banner
אילוסטרציה // depositphotos
אילוסטרציה // depositphotos

מדוע תבע שוכר פיצוי מבעלת דירה בפרויקט תמ"א 38?

בין הסיבות לפיצוי שהעלה התובע – גניבת בלוני גז, הריסת סככה ועלויות רכישת אוכל מבושל – והכל כתוצאה מבינוי תמ"א 38 בבניין

תושב אשדוד תבע פיצוי של עשרות אלפי שקלים מבעלת הדירה אותה שכר בטענה כי לא יידעה אותו על תחילת ביצוע פרויקט תמ"א 38 בבניין- בית המשפט לתביעות קטנות בעיר דחה את מרבית רכיבי התביעה וקבע כי בעלת הדירה תפצה את התובע בסכום של 627 שקלים בלבד.

מכתב התביעה עולה כי התובע ומשפחתו שכרו דירת מגורים ברחוב שבי ציון באשדוד במשך כתשע שנים. לטענתו, בעלת הדירה הפרה את הסכם השכירות בכך שלא יידעה אותו על תחילת ביצוע עבודות תמ"א 38 בבניין שהפכו את המשך המגורים במושכר לבלתי אפשריים. בשל ההפרה הנטענת, עתר התובע לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3,800 ₪ לכל בן משפחה, להשבת דמי שכירות בגין שישה חודשים בסך של 14,100 ש"ח, לפיצוי בגין רכישת אוכל מבושל בסך של 5,000 ₪, להשבת עלויות הסככה בסך של 9,000 ₪, עלויות תיקון נזקי צנרת ועלויות בלוני גז בסך של 1,500 ₪.

מנגד, בעלת הדירה הכחישה מכל וכל כי התובע לא היה מודע לכך שצפויות להתחיל עבודות תמ"א בבניין. לטענתה, התובע שהיה במשך שנים בוועד הבניין היה מעורב בכל ההליכים שקדמו לתחילת ביצוע העבודות וסבר כי העבודות לא יאושרו. לטענתה, בשל הצפי לתחילת העבודות היא מעולם לא העלתה את דמי השכירות שהיו, לשיטתה, נמוכים באופן משמעותי מדמי השכירות המקובלים בשוק. עוד טוענת הנתבעת כי עם תחילת עבודות תמ"א בחר התובע שלא לסיים את הסכם השכירות אלא החל לחבל בביצוען ואף נקט באלימות כלפי הקבלנים והעובדים. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע צבר חובות לתאגיד המים "יובלים" בסך העולה על 10,000 ₪, התקין בלוני גז באופן בלתי חוקי המסכן את הדיירים ואת הבניין והשתלט על המחסנים. בשל האמור, נאלצה להגיש נגדו תביעה לפינוי מושכר. לאחר הגשת התביעה פינו התובע ומשפחתו את המושכר, תוך שהם מותירים בו נזקים כבדים, לרבות נזקי צנרת, בגינם בכוונתה להגיש תביעה לפיצוי.

הרשמת הבכירה אירנה רוזן, החליטה כאמור לדחות את מרבית רכיבי התביעה ונימקה בפסק הדין: "כבר בפתח הדברים יצוין כי אין בידי לקבל את טענת התובע כי עבודת תמ"א החלו מבחינתו, כהפתעה. הסכם השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים ביום 7/4/17 אינו כולל התייחסות לעניין זה. עם זאת, יש לזכור כי התובע ומשפחתו התגוררו בבניין במשך כתשע (!) שנים בטרם החלו עבודות תמ"א וכי התובע, כעולה מעדותו הוא, היה בשנים האחרונות חבר וועד הבניין. בנסיבות אלו קשה להלום את הטענה כי התובע לא היה מודע לכך שהבניין צפוי להיות חלק מפרויקט תמ"א 38. הכחשת התובע כי היה מודע היטב כי הבניין צפוי לעבור עבודות תמ"א, בהיותו במשך שנים בוועד הבניין הייתה רפה וסתמית ולא הותירה רושם אמין על בית המשפט".

