מלון אליזבת ההיסטורי בטבריה ייהרס לטובת הקמת מגדלי מגורים. אסטרטג הנדל"ן, עמית דובקין, נפרד מהקולנוע שסיפק לו רגעי ילדות בלתי נשכחים ב"הצגה היומית"
בעצם ימים אלה פורסמה ידיעה קטנה בתקשורת אודות שימור מלון אליזבת ההיסטורי בטבריה ובד בבד, כדרכו של עולם, הקמת מגדל רב מידות על ידי היזמים, שיכלול 144 יחידות דיור וישקיף לנופי ם הכחלחלים והצלולים ימת הכנרת שלמרגלותיו.
עבורי, כילד טברייני שגר בשנים 1960-1962 באותו רחוב בו היה ממקם מלון אליזבת, רחוב ביאליק, היה בכך חזרה נוסטלגית לאחור למה שנאי מכנה "הסינמה פרדיסו" של ימי ילדותי.
באותן השנים, עידן התמימות האולטימטיבי של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, היה מושג "ההצגה היומית" בבחינת שיא השיאים של הריגוש והפינוק כאחת. מידי יום ביומו, בשעה שלוש בדיוק, היה הסדרן חמור הסבר, מוודא שהכרטיס שלך אכן בתוקף ואו אז היית זוכה להכנס להיכל התהילה הטברייני.
קולנוע "אלישבע", כך קראנו לו כולנו. את השם המקורי "גינוסר", זכר לימי המנדט שבהם נבנה המבנה האקלקטי שתאם את רוח התקופה על ידי היזם היהודי פיינגולד, ואשר שימש בעיקר את קציני המנדט הבריטי ואורחיהם המוכבדים כמעין קפה-תיאטרון, אולם ריקודים-בר, שינו במחצית שנות ה-50 לכבודה של שחקנית הקולנוע אליזבת טיילור, שאחרי התגיירה לכבודו של בעלה היהודי מייק טוד, שונה השם שוב ל"אלישבע", שם עברי תיקני בהחלט.
בתוך האולם העגלגל, שאליו היית נכנס דרך האכסדרה המפוארת, זאת לאחר שעלית על גרם מדרגות ניאו קלאסי, הייתי צופה בסרטי התקופה ההיא, ובמקרין החייכן ועב הבשר שמגלגל במיומנות רבה את גלגלי הפילם החורקניים ומביא לנו, ילדי הפרובינציה הטבריינית, את פלאי העולם הגדול, החל מהזמן והרזה בשחור לבן וכלה בילד הפלא הספרדי האולטימטיבי חוזליטו עם קול הסופרן שטרם התחלף עם התבגרותו.
אז הייתי בטוח, אבל לגמרי בטוח, שקולו של חוזליטו הבוקע החוצה את צוהר המקרין עם התריס הפתוח אל הרחוב, מגע היישר מגרונו של ילד הפלא הספרדי, שמכבד בביקורו אותי ואת יתר הילדים הטבריניים של הימים ההם. במשך שנים רבות נצרתי בתוכי את הבניין המופלא ההוא וגם כשגלתי בארצות רחוקות באפריקה, הייתי מתעורר לעיתים בלילה משנתי וחולם שאני נמצא שם, בתוך האולם העגלגל ומביט בעיניים מוקסמות על המקרין הטברייני ההוא שמביא היישר אלי את חוזליטו ואת השמן והרזה.
כמעט 30 שנה אחר כך, כבשנת 1988 השנה בה סינמה פרדיסו, עלה לאקרנים, הייתי כתב במוסף "הארץ" ועשיתי כתבה על רעידות אדמה בשבר הסורי אפריקני, הביקשתי מרחל הירש, הצלמת שליוותה אותי, שנעצור ברחוב ביאליק ורציתי מאוד להראות לה את מקדש ימי ילדותי. המראה היה מזעזע, זאת בלשון המעטה, ממש כמו המראה הקולנוע המיתולוגי בסרטו של ג'וזפה טורנטורה, לאחר השריפה הגדולה שפשתה בו. בניין עזוב, מתפורר לעילא ולעילא, מלא למכביר עכברים ותיקנים.
לדידי הבשורה שאודות שימור ושיקום שכיית החמדה הטבריינית ההיסטורית, גם אם מדובר בשילוב מגדל חדיש, הינה בשורה נהדרת. ומי יודע? אולי היזמים, לאחר השלמת פרוייקט השימור, יחליטו לזכר הימים ההם להחיות את ימי התהילה של המקום ולהשיב אלינו את השמן והרזה בשחור לבן והכי חשוב, נער הפלא הספרדי לעולם ועד חוזליטו?….
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
