היזם מסר דירה לרוכשים באיחור של כמעט ארבע שנים – בית המשפט קבע כי הוא יפצה את הרוכשים בסכום של מעל ל – 1,400,000 שקל. טענותיו כי האיחור במסירה נבע מקשיי פירוק שותפות ובשל בקשות לשינויים מצד הרוכשים – נדחו
בראשית שנת 2017 רכשו בני הזוג התובעים דירה במיזם תמ"א 38 בבניין מגורים ברחוב יצחק למדן בתל אביב-יפו מידי הנתבע שהקים אותו יחד עם שותפיו (צדדי ג' בהליך). על פי הסכם המכר, מועד המסירה של הדירה נקבע לסוף ינואר 2018 אולם בשל עיכובים שונים הדירה לא נמסרה לרוכשים עד למועד הגשת הסיכומים בתיק, בשלהי השנה החולפת.
בכתב תביעתם המתוקן, שהוגש אשתקד, עתרו התובעים לחייב את הנתבע לפצותם בגין 43 חודשי האיחור שבין מועד המסירה החוזי לבין המועד המוערך תחילה למסירה עתידית של הנכס – 1.9.2021.
בכתב הגנתו העלה היזם הנתבע שורה של טענות עובדתיות, המסבירות כי האשם בעיכוב הבנייה אינו בו. לטענתו, מנהל מיוחד שמינה בית המשפט למיזם בעקבות תביעה לפירוק השותפות, הפקיע את יכולתו של הנתבע לקדם את הבנייה.
לטענתו, עוד קודם לכן עתרו התובעים לשורה של שינויים בממכר, שהאריכו את משך-הבנייה ואם לא די בכך – השותף סירב לשלם את חלקו בהוצאות הבנייה ואפילו דיירי הבניין, שעמם נקשר הסכם התמ"א, הקפיאו את הכסף שבקופה.
בהודעה לצידי ג' עתר הנתבע לחייב את שותפו לשעבר בגין כל סכום של פיצוי, שייפסק נגדו בגין איחור במסירתה של הדירה לתובעים.
היזם נטל הלוואה מהרוכשים
בתביעה ישנה התייחסות גם להלוואה שנטל היזם מרוכשי הדירה – מהתביעה עולה כי במקביל להסכם המכר נקשר בינו ובין התובעים הסכם נוסף, של הלוואה, על סך 300 אלף שקלים אותו הוא התחייב להשיב עד לסוף שנת 2017, או סמוך למסירתה של החזקה בדירה על פי הסכם המכר – המוקדם מבין השניים.
בין הצדדים נקבע כי ההלוואה לא תשא ריבית או הצמדה כל עוד עומד הלווה בהתחייבויותיו. סוכם כי "ככל שההלוואה לא תיפרע בתום תקופת ההלוואה, או אם ההלוואה תועמד לפירעון מוקדם בהתאם להוראות הסכם זה ולא תיפרע, אזי היא תישא ריבית שנתית בשיעור 10% לכל תקופת ההלוואה".
בחלקה השני של תביעתם עתרו התובעים לחייב את הנתבע להחזירה, בצירופה של ריבית הפיגורים ההסכמית בת עשרה אחוזים לשנה. זאת, מיום-העמדתה של ההלוואה לפירעון מוקדם ושוב עד המועד, שבו צפו התובעים כי הדירה תימסר לידיהם, 1.9.2021.
היזם טען להגנתו, כי בהתאם לזכות המוקנית לו בהסכם ההלוואה, החליט התובע לקזז את סכומה מהיתרה שנותרה לו לשלם עבור הדירה שרכש. בזאת, טען, יש לראות את ההלוואה כאילו היא נפרעה.
שופט בית משפט השלום בתל אביב, גיא הימן, דחה את טענות ההגנה של היזם תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על אופן התנהלותו. הוא קבע כי אין כל קשר בין האיחור במסירה ובין השינויים שביקשו בני הזוג התובעים לבצע בדירה וכי מדובר בהתנהלות קלוקלת של היזם שביקש לקבל לידיו תמורות בניגוד ללוח התשלומים המוסכם.
