ועדת הערר מחוז ירושלים בראשות עו"ד בנימין זלמנוביץ' אישרה את פתיחת סניף איקאה באזור התעשיה אשתאול, תוך שהיא דוחה ערר שהגישה מתכננת המחוז, בטענה כי במבנה בוצעו שינויים תכנוניים. הוועדה מתחה ביקורת חריפה על הגשת הערר: "על מה זעקה העוררת זעקה גדולה ומרה?"
בני זלמנוביץ' // יח"צ
בהחלטה תקדימית, מותחת ועדת ערר ביקורת חריפה על מתכננת המחוז: הוועדה המחוזית ירושלים אישרה בשנת 2019 תכנית המאפשרת את הקמת סניף איקאה, באזור התעשיה אשתאול אלא שלפני מספר חודשים, לאחר שהוקם המבנה, אישרה הוועדה המקומית מטה יהודה לשנות את החלוקה הפנימית בתוך המבנה ולהוסיף שטחים ללוגיסטיקה ואחסנה. באופן חריג, על החלטה זו הגישה ערר מתכננת הוועדה המחוזית ירושלים, שירה תלמי באבאי, בטענה שהבינוי במקום סותר את התכנון המחוזי והארצי וכן, בטענה שאין לאשר את הבינוי בשל עבירות הבניה שנעשו במקום.
לאחר שקיימה דיון וסיירה במקום, החליטה ועדת הערר לדחות את הערר ואישרה את פתיחת המתחם. בהחלטה התקדימית, שניתנה אמש (17.5), עליה חתום יו"ר הוועדה בנימין זלמנוביץ', נכתב כי ועדת הערר סברה שמדובר בתכנון המנצל את הקרקע בצורה הטובה ביותר ואין בעבירות הבנייה בכדי לשנות מההחלטה, כאשר המשמעות של כך הייתה תכנון פחות טוב ויעיל. יחד עם זאת, וועדת הערר לא חסכה ביקורת ביחס לעבירות הבנייה שבוצעו על ידי היזם.
"לטעמנו החלטת הוועדה המקומית ניתנה בסמכות ובסבירות והיא תואמת את התכניות החלות על המקרקעין ומשקפת את התכנון הראוי ואת ניצול הקרקע היעיל והנכון", נכתב בהחלטה, "כמו כן, שוכנענו שאין בעבירות הבניה הנטענות, בנסיבות שבפנינו, כדי להוות משקל נגד להחלטה התכנונית הראויה והנכונה".
הוועדה בראשותו של זלמנוביץ', אף מתחה ביקורת קשה על הגשת הערר: "מציעים אנו לכל מי שיבקר החלטה זו שייצא לשטח. למעשה כל מי שיסע על כביש 38 בואכה העיר בית שמש לא יבין על מה זעקה העוררת זעקה גדולה ומרה? על המקרקעין בנוי בהיתר מבנה הנישא לגובה של 14 מטר האמור לשמש כחנות איקאה, כל מה שמבקשת התכנית לעשות זה לנצל את המקרקעין טוב יותר, כך שבמקום מבנה הנישא לגובה של 14 מטר ובתוכו 17 אלף מ"ר עיקרי, יהיו בתוכו 25 אלף מ"ר וזאת באמצעות חלוקת החלל הקיים בהיתר באופן שונה; הא ותו לא".
ועדת ערר מדגישה עוד, שמהרגע שנקבע כי החלטת הוועדה המקומית מטה יהודה משקפת את התכנון הטוב ביותר, הרי שאין בעבירות הבניה שנעשו בכדי לשנות מהחלטה זו. יחד עם זאת, אין בכך בכדי למנוע מרשויות האכיפה לטפל בעבירות הבניה, ככל שישנן, במישור הפלילי שאינו באחריות מוסד התכנון אלא באחריות רשויות האכיפה.
"המעיין בהררי הדפים והמסמכים שבפנינו יתקשה להבין את פשרו ומהותו של ערר זה", נכתב בהחלטת הוועדה, "בסופו או שמא בתחילתו של יום ערר זה עיקרו בשאלה האם התכנית נשוא ערר זה נזקקת לאישורה של הועדה המחוזית בהתאם להוראות המעבר של התמ"מ (תכנית מתאר מקומית); הא ותו לא. אלא שטענה זו סמויה מן העין ולמצער נבלעת היא בין הררי הטענות. חלף טענה זו בחרה העוררת את עיקר טיעוני הערר (שכאמור לא מתייחס כלל לעבירות הבניה) להקדיש לסעיף 109 לחוק ולמגמות תכנון שאינם בסמכות ועדת ערר זו. בנוסף ומשעה שנגלו לעיני העוררת עבירות הבניה הרי שזנחה היא את שאר טיעוניה והתמקדה בעבירות הבניה, אלא שעבירות הבניה הינם, כאמור, שיקול משיקולי מוסד התכנון בשאלה לאשר או לא לאשר אך אין זה בסמכותנו לאכוף את דיני המקרקעין".
זאת ועוד, ועדת ערר מחזירה את הכדור לידי מתכננת המחוז, ומותחת ביקורת קשה לעניין תכנון פתרונות החניה, במסגרת הליכי אישור התוכנית: "טענותיה של העוררת בדבר פתרונות חניה בשטח המיועד לתעשייה או טענותיה שעבירות הבניה, הנטענות, משפיעות על המופע של הבינוי קשים הם. וכי לא העוררת היא זו שהתירה את הקמת החנות בקונטור הקיים? וכי לא ידעה העוררת שחנות איקאה נזקקת לחניות רבות? וכשכתבה בהחלטה לאישור התכנית הראשונה שפתרון החניה ייבחן היכן סברה שתמוקם החניה?".
סוף דבר, משמעות החלטת ועדת הערר, היא כי שטחים שאושרו לבניה בתכניות מפורטות בוועדה המחוזית, לפני אישורה של תכנית המתאר המחוזית ושעל פי חוק בסמכות הוועדה המקומית לערוך בהם שינויים – אינם נזקקים לאישור נוסף בוועדה המחוזית.
עמדה זו של וועדת הערר תומכת ומאשררת את האחריות והסמכות שנתן המחוקק לוועדות המקומיות לשם ייעול ופישוט הליכי התכנון, על פני סרבול הליכי התכנון והוספת "תחנה נוספת" בוועדה המחוזיות, לאחר שזו כבר אישרה תכנית מפורטת.
כמו כן, ועדת הערר הדגישה את החשיבות של שיקולים רחבים יותר, ביניהם יצירת מקומות תעסוקה, במיוחד בפרפריה, על אחת כמה וכמה נוכח מגפת הקורונה שפגעה פגיעה קשה במשק ובשוק העבודה.
בחן את עצמך: האם אתם בקיאים בתחום ההתחדשות העירונית
לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
