביצעה את האיטומים הנדרשים ברכוש המשותף עליה ורק עליה מוטלת האחריות והחובה לתקן את הליקויים. מכאן, נטען עוד, שתביעתה לחייב את הנציגות בביצוע עבודות האיטום הנדרשות איננה צודקת ואף לוקה בחוסר תום לב.
המפקח שטיינברג, שביקר בבניין, כתב בפסק הדין כי התרשם שניתן להיווכח בסבירות גבוהה כי סימני הרטיבות הינם פועל יוצא מהיעדר איטום תת רצפתי תקין בשטחי המיסעה, שטח הלובי החיצוני המקורה והחניות הצמודות השייכות לנתבעים. עוד כתב המפקח: "אני סבור בסבירות גבוהה כי נזקי הרטיבות שנצפו בקירות הקומה התחתונה הינם פועל יוצא מכשל משולב של היעדר מערכת איטום וניקוז תקינים בחצר".
המפקח כתב בהחלטתו כי על פי תקנון הבית המשותף וחוק המקרקעין, חובתו של בעל דירה וכן חובת נציגות הבית המשותף לתקן ליקוי בדירה או ברכוש המשותף בהתאמה, העלול לגרום נזק לדירה אחרת. חובה זו, קבע המפקח, מנותקת מהשאלה, האם הליקוי נובע ממעשיה או ממחדליה של הנציגות או של בעל הדירה האחרת.
בנסיבות אלה, נפסק, העובדה שהתובעת היא החברה הקבלנית שבנתה את הבית לפני כארבעים שנה, אינה מבטלת את זכויותיה כבעלת דירה בבית המשותף לפנות בדרישה לבעלי הדירות ולנציגות הבית המשותף ולדרוש תיקונים הגורמים לרטיבות ביחידות שבבעלותה. "טענות הנתבעים המייחסות לתובעת ליקויים רשלניים בביצוע הבניה, אינן רלוונטיות להכרעה שלפני", כתב המפקח.
"אני ער לכך כי בראייתם של הנתבעים הניתוח המשפטי שלעיל עשוי להביא לתוצאה מעט מתסכלת ואולם, זהו הדין, ואיני רואה דרך בגדרי הליך זה למנוע מהתובעת לעמוד על כך שהנציגות ובעלי הדירות האחרים יקיימו את חובותיהם כלפיה", נכתב בפסק הדין.
המפקח הורה לנתבעים – הנציגות ובעלי הנכסים הצמודים לנכסיה של התובעת, להשתתף בעלויות תיקון הנזקים, המוערכים ב-165,000 שקל. עם זאת, המפקח לא הטיל על הנתבעים הוצאות משפט, וציין, תוך שהוא מותח ביקורת על התובעת: "חלק מהרטיבות מקורה בכשלי איטום שנמצאו בחניות הצמודות ליחידות התובעת, ובכך, למעשה, התובעת בעצמה תרמה לנזקי הרטיבות ביחידותיה".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