באשר לניסיונו של היזם לגלגל את האחריות בדחיית המסירה על שותפיו לשעבר פסק השופט: "את מחירו של סכסוך בין הנתבע לבין שותפיו העסקיים או בינו לבין הצדדים האחרים להסכם התמ"א אין שום יסוד להטיל על כתפיהם של הרוכשים, שאין להם דבר וחצי דבר עם הסכסוך הזה, עם הצדדים לו ועם השפעתו על השותפות. התובעים נקשרו בהסכם עם הנתבע לבדו ואין זה מעניינם כיצד בכוחו לקיים את התחייבויותיו שלפי ההסכם הזה – באמצעות השותפות או באופן אחר. האופן, שבו יכול הנתבע או שאינו יכול לקיים את המוסכם, בשל גורמים שאינם קשורים בתובעים אינו צריך, להשקפתי, להיות מעניינם של אלה.
"שלא כטענת הנתבע, התובעים לא עשו יד אחת עם שותפו לשעבר ולא קמו על השותפות לכלותה. אין לראות בתובעים חלק מן הסכסוך שבתוך השותפות וממילא לא מי, שנדרשים לשלם מחיר בעקבות פריצתו, בעקבות פירוקה של שותפות זו ובעקבות הדחייה, הבלתי נמנעת, שגרר הדבר בהתקדמות המיזם".
עוד נאמר בפסק הדין: "ברי כי אילו ידעו התובעים, עובר לקשירתו של הסכם המכר כי הנתבע לא יוכל לעמוד, במשך שנים, בהתחייבותו לעניין מועדה של המסירה משום שהסתכסך עם שותפיו או עם דייריו המקוריים של הבניין, הם לא היו נקשרים בהסכם הזה. על כן, דחייתה של המסירה מכל אחד מן הטעמים האמורים בכתב-הגנתו של הנתבע הרי היא הפרה יסודית, מצדו, של הסכם המכר ומזכה את התובעים בפיצוי החוזי המתאים".
השופט קיבל גם את טענותיהם של התובעים על אי השבתה של ההלוואה שהעניקו ליזם ונימק: "התובעים הביעו נכונות לקיזוז ההלוואה מן הסכום שנותר לתשלום עבור הדירה. אך מובן, עם זאת כי הדבר הלך אחר התניה היסודית שבהסכם המכר, היינו כי יתרת התמורה תשולם כנגד העמדתה של הדירה מוכנה למסירה. נהיר כי כל עוד לא הועמדה הדירה למסירה ממילא אין יסוד לדבֵּר בתשלום היתרה ובהתאם לכך אין כל טעם לעסוק בסוגיית-הקיזוז.
במלים אחרות, נכונותם של התובעים שלא לעמוד על תשלום בעין מכיסו של הנתבע לשם פירעונה של ההלוואה הותנתה בכך שמועד הפירעון הזה ומועד תשלומה של יתרת התמורה עבור מכר הדירה יחפפו. רק כך ניתן היה להסכים לקיזוז ולערכו. אחרת, משהדירה לא נמסרה וממילא לא קמה החובה לשלם את יתרת-התמורה, לא ניתן היה לקזז את סכומה של ההלוואה מאום. התובע עמד, ובצדק, על פירעונה מכיסו של הלווה. משאין חולק כי התובע הפעיל כדין את זכותו החוזית להעמיד את ההלוואה לפירעון במועד מוקדם מן המוסכם תחילה, הרי שעל הנתבע לשלמה לידיו, בסכומה המשוערך כדין".
לאור המסקנות אליהן הגיע בפסק הדין החליט כאמור השופט לקבל את התביעה, לפי עילותיה ולפי הסעדים שהתבקשו בה.
הוא חייב את היזם לשלם לבני הזוג התובעים יחד ולחוד, סך של 780,500 ש"ח לפיצוי בגין איחור של 43 חודשים ממועד מסירתה החוזי של הדירה לידיהם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סך הכל ישלם היזם סכום של 810,059 ₪ עבור רכיב זה. בנוסף חייב השופט את היזם להשיב לתובעים את קרן ההלוואה שמסרו לו בסך 300 אלף ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובסך הכל 351,480 ש"ח.
סוף דבר – היזם ישלם לבני הזוג התובעים סך כולל של 1,161,536 ש"ח בגין עילותיה של התביעה, בתוספת הוצאות משפט בסך של 33,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום של 135,900 ₪
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
