עורך הדין תבע את שכניו בטענה לנזקי מים – וזה עלה לו ביוקר
תושב חולון טען שנאלץ לבצע תיקון ליקויים בבניין אולם המפקח על המקרקעין דחה את רוב תביעתו, ופסק לו הוצאות משפט
תושב חולון טען שנאלץ לבצע תיקון ליקויים בבניין אולם המפקח על המקרקעין דחה את רוב תביעתו, ופסק לו הוצאות משפט
עורך הדין תבע את שכניו ביותר מ-62,000 שקל – אך בסופו של דבר ישלם להם מעל 20,000 שקל. המפקח על המקרקעין אורי שלומאי דחה תביעה של תושב חולון, עו"ד במקצועו, נגד שכניו בטענה לנזקים שנגרמו לו עקב חדירת מים מהקירות החיצוניים. בנוסף, המפקח דחה את תביעתו של התובע לחבר אותו למערכת האינטרקום בבניין, למרות סירובו להשתתף במימון החלפת המערכת. למעט עניין אחד, המפקח דחה את תביעת התובע, וקבע כי ישלם לנציגות הבניין שכר טרחת עו"ד.
התובע, תושב רחוב ויצמן בחולון, הגיש נגד נציגות הדיירים בבניין תביעה למפקח על המקרקעין, שבה ביקש להורות על חיבורו למערכת האינטרקום בבית המשותף. לטענת התובע, הנציגות החליפה את המערכת הכללית של הבניין בלא כל צורך ממשי בכך ולא טרחה לחבר את התובע למערכת. הוא טען עוד כי המערכת הקודמת הייתה תקינה וניתן היה להמשיך ולהשתמש בה, לחלופין לתקנה באמצעות חלקים חליפיים – וללא כל צורך בהחלפת המערכת בשלמותה. על כן, לטענתו של התובע, אין לחייבו בהחלפת יחידות התקשורת הפרטיות שבדירתו בכדי שאלו יתאימו למערכת החדשה שהותקנו. כמו כן הוא טען כי ההחלטה התקבלה שלא כדין באמצעות התדפקות על דלתות הדיירים והחתמתם בנושא וללא קיום אסיפה כללית של בעלי הדירות.
נציגות הדיירים טענה, בתגובה, כי האינטרקום היה תקול מזה מספר שנים, ולכן לאור תלונותיהם של דיירים וכן מחסור בחלקי חילוף לתיקון המערכת הקיימת הוחלט להחליף את המערכת. ההחלטה התקבלה בתקופת מגפת הקורונה, ולאור האיסור על ההתקהלות, ההחלטה אושרה בווטסאפ.
לצד זאת, התובע ביקש להורות לאחר מדיירי הבניין להפסיק את השימוש בעמדת הטעינה לרכב החשמלי וזאת עד להסדרת הנושא על-ידי הנציגות. אחד השכנים, חבר בנציגות הדיירים, התקין עמדת טעינה לרכב חשמלי אשר צורכת חשמל מרשת החשמל של הבית המשותף, מבלי שהתקין שעון נפרד למדידת צריכת החשמל לשימושו הפרטי. עוד נטען כי התקנת העמדה מהווה סכנה בטיחותית למשתמשי החניון ולמערכת החשמל המשותפת. בתגובה השיבה נציגות הדיירים כי אותו דייר קיבל את הסכמת הנציגות הקודמת להתחבר למונה החשמל הכללי ומשלם עבור צריכת החשמל מדי חודש.
לבסוף, הוא תבע 62,020 שקל מהנציגות כשיפוי עבור תיקון שביצע ברכוש המשותף ולתיקון הנזקים שנגרמו לדירתו עקב חדירת מים מקירות חיצוניים המהווים רכוש משותף. לטענתו, קיימת רטיבות בדירתו שמקורה בליקויים בקירות החיצוניים של הבית המשותף. בהתאם לכתב התביעה, התובע פנה לנציגות ודרש את תיקון הליקויים, אך זו סירבה לקחת אחריות. לדבריו, הוא תיקן על חשבונו את הליקויים, לרבות הליקויים בקירות החיצוניים של דירתו. ואולם, כאשר ביקש מן הנציגות את החזר הוצאותיו נענה התובע בשלילה. הוא עתר להחזר כספי עבור הוצאותיו לתיקון הליקויים ברכוש המשותף.