בית המשפט מצא סתירות גם בגרסת התובע באשר לסיום היחסים החוזיים בינו ובין בעלת הדירה וקבע כי הוא לא הצליח להוכיח שעזב את הדירה בשל התקדמות עבודות התמ"א.

אם לא די בכך, בית המשפט קבע כי לתובע חוב של 12,000 שקלים לתאגיד המים אותו לא פרע עם עזיבתו את הדירה.

לעומת עדות התובע, בית המשפט התרשם כי עדות הנתבעת הייתה פשוטה עקבית ואמינה – בכל נקודה ונקודה – ואף נתמכה בראיות למכביר.

בפסק הדין מתואר: "הנתבעת העידה כי התובע היה "מעורב בכל תהליך התמ"א הוא היה מעורב יותר ממה שאני ידעתי, הוא בהתחלה אמר שלא יאשרו תמ"א כי אין מקום חניה למכוניות ולא יהיה מקום לבנות חניה, זה היה שנה לפני שהתמ"א נכנסה לעבודה. אמרתי לו שאני לא נכנסת לזה. הוא בתור ועד היה מעורב יותר מכל אחד כולל בעלי הדירות".

עוד העידה: "הם גרו בדירה בסכום שלא קיים דבר שכזה, לא העליתי להם את השכירות כי ידעתי שבאיזה שהוא שלב, לא ידענו בדיוק מתי, התמ"א מתחילים כי לא מודיעים לנו, ידעתי שזה תוך חודשים או תוך שנה וחצי, ידעתי שהעבודות תיכנסנה לעבוד וזו הסיבה שלא העליתי להם את השכירות והשארתי להם את השכירות על 2,350 ₪ ואין דבר כזה…". התובע לא הכחיש כי דמי השכירות מעולם לא הועלו ויש בכך, בין היתר, כדי לחזק את גרסת הנתבעת לעניין ידיעתו באשר לצפי לתחילת עבודות תמ"א".

באשר לפינוי – העידה בעלת הדירה כי רק לאחר שהוגשה על ידה תביעה לפינוי מושכר בשל החוב לחברת יובלים, פינה התובע את המושכר. על פי פסק הדין: "מקובל על בית המשפט כי התובע היה מודע לכך שהבניין צפוי להיות חלק מפרויקט תמ"א – בין היתר, בשים לב לתקופת המגורים הארוכה בבניין והיותו חבר בוועד הבניין – אך סבר כי הפרויקט לא יתחיל בשל קשיי הרישוי. משהתחיל הפרויקט, שנים לאחר שבעלי הדירות חתמו על ההסכם עם היזם, בחר התובע שלא לעזוב את המושכר, הוביל את ההתנגדות לביצוע העבודות ורק לאחר הגשת התביעה לפינויו בשל החובות שצבר בתאגיד המים, עזב ביום 2/2/18 את המושכר. משכך, דין טענת התובע באשר להפרת הסכם השכירות וחוסר תום הלב מצד הנתבעת, להידחות".

עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר ומפתחות הדירה נמסרו לנתבעת שמונה ימים טרם סיום תקופת השכירות המשולמת, היא תשיב לתובע סכום של 627 שקלים עבור שמונה ימי שכירות.

יתר הדרישות לפיצוי שהעלה התובע – גניבת בלוני גז, הריסת הסככה ועלויות רכישת אוכל מבושל נדחו על ידי בית המשפט שקבע כי לא ניתן להסתפק בטענת התובע כי ברגע שהנתבעת חתמה על ההסכם לביצוע עבודות תמ"א היא נושאת באחראית לכל נזק שייגרם לו במהלך ביצוען.

בנסיבות העניין החליטה הרשמת שלא לעשות צו להוצאות.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות