ממבט ראשון התכנית נראית כפתרון אסטרטגי ארוך טווח לבעיית הפקקים המחריפה אולם בעת הזאת של גרעון חסר תקדים בתקציב המדינה, מוטב היה לו מקבלי ההחלטות היו שוקלים להקפיא את התכנית ולאמץ חלופות הרבה יותר ריאליות, אשר יחסכו למשק הישראלי מיליארדים ויסייעו לצמיחה מחודשת
מאת: עמית דובקין*
ה-common knowledge (המובן מאליו) הינו שבעיתות משבר כלכלי דוגמת הקורונה יש לייצר כמה שיותר מקומות עבודה, ובתוך זה קידום תשתיות תחבורה דוגמת כבישים, רכבות וכו'. כך, למשל, עשה נשיא ארצות הברית המנוח פרנקלין דילאנו רוזוולט ב-1933, בשיא המשבר הכלכלי, כשהכריז על מספר פרוייקטים ענקיים, ביניהם סכר הובר והרשות לפיתוח עמק טנסי. מהלכים אלה ואחרים של רוזוולט סייעו ללא ספק להקטנת האבטלה ולצמיחה הדרגתית מחודשת של המשק האמריקאי החבוט.
כך גם, ובאופן טבעי, מקדמים היום מקבלי ההחלטות את פרויקט המטרו, הרכבת התחתית של גוש דן, שעתיד לכלול 3 קווי רכבת תחתית באורך כ-140 קילומטרים, יחלפו ב-22 רשויות מקומיות, יהיו בהם 110 תחנות ואמורים לקשר את כל קצוות המטרופולין, מרעננה בצפון ועד לרחובות בדרום, מראש העין במזרח ועד לתל אביב במערב. ממבט ראשון התכנית נראית כפתרון אסטרטגי ארוך טווח לבעיית הפקקים המחריפה והולכת בגוש-דן, לשפר את הממשקים בתוך המטרופולין, לקצר משמעותית את זמני נסיעה מהבית לעבודה ולהשביח את ערכי הנדל"ן לאורך הקווים, ובכלל.
אולם, וזה אולם גדול, וכמי שכבר ראה בימי חלדו אינספור תכניות שהעלו אבק משך עשרות שנים, וכך גם תכנית המטרו שנולדה לפני שנות דור, בשנות ה-90 של המאה שעברה, הנני תוהה האם בעת הזאת שלמיתון כה עמוק וגרעון חסר תקדים בתקציב המדינה, מוטב היה לו מקבלי ההחלטות היו שוקלים להקפיא את התכנית, ובמקום זאת לאמץ חלופות הרבה יותר ריאליות, הגיוניות וכלכליות, אשר יחסכו למשק הישראלי מיליארדים ויסייעו לצמיחה מחודשת ?
כלכלית, ההערכה הראשונית של עלות המטרו בשנות ה-90 עמדה על כ-3 מיליארדי שקלים. כעת כבר מדברים על כ-150 מיליארד ולא תהיה זו הפתעה אם ככל שהתכנית תקודם, הסכומים עלולים להרקיע להרבה יותר. נשאלת השאלה האם בעיתות מיתון שכאלה, יהיה זה הגיוני להשקיע סכומי עתק שכאלה, גם אם יפוזרו על פני כך וכך שנים ?
ואם נשווה את המטרו לרכבת הקלה, פרויקט פשוט בהרבה לביצוע, בו הקו האדום הראשון עודנו רחוק מלהיפתח, ואינו כרוך בכריית מנהרות ענק, ספק רב אם התחזית שהמטרו יבוצע תוך 12 שנה בלבד, הינה בכלל ריאלית והאם אין חפיפה משמעותית בין קווי הרכבת הקלה הקיימים(אדום/ירוק/סגול/צהוב) לבין קווי המטרו ?
והאם לא ניתן בכלים הקיימים לפתור חלק נכבד מבעיות הפקקים של גוש דן? לדוגמא, לייצר יותר מסלולים ייעודיים לתחבורה ציבורית(כפי שנעשה לאחרונה ב"נתיבי איילון" וכביש מספר 5) ולעבור לתחבורה ציבורית מודרנית וחכמה דוגמת אוטובוסים קלים ומהירים(BRT) ?
בד בבד יש להגביל את תנועת הרכב הפרטי במרכזי הערים הגדולות, רק לתושבי אותה עיר או באופן אחר. פתרון שכזה יצטרכו מקבלי ההחלטות לאמץ בשלב כזה או אחר. אז למה לא כבר היום? כמו כן המעבר למכונית אוטונומית נראה אולי כחזון אחרית הימים, אולם הטכנולוגיה הזו כבר קיימת, וברגע שיהיה "שינוי דיסקט" ומעבר מכלי רכב מזהמים לרכבים חשמליים אוטונומיים, מהפך זה יוריד את מטרדי הזיהום והרעש, ובד בבד יחסוך מיליארדים מידי שנה למשק הישראלי.
פתרונות אלה ונוספים יגרמו לכך שמדינת ישראל לא רק שלא תצטרך להוציא מכיסה סכומי עתק של עשרות מיליארדים מידי שנה על פרויקט שיימשך מן הסתם על פני שנות דור, אלא אף תתחיל להנות כבר בטווח הקצר והבינוני מקיצור הפקקים, הקטנת מטרדי זיהום סביבה ורעש והכי חשוב – לחסוך עשרות מיליארדים, זאת במקום להוציא עשרות מיליארדים מדי שנה.
*כותב המאמר עמית דובקין, הינו אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
בחן את עצמך: האם אתם בקיאים בתחום ההתחדשות העירונית
לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