בתגובה השיבה הנציגות כי בעת פניית התובע אליה הוא לא טרח לצרף ראיה לקיומה של רטיבות בדירתו, לא צירף הצעת מחיר לתיקונה וכן לא חוות דעת המפרטת את הליקוי ואופן הטיפול בו, לא אפשר לחברי הנציגות או לאנשי מקצוע מטעמם לראות את הנזק בפועל. הנציגות טענה כי כל שעשה התובע הוא להתלונן בעלמא, ואף לכתב התביעה לא צירף כל ראיה ממשית לקיום הנזק.
המפקח אורי שלומאי דחה, כאמור, את רוב התביעה. בהתייחסו למערכת האינטרקום, המפקח ציין כי מדובר במערכת אינטרקום הנמצאת בשלהי העשור השני להתקנתה, ומשכך היא מועדת לבעיות טכניות שונות מעצם פגעי הזמן. "אין כל פגם ברצון הדיירים להשתכלל למערכת חדישה העשויה לשדרג את אורח החיים של דיירי הבית לכזו המתאימה לרוח הזמן והתקופה", כתב המפקח, והוסיף כי התובע "מבקש לחתור נגד החלטת רוב בעלי הדירות שהתקבלה כדין – כדי שעלות החלפת יחידות התקשורת הפרטיות בדירתו תושת על גבם של כלל בעלי הדירות". המפקח דחה את התביעה למתן צו אשר יורה לנציגות לחבר או לממן יחידות תקשורת מתאימות בדירת התובע.
כמו כן, המפקח דחה את התביעה לפיצויים: "התובע לא הוכיח כי הוא עומד בתנאים המצטברים שהותוו בפסיקה כדי לזכות בשיפוי על ההוצאות ששילם מכיסו עבור התיקון ברכוש המשותף. כמו כן, לא הוכח כי הנציגות סירבה לפנייתו או אישרה לו לבצע עבודות ברכוש המשותף; ואף לא הוכח כי הייתה קיימת דחיפות מיוחדת לביצוע התיקון חרף האפשרות לפנות אל המפקח על רישום מקרקעין לקבלת צו לביצוע העבודות; לא הוכח כי העבודות שבוצעו על ידי התובע עצמו נעשו בצורה נאותה; ואף הסכום שבו בוצעו העבודות הוא מופרז ביחס למהותן. משכך דין התביעה להשבת הוצאות בגין עבודות ברכוש המשותף – להידחות". עם זאת, המפקח הוציא צו שהורה לנציגות הדיירים לתקן את הליקויים בדירת התובע.
המפקח אף דחה את רוב טענות התובע נגד הצבת עמדת טעינה לרכב חשמלי, ביניהן שימוש לא סביר ברכוש משותף ואי תשלום עבור השימוש בחשמל. עם זאת, הוא קיבל את עמדת התובע לפי יש סיכון בטיחותי בהצבת עמדת הטעינה, והורה על הפסקת השימוש בה עד להצגת מסמכים המעידים על תקינותה.
בסיכום, המפקח קבע כי נוכח העובדה שרוב מרכיבי התביעה נדחו, על התובע לשאת בהוצאות הנתבעים. הוא קבע כי התובע ישלם לנציגות 25,000 שקל שכר טרחת עו"ד והוצאות משפטיות. מנגד, המפקח ציין כי התובע זכאי לתשלום הוצאות בסך 4,000 שקל מהדייר שהציב עמדת טעינה, בגלל קבלת התביעה נגדו.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן