banner
אילוסטרציה // מגדילים
אילוסטרציה // מגדילים

בית המשפט העליון: במקרה של מחלוקות בנושא תמ"א 38, ניתן לחייב מינוי בורר בין הצדדים

תושבת ירושלים ביקשה לבטל הסכם שנחתם עם היזם, בגלל מחלוקות על התמורה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מניעה למנות בורר בין הצדדים, ובית המשפט העליון דחה את ערעורה: "אין עיוות דין בפסיקה"

זיו גולדפישר 17.11.2022

מה קורה כאשר בין דייר בבניין העובר הליך של תמ"א 38 לבין היזם מתעוררות מחלוקות? השאלה הזאת עלתה בין דיירי בניין בירושלים. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי ניתן למנות בורר בין הצדדים, גם אם הדייר מבקש לחזור בו מההסכם. בית המשפט העליון דחה השבוע ערעור שהגישה אחת מהדיירות נגד הפסיקה, וקבע כי: "מדובר בנושא אשר יכול לשמש כנושא להסכם בוררות בין הצדדים".

הפרשה החלה לפני חמש שנים, כאשר דיירי בניין מגורים ברחוב יוסי בן יועזר, בניין בן 4 דירות, חתמו על הסכם שיתוף פעולה ביניהם בכל הקשור לבחירת יזם לביצוע הפרויקט. בסופו של הליך, נבחרה חברת סמארט הנדסה. בין הדיירים לבעל החברה נחתם הסכם עקרונות, שקבע כי במקרה שבו יתגלעו מחלוקות בלתי פתירות בין הצדדים, ימונה בורר מכריע ביניהם. בהמשך, נחתם הסכם מפורט, המעגן ביתר פירוט את ההסכמות בין הצדדים.

רוב בעלי הדירות חתמו על ההסכם, למעט דיירת אחת. עקב מחלוקות בעניין התמורה שהוצעה לה, היא סירבה לחתום על ההסכם. משלא צלחו ניסיונות הצדדים להגיע להסכמה, הגיש היזם בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר לצורך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים. יתר בעלי הדירות הצטרפו לבקשה.

הדיירת הסרבנית, מצדה, התנגדה לבקשה. היא טענה כי הסכם העקרונות שנחתם עם היזם אינו תקף, ולכן כל ההתניה למנות בורר אינה תקפה. עוד טענה הדיירת כי הבקשה למינוי בורר מבקשת הלכה למעשה לכפות עליה בדרך של בוררות לחתום על הסכם לביצוע פרויקט בניה בתמורה שהיא לא הסכימה לה. הדיירת, מצדה, אף פנתה לממונה על פניות דיירים לפי חוק התחדשות עירונית בבקשה כי יורה על ביטול הסכם העקרונות. לדבריה, הפנייה של היזם לבית המשפט נעשתה לאחר פנייתה לממונה, ולכן יש להמתין עד להחלטתו.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את עמדת הדיירת וקיבל את בקשת היזם והשכנים. השופטת עינת אבמן-מולר כתבה בהחלטה כי מכיוון שמדובר בהסכם רחב ומקיף עם היזם שנחתם אחרי משא ומתן ממושך, אין מקום לקבוע כי הסכם העקרונות פקע וכי התניית הבוררות בטלה. השופטת אף דחתה את טענת הדיירת כי יש להמתין עד לסיום הדיון לממונה על פניות דיירים. עוד נכתב בפסק הדין כי בשל העובדה שהסעד שביקש היזם הוא הלכה למעשה אכיפת התחייבויות חוזיות והשלמת העסקה במתווה שעליו הסכימו הצדדים לפי הסכם העקרונות, אין מניעה שנושא המחלוקת יועבר לבוררות.

הדיירת לא השלימה עם הפסיקה, וערערה לבית המשפט העליון נגדה. השופט דוד מינץ דחה את הערעור. "דין הבקשה להידחות", נכתב בהחלטת השופט. "כלל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים. הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלו. לא מתעוררת בענייננו שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, הבקשה נטועה כולה בדל"ת אמותיו של המקרה והיא אינה מצביעה על כל עיוות דין".

עוד כתב השופט כי "גם בטענת המבקשת בדבר חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי להורות על מינוי בורר בסוגיה הנתונה לסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין, אין ממש. אומנם למפקח על רישום המקרקעין נתונה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים בין בעלי דירות, אבל סמכות זו לא קיימת בענייננו". השופט הטיל על הדיירת הוצאות משפט בסך 20,000 שקל – מחציתן ליזם ומחציתן לשכניה. 

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

 

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות