40,000 אלף סיבות טובות לדאגה

איש בענף הנדל"ן ובכלל לא הופתע מנתוני הכלכלנית הראשית באוצר שפרסמה בימים האחרונים אודות ירידה תלולה של 31 אחוזים בשיווק דירות יוקרה במהלך שנת 2022. 

נתון זה הלם ככפפה את נתוני הלמ"ס והאוצר שפורסמו לפני שבועות אחדים ולפיהם חלה בשנת 2022 בכלל וברבעון האחרון של השנה בפרט, ירידה תלולה במכירות, כולל בשוק נדל"ן היוקרה. הכלכלנית הראשית באוצר דיווחה על 31 אחוזים ירידה בעסקות אלה.

לפי נתוני הלמ"ס והאוצר בשנת 2022 שווקו כ-40 אלף דירות, ירידה של כ-30 אחוזים לעומת 2021. בנוסף לכך, נתונים לא רשמיים מצביעים על המשך האטה וירידה במכירת דירות גם ברבעון הראשון של 2023, כ-30 אחוזים פחות מ-2021. 

יתרה מכך: הירידות העצימו והחריפו במהלך הרבעון האחרון של השנה בו נמכרו 7,770 דירות בלבד, כלומר ממוצע שנתי של כ-30 אלף דירות, כמחצית(!) לעומת הממוצע הרבעוני ב-2021.

חמורה מכך העובדה שלראשונה זה שנים רבות, התמקדה הירידה במכירות לא במשקיעי נדל"ן, אלא ברוכשים מן השורה, כלומר זוגות צעירים ומשפרי דיור.

הטרידה אותי במיוחד העובדה שבפרסומים שהיו באמצעי התקשורת, צוינה ירידה תלולה זו כ"הישג" הנובע בראש וראשונה כתוצאה מהעלאות הריבית של בנק ישראל והתייקרות המשכנתאות.

האמנם מדובר כאן ב"הישג"? האם העובדה שבנק ישראל גם לא הצליח לדכא את האינפלציה וגם רמות המחירים נותרו פחות או יותר על רמתן, הינה "הישג" או שמא דווקא חרב פיפיות?

לטעמי הטעות הגדולה של בנק ישראל הייתה בכך שמלכתחילה לא עשה כל אבחנה בין המלחמה באינפלציה, הלגיטימית לכשעצמה, לבין המצב בשוק הדיור. במקום לבדל בין שני הנושאים ובמקום לייצר פתרונות הולמים לבעיית ההיצע, כרך בנק ישראל את שניהם יחדיו.

העובדה שבמהלך 2022 השיתו על נוטלי המשכנתאות, בממוצע, עוד כ-10,000 שקלים החזר חודשי, הביאה עמה משמעות דרמטית בקיפאון במכירות שאפיין את המחצית השנייה של 2022, וכאמור במיוחד את הרבעון האחרון של שנה זו.

האם על הבנק היה לבדל בין העלאות הריבית הכלליות במשק לבין הריבית על נוטלי המשכנתאות? ובכן, רעיון מעניין לכשעצמו, אולם ספק אם היה אפשרי.

ונשאלת השאלה, האם בכלל זה מתפקידו של בנק ישראל לפתור את בעיית המחסר בהיצע, או שמא היו יתר קברניטי המשק, הממשלה, ובכלל, צריכים לדאוג לכך?

ובכן, טוב תעשה ממשלת ישראל אם תסמן את הירידה התלולה במכירות והתמתנות העלייה במחירי הדיור לא כ"הישג", אלא כאתגר מרכזי לשנים הקרובות.

המשימה להגדיל את ההיצע משמעותית איננה בשמיים, קל וחומר בעידן בו אנו מתבשרים על רעידת אדמה עם רבבות רבות של נפגעים אצל השכנות שלנו, טורקיה וסוריה.

השילוב של מינוף התחדשות עירונית כוללת ובד בבד שיווק קרקר מ"י במחירים מפוקחים הינו חיוני, זאת לצד פעולות משלימות נוספות שעל הממשלה לנקוט, זאת בשיתוף פעולה מיטבי עם כל העיריות והרשויות המקומיות.

הבעיה של העדר היצע, אדגיש, לא תיפתר מאליה ובוודאי ובוודאי לא באמצעות משחקי ריבית של הבנק הממלכתי שלנו וגם לא בהצהרות חדשות לבקרים של פקידים אלה או אחרים.

טוב יהיה לסיכום, אם הנתון 40,000 דירות בלבד שנמכרו אשתקד, יהבהב למקבלי ההחלטות כתמרור אזהרה ולא כ"הישג".

*כותבת המאמר, צאלה רוזנבלום עמור, היא משנה למנכ"ל מ.אביב

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן