ערים עם הסכם גג מצליחות בענק, אז למה להרוס?

מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית ולמרות האתגרים שכרוכים בשיקום ישובי עוטף ישראל בדרום ובצפון, המדינה בבולמוס הקמת ישובים חדשים קטנים ומגזריים:
ישוב בשם "רובע האלה" המיועד לחרדים מוצג כביכול כשכונה של קריית מלאכי – אלא שבינו לבין העיר חוצצים שני כבישים ראשיים, והוא מנותק ממנה לחלוטין כאשר למעשה הבנייה תבלע את מושב תימורים השכן.

ישוב וילות חדש בנגב בשם דרור מוקם על חורבות אום אל חירן. מדובר בישוב שבו ניתנה קדימות לאנשי מכינת בני דוד מהישוב עלי, שהקימו גרעין התיישבות במחנה זמני סמוך לדרור.
בין אופקים לבאר שבע מוקם עוד ישוב וילות באשל הנשיא, שיציע מגרשים של עד 800 מ"ר.
ביולי 2024 אושרה הקמת היישוב החרדי תלה בשטחי המועצה האזורית בני שמעון. 

באוגוסט 2023 המועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה להפקדה את התוכנית להקמת חבל התיישבותי חדש באזור ערד בשם "מבואות ערד" הכולל חמישה יישובים כפריים, שלושה מהם מיועדים לציבור הכללי, אחד לחרדים ועוד אחד לבדואים. לישובים כבר יש שמות- מרווה (המיועד לאוכלוסייה הבדואית), עירית, חבצלת הנגב, שלהבית וצבר.
כל הישובים האלה הם רק בנגב, כאשר ישובים נוספים מתוכננים גם בגליל.
אפשר להבין את הצורך האדיר שקיים למגזר החרדי שגדל בקצב גדול ורוב הערים החרדיות לא ניתנות להרחבה. הדבר גורם למצב שאנשים מתחילים לגור בערים מעורבות מה שגורם לקשיים כי הדבר גורר צורך גדול בשטחים חומים (שטחי ציבור).
הצורך במתן מענה לגידול באוכלוסיה בכלל ובקרב המגזרים הבדואי, החרדי והחרדלי שמעוניינים לגור בישובים קהילתיים משלהם ברור. גם הצורך בישוב הנגב ברור וכך גם הסדרת הישובים הבדווים ועצירת התפשטותם לשם שמירה על הסביבה והמשילות, אלא שהקמת ישובים קטנים מרובים ומפוזרים יהיה בכיה לדורות.

קחו למש את העיר באר שבע שנאבקת כל העת להיות אטרקטיבית לתושבים ולמרות הסכמי גג, שכונות חדשות, השקעה בתשתיות ועוד, משקיעים בב"ש לא מגיעים, בין היתר בגלל שהיא נאלצת כל העת להתמודד עם עוד ישובי וילות שקמים סביבה. 

ההתנגדות להקמת ישובי וילות מגזריים קטנים ומפוזרים היא מקיר לקיר- החל בארגוני הסביבה, ראשי ערים וישובים שכנים, ראשי מועצות אזוריות ומתכנני ערים ולא בכדי.
ראשית ברור כי השקעה ביישוב חדש תבוא על חשבון השקעה ופיתוח של יישובים קיימים ותפגע בשטחים הפתוחים באזור. כמות המשאבים הכרוכה בהקמת ישובים חדשים אדירה ולוקחת שנים רבות תוך ריתוק כספי ציבור אדירים לצורך הקמת תשתיות חדשות שעולות הון עתק. די לציין שכל ישוב חדש דורש עוד כניסה ועוד כביש וכו' מה שמעמיס עוד יותר על התשתיות, עומסי תנועה, תקציבים ועוד.
כדי להבין את המשמעות די להביט בתנופת הבניה בשנים האחרונות בישובים כמו נתיבות, אופקים, קריית מלאכי ואחרים שהיו גרעוניים ורק בזכות הסכמי גג יכלו לקדם הקמת שכונות חדשות, להזרים דם חדש לעיר ולהתאזן כלכלית. 

הביקושים של הציבור לישובים קיימים גדולים מאוד ואנשים מחפשים להתחבר קהילתית ומחפשים חינוך טוב ואיכותי. קחו לדוגמא את הישוב אליכין אשר בעמק חפר, כאשר ראש המועצה המקומית הגדיל ראש והולך להרחיב את הישוב, כי הוא רואה את טובת הציבור והמדינה והצורך. דוגמא נוספת הישוב נופית בצפון שכעת בהרחבה של 130 יחידות לאחר שעשרות שנים לא נבנו שם בתים חדשים. מדובר בצמודי קרקע עם ביקושים גבוהים.
נכון עשתה המדינה כשהרחיבה את המקום במקום לחפש ישוב קטן ליד ולראיה הביקושים הגבוהים מצד אוכלוסיות חזקות כמו אנשי היי טק וכדו' שרוצים בית עם גינה. 

מן הצד השני, אנחנו רואים איך ישובים קיימים שמקבלים הסכם גג, תשתיות וכיוב' אשר משווקים שכונות חדשות מצליחים בענק- ראו נתיבות אופקים ושדרות. אז למה להרוס?…

קחו כדוגמא את העיר אופקים שמתרחבת בקצב גדול וראש העיר הנחה להרחיב גם את השכונה החרדית הקיימת ובלי קשר לשכונות הענק שנבנות בעיר.
לא זו אף זו, אנו רואים שיש ביקושים ליישובי פריפריה למרות הטילים. בשדרות, באופקים, בנתיבות, בשלומי, בנהריה ועוד יש דווקא גידול באוכלוסיה, יש ביקושים לפרויקטים והמחירים ממשיכים לעלות.

המדינה צריכה להשקיע את כל הזמן והכספים והאנרגיות להרחיב ישובים קיימים ולתת להם תקציבים כדי להוציא מגירעונות.

*הכותב, שייקה נפחא, הוא בעלים ומנכ"ל חברת היזמות סלעית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן