האם התואר "עיר ללא הפסקה" שהוענקו לעיר העברית הראשונה עוד בשנות ה-80 וה-90 של המאה שעברה, והפיכתה ל"עיר לבנה" של אונסקו ב-2003, הם אכן גולת הכותרת, או שמא ניתן ואפשר לשדרג עוד יותר את תל אביב ולמקם אותה בצמרת הערים המבוקשות בעולם?
מאת: אדריכל הראל ניר, משרד HNA אדריכלים
המשפט האלמותי WE WILL ALWAYS HAVE PARIS נאמר על ידי האמפרי בוגרט לאינגריד ברגמן בסרט "קזבלנקה" מ-1942, שעה שזוג האוהבים, חמוש בכובעי בורסלינו אופנתיים, נפרד על רקע מטוס מתניע פרופלורים, ונכנס לפנתיאון כאחד מסמלי פרידות האוהבים המפורסמות בהיסטוריה. אולם, לטעמי, יש למשפט מיתולוגי זה גם משמעות מטפורית הקשורה לתפיסת עיר בעיני יוצר קולנועי, כמו גם הקהל הרחב, הכולל בתוכו עשרות מיליוני תיירים המבקרים מידי שנה בשנה בעיר האורות.
מה באמת עושה את פאריז למה שהיא והאם העיר תל אביב, ימים מעטים לפני אירוח תחרות האירווזיון, אינה יכולה להתחרות בה, בהיסטוריה שלה, האדריכלות שלה, ב"ווייב" שלה, בחיי התרבות, הרוח והיצירה שלה, ולהפוך אף היא לפנינת תיירות עולמית? והאם התארים "עיר ללא הפסקה" שהוענקו לעיר העברית הראשונה עוד בשנות ה-80 וה-90 של המאה שעברה, והפיכתה ל"עיר לבנה" של אונסקו ב-2003, הכוללת בתוכה מאות בניינים לשימור, באוהאוס ובכלל, הם אכן גולת הכותרת, או שמא ניתן ואפשר לשדרג עוד יותר את תל אביב ולמקם אותה בצמרת הערים המבוקשות בעולם?
כאדריכל תל אביבי ותיק, העוסק גם בהתחדשות עירונית וגם בבנייה לגובה, אני רואה את השנים הקרובות כצומת בהחלט קריטית למימוש אתגר זה. מבחינות רבות מזכירה תל אביב את פאריז. שתיהן, למרות ההיסטוריה האדריכלית שלהן, הינן ערים חדשות יחסית שנבנו נדבכים, נדבכים על גבי עיר עתיקה.
פאריז של ימינו, על בנייניה הניאו קלאסיים ההדורים ומדרכותיה הרחבות תוכננה ונבנתה רק במחצית השנייה של המאה ה-19, כלומר לפני כ-150 שנה בסך הכל. עד לאותו הזמן נחשבה עיר האורות לצפופה, דקדנטית, מתפוררת ומסוכנת, עד כדי כך שמלכי צרפת ברחו ממנה לארמון וורסאי מפחד ההמונים.
כנ"ל תל אביב של הבנייה האקלקטית ובהמשך באוהאוס והסגנון הבינלאומי, שנבנתה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 על ידי אותם חלוצים שיצאו מיפו הצפופה לנווה צדק ובהמשך צפונה בואכה אלנבי, שדרות רוטשילד, אחד העם ודיזנגוף.
בשני המקרים, גם של פאריז וגם של תל אביב, היה "משוגע לדבר" שתכנן את אותן ערים. בפאריז היה זה הברון האוסמן, מושל מחוז איל דה פראנס, שבנה את עיר האורות כעיר קיסרית קלאסית עם שדרות מצעדי נצחון, לכבודו של הקיסר נפוליאון השלישי. בתל אביב היה זה מתכנן הערים הסקוטי פטריק גדס ששרטט ביד אמן את משבצות "עיר הגנים" שהפכה ברבות השנים ל"עיר לבנה".
לתל אביב, חשוב לזכור, יש מספר יתרונות משמעותיים על פני פאריז. היא נהנית מיותר מ-300 ימי שמש בשנה, גורם חשוב מאוד להבאת תיירים, הרבה יותר מאשר לבירת צרפת. כמו כן, וזה גם ללא ספק יתרון, יש לה חוף ים חולי ארוך, מהיפים בים התיכון. גם העובדה שתל אביב, בנוסף לכל היתרונות שצויינו לעיל, הפכה לאבן שואבת לקהילה הגאה הבינלאומית, כולל יום הגאווה שיתקיים ימים מעטים לאחר האירוויזיון, מעניקים לה עוד "פור" רציני על פני עיר האורות.
וכיום, השילוב של בניינים לשימור, בנייה לגובה והתחדשות עירונית מבוקרת, מהווים את הנוסחה המנצחת להפיכתה של תל אביב ל"עיר האורות של המזרח התיכון". אין לי ספק שבדיוק כפי שהיום מתקיימים סיורים תיירותיים בכל שכיות החמדה שנבנו במהלך כל 100 השנה האחרונות בעיר העברית הראשונה, כך גם יתקיימו בדורות הבאים סיורים לא פחות מעמיקים בשכונות המתחדשות של הצפון הישן, קרי רובעים 3 ו-4, כמו גם בין גורדי השחקים הצצים כפטריות אחרי הגשם, ובמיוחד בחלקה המזרחי של העיר, ברדיוס של עד מאות מטרים מ"נתיבי איילון".
לשם כך, הצעתי, לקראת האירוויזיון ובמיוחד אחריו, לגבש "צוות משימה" שיכלול בתוכו אדריכלים ובוני ערים, מתכננים, יזמים וקבלנים, כמו גם אנשי רוח ופעילים חברתיים, שידחוף קדימה את העיר העברית הראשונה לקדמת הבמה של "ערי עולם" מובילות. עכשיו זה בדיוק הטיימינג המושלם לכך.
לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן
בואו להגיב ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו עכשיו לקבוצת הפייסבוק הפורום הישראלי להתחדשות עירונית >>> להצטרפות
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
