השופטת דלית ורד פסקה: "אני סבורה כי ענייננו נמנה על המקרים הנדירים והחריגים בהם ראוי לסלק את התביעה על הסף"
נמחקה על הסף תביעת דייר סרבן נגד יזמית תמ"א 38: בית משפט השלום בתל אביב קיבל בקשה של חברה יזמית למחוק תביעה שהגיש דייר סרבן להגדיל את התמורות שאותן קיבל במסגרת חוזה תמ"א 38/2. לטענת הדייר הסרבן, הוא קופח בתמורות ביחס לשכניו, אך השופטת דלית ורד קבעה כי הדייר נמנע מלהעלות את טענות בדיון מול המפקח, וקבעה כי ההליך "נמנה על המקרים הנדירים והחריגים בהם ראוי לסלק את התביעה על הסף".
החברה הנתבעת התקשרה עם בעלי זכויות בבניין מגורים ברחוב דניאל בבת ים לביצוע פרויקט תמ"א 38/2 – הריסה ובנייה. ההסכם נחתם על ידי כל הדיירים, למעט שני דיירים – התובע ודיירת נוספת. בעקבות זאת הגישו דיירי הבניין תביעה בפני המפקח על המקרקעין בחולון, שאליו הדייר התובע לא התייצב. לאחר שהמפקח קיבל את התביעה והסמיך עורכי דין לחתום בשם התובע על הסכם מול היזמית, נחתם ההסכם מול כל בעלי הזכויות בבניין. בהסכם נכתב כי התובע, שהיה בעל דירת 48 מ"ר, יהיה זכאי לדירה בשטח של 71 מ"ר (תוספת של 23 מ"ר) בקומה גבוהה יותר – כאשר הרחבה לה היו זכאים הדיירים הייתה כמעט שווה, ונעה בין 23 ל-25 מ"ר.
התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, בין השאר בטענה כי לא ידע על קיומו. המפקח דחה את הבקשה, בין השאר על רקע העובדה שהדייר לא התייצב לדיון למרות שקיבל את התביעה לידיו.
בעקבות זאת, הגיש התובע תביעה לבית המשפט המחוזי, ודרש בין היתר, להוציא צו שיורה ליזמית לתת לו דירת תמורה התואמת לדירתו הקודמת, וכן לתמורה שוויונית בין בעלי הדירות. לדבריו, הוא זכאי לדירה בת 3 חדרים בשטח של 79 מ"ר (תוספת של 31 מ"ר), וכן דמי שכירות התואמים את גודל דירתו ופיצוי בגין עוגמת נפש.
היזמית בתגובה ביקשה למחוק את התביעה על הסף. היזמית טענה, בין השאר, כי טענותיו של התובע נדחו על ידי המפקח. לטענתה, לתובע עמדה שעת כושר להעלות ראיות ולהידיין באשר לתמורות בדיון מול המפקח, אך הוא בחר שלא להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון בעניינו, למרות שידע עליו מבעוד מועד. עוד טענה היזמית כי המפקח חייב את התובע לחתום על הסכם מולה, מבלי להזכיר כי יש לתובע זכות להגיש תביעה נפרדת בגין התמורה המופחתת. עוד נטען כי הדרך היחידה לתקוף את החלטת המפקח הייתה באמצעות הגשת ערעור, אך התובע לא עשה כך.
עוד טענה היזמית כי התביעה הוגשה בשיהוי. מאז פסיקת המפקח בפסק דין חלוט חלפו שנתיים, שבמהלך התקדמה היזמית בפרויקט, שנמצא כעת בשלב מתקדם לאחר שהושקעו בו מיליונים ולאחר שהדיירים, ביניהם התובע, פונו ממנו לדירות חלופיות שעבורן היזמית משלמת שכר דירה.
השופטת ורד נעתרה לבקשת היזמית. "הייתה לתובע הזדמנות להעלות את טיעוניו בפני המפקח, על מנת לטעון כי דירת התמורה שקיבל אינה שוויונית לדירה שקיבל שכן מסוים, אך הוא נמנע מלהעלות סוגיה זו. עתה הוא מבקש סעד אשר ייתן לו עדיפות על דיירים אחרים, מבלי שצירף אותם לתביעה, הגם שלא מן הנמנע כי יש להכרעה בטענתו השלכה לגביהם". השופטת ציינה עוד כי התובע דורש הרחבה גדולה בלפחות 6 מ"ר מיתר שכניו – תוספת של 31 מ"ר, בעוד שיתר הדיירים זכאים להרחבה שנעה בין 23-25 מ"ר".
השופטת הוסיפה כי התביעה שהגיש התובע עוקפת את פסק הדין של המפקח, שעל פי נחתם הסכם תמ"א בשמו של התובע, הקובע את התמורה אשר לה הוא זכאי. בהמשך כתבה השופטת כי את טענותיו, היה על התובע להעלות במסגרת ההליך שהתנהל בפני המפקח. "לתובע ניתנה הזדמנות מלאה להעלות את מלוא טענותיו, אך הוא נמנע מכך", נכתב.
את פסק הדין סיימה השופטת במילים: "לאור האמור, אני סבורה כי ענייננו נמנה על המקרים הנדירים והחריגים בהם ראוי לסלק את התביעה על הסף". בנוסף, השופטת הטילה על התובע הוצאות בסך 2,500 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
