המפקח על המקרקעין קבע כי בעל מחסן אינו זכאי לתמורות כמו בעלי הדירות, וקיבל את בקשת השכנים לאשר את העבודות
בעל מחסן בבניין שאמור לעבור עבודות תמ"א 38/1 – חיזוק ועיבוי בניין, סירב לחתום על החוזה עם היזם, בדרישה לקבל תמורות כמו כל בעלי הדירות בבניין. המפקח על המקרקעין בפתח תקווה, מאיר פורת, קבע בהחלטה שבה קיבל את תביעת הדיירים לאשר את העבודות, כי מחסן אינו זכאי לתמורות במסגרת תמ"א 38 כמו דירות. המפקח קבע כי בעל המחסן יהיה זכאי לדמי שכירות חודשיים של 500 שקל במהלך העבודות בגלל אי נגישות למחסן במהלך תקופה זו, אך במקביל הטיל עליו הוצאות בסך 7,500 שקל.
הצדדים לסכסוך השכנים הם בעלי דירות בבניין מגורים בפתח תקווה, ומולם בעלי המחסן הנמצא בקומת הקרקע. בבניין יש 7 יחידות – 6 דירות ומחסן. בשנת 2019 נחתם הסכם תמ"א 38/1 לביצוע עבודות חיזוק בבניין. הפרויקט כולל עבודות לחיזוק הבית המשותף מפני רעידות אדמה, תוספת שטחים ל- 6 דירות קיימות (שאינן מחסן) בדמות תוספת ממ"דים וכן תוספת מרפסות. הפרויקט כולל תוספת של שש יחידות דיור ב-2.5 קומות שיתווספו. ששת בעלי הדירות חתמו על ההסכם, ולפני שנתיים, באוגוסט 2022, אישרה הוועדה המקומית את ההיתר בתנאים.
למרות זאת, הפרויקט לא יכול היה לצאת אל הפועל, בגלל סירובו של בעל המחסן להצטרף לחתימה על ההסכם, ועל רקע זה הגישו בעלי הדירות תביעה בפני המפקח על המקרקעין. לטענתם, הנתבע הוא דייר סרבן שלמרות כל החלופות שניתנו לו מתעקש שלא לחתום על ההסכם. הנתבע, מצדו, השיב כי הוא אינו מסרב לחתום על ההסכם, אך עם זאת טען כי נגרם לו נזק קנייני וכי הוא זכאי לזכויות במסגרת התמ"א. הנתבע העלה טענות נוספות, ביניהן כי הפתרון הטכנולוגי לחניה (צלחת מסתובבת), איננו בטיחותי.
המפקח קבע בהחלטתו כי בעל מחסן בבית משותף לא זכאי לאותן תמורות שמקבלים בעלי דירות במסגרת תמ"א 38. המפקח כתב בפסק הדין כי: "מחסן יכול להיחשב כ'דירה' לעניין חוק המקרקעין. אך אין בכך כדי להשפיע על התמורה המתקבלת מכוח חוק החיזוק. שכן, ככלל, מחסן לא זכאי מתוקף תוכנית תמ"א 38 לזכויות בנייה, ואלו מוענקות עבור דירות המגורים ולא עבור מחסן, אף אם הוא רשום כיחידה עצמאית ונפרדת".
עוד כתב המפקח כי: "אין מחלוקת כאמור כי הוועדה המקומית, לא שיקללה את המחסן כגורם המעניק זכויות תמ"א 38… בניגוד לטענת הנתבע, המחסן אינו 'דירה' לעניין השוויון בתמורות המתקבלות ואינו זכאי לקבל תמורות כפי שקיבלו בעלי דירות בבית המשותף". המפקח דחה את טענת הנתבע, לפיה הופר עיקרון השוויון, וכן דחה את טענת הנתבע בדבר זכאותו לתמורה דומה לאלו שקיבלו בעלי הדירות.
המפקח התייחס גם לטענות הנתבע שלפיהן הפתרון הטכנולוגי לחניה (צלחת מסתובבת) תחסום את הכניסה למחסן, וכן עלול לגרום לסיכון בטיחותי. המפקח דחה טענות אלה, ותהה השמאי של הנתבע שהעיד בנוגע לצלחת המסתובבת מוסמך לחוות את דעתו ביחס למסוכנות הצלחת: "עדותו של שמאי הנתבע, לא שכנעה אותי כי קיימת סכנה כלשהי הנובעת מהתקנת הצלחת המסתובבת בחזית מחסן הנתבע. התרשמותי היא כי הצלחת המסתובבת היא לכל היותר כמו כל מתקן אחר המותקן בבית המשותף ושנדרש להפעילו ולתפעלו בהתאם להוראות הבטיחות של יצרן המתקן".
לטענת הנתבע, יש לשלם לו דמי שכירות בזמן ביצוע העבודות בפרויקט, שכן תימנע ממנו גישה למחסן. שמאי הנתבע העריך בחוות דעתו את שווי דמי השכירות החודשיים של המחסן בסך של 600 שקל, שהם כ-85 שקל למ"ר. מנגד, שמאי התובעים העריך בחוות דעתו את שווי דמי השכירות החודשיים למחסן בסך של 300 שקל. המפקח כתב כי: "מחסן הנתבע אשר אינו משמש בפועל לאחסון, וספק אם הוא מחובר לחשמל… אין חולק כי המחסן שבענייננו אינו במצב של מחסן שממתין לשוכר". עם זאת, המפקח קבע כי בעל המחסן יהיה זכאי לדמי שכירות של 500 שקל לחודש לתקופה של חצי שנה, שבמהלכה יבוצעו העבודות ליד המחסן, ובסך הכל כ-3,000 שקל.
המפקח אישר את ביצוע העבודות, והסמיך את בא כוחם של הדיירים לחתום בשם הנתבע על ההסכם. בנוסף, המפקח הטיל על הנתבע הוצאות בסך 7,500 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
